גושפנקא דמלכא (רמב"ם) קיט

בדבר הנהוג וידוע שהמוכר והקונה אדעת' דהכי קיימו המכר ביניהם כמ"ש בשטר הן יצאו גוים ממנה או לאו. וגם להחכם האחר שזכה להלוקח טעמו משום דבאותו זמן כמה חצרות היו ביד גוים ויצאו מהם באותו זמן והיה לו להמוכר להסתפק גם בזה ולחשו' או להתנות שאם יצאו ממנה המכר בטל ומדלא התנ' מוכח שדעתו למכור בכל גוונא ומכ"ש שפי' בשטר בין יצאו ממנה וכו' יע"ש. וא"כ בנדו"ד דליכא הני טעמי יודו דהמכר בטל דמקרי מק"ט ולא צריכנא להו אלא להגדיל תורה ולהאדיר ולאוקי' הלכתא איכ' דכולהו. אבל האמת אחר שחתם עלה גברא רבא בתורה ובחסידו' הלכתא כוותיה בכ"מ ונדו"ד אתי במכ"ש מהנדון דמהר"י למליח דעין רואה דהתם מאחר דקרקע הנז' כבר נטמע ביד הגוים ואפי' יצאו ממנה חוזרים לה כדרכם כנז' בשאלה ואיכא למי' דהויא כמוכר שדהו מפני רעתה דאפי' עייל ונפיק אזוזי אמרי' להעמיד המכר ולא לבטל המכר כך הקרק' הנז' מקרי מוכר מפני רעתה. מאחר דכבר הגוים החזיקו ואפי' יצאו ממנה חוזרים לה ואמרינן בכל גוונא מכר לו ואפ"ה פסק מהר"י למליח דמקרי מק"ט ונתן טעם לשבח כאשר עין רואה שם בשאלה ומכ"ש בנדו"ד דליכא למימר בה מוכר שדהו מפני רעתה דלא התחילו לסתור לא בה ולא בהקרקעות הסמוכי' לה דודאי מקרי מ"ט בדבר שטעו בו אינשי דמאן דנכי' ליה חויא מחבלא דחיל דמקודם הפילו והרסו כמה קרקעות לתקון העיר ואע"פ שהם רחוקים מהקרקע הנזכ' ועדין קול הברא בעיר שעדין סותרי' קרקעו' אחריני להגדיל האלפ'לצא ובא הלוקח הנזכר ושותפו ואימת הענין ואמר לו שגם הקרקע הנזכר הוא בכלל הקרקעות שמפילים לתקון האלפ'לץ והוא מישך שייך עם גדולי המלכות דין גרמא שמכר ומקרי מק"ט. ואנא דאמרי דאפילו אם תהיה הנפילה באמת בקרקע הנז' עדיין מקרי מק"ט דמ"מ הטעהו במה שאמר לו שהנפילה היה בימי' האלה וקרוב הדבר לאלתר והיינו טעמא דעבד כמה הרפתקי ומכר הקרקע הנז' לאלתר בשומא פחותה שלא להפסיד הכל. ונמצא דלא הפילוהו אלא אחר עבור ימים או עשור מזמן המכירה ונודע הדבר כך דעדיין זמן הנפילה מקרי מק"ט דאע"פ דעדיין מוכן ומזומן למפולת מאחר דהוא זמן רחוק לא חיישי ליה אינשי דיאמרו דשמ' לא יסתירוהו כי לא תדע מה ילד יום ויחזור הגוב'ירנו ברוחו ויבטל ולא תהיה סתירה עוד בקרקע הנז' ע"י אריכות זמן ימצא קונים וימכור בשומא מעלייא גם מחמת הנאת פירות לא יחו' לדבריו מאחר דהוא רחוק הדבר לא חיישי ליה אינשי ולא חייש אלא לדבר קרוב דאמר לו הנפילה היא לאלתר:

גם מה שטען הלוקח הנז' ואמר אחר שערער עליו המוכר הנז' נכנסו מתווכי שלום ותווכו ביניהם והוסיף לו על דמי המכר מאתים פר' שנתחייב לו בקנין לתת לו ק"ק פר' תוספת על דמי המכירה אין בדבריו ממש ולא הועיל לו ולא מידי מאחר דמקרי מק"ט והקנין הראשון לא הוי קנין במאי קנה קרקע זה וצריך קנין אחר מיד המוכר להקנו' לו הקרקע הנז' מאחר דקנין הראשון הוי בטעות ולא מקרי קנין. וכי בקנין שקנו מיד הלוקח וחייב עצמו במאתים פר' נקנה לו הקרקע אלא דצריך לחזור ולהקנות מיד המוכר כמ"ש מר"ן סי' ס"ו סי"ג וז"ל הנותן מתנה לחבירו והחזי' לו השטר וכו' עד שיכתו' לו קני לך וכו' יע"ש. וגם עיין בסמ"ע ס"ק ל"ז וכן פסק מור"ם בס"ס קפ"ט וז"ל ואפילו מחלו זה לזה לא מהני אלא צריכין לחזור ולהקנות זה לזה יע"ש. וזה דבר פשוט ולמפורסמות אינם צריכין ראיה

כלל העולה מכל הני מילי מעליית' דקנין הקרקע הנז' מקרי מ"ט והמכר בטל והקרקע בחזקת בעליה עומדת ומכל שכן בנדו"ד דעדין לא החזיק בה הלוקח והיא עדיין מוחז' ביד הבעלים הראשונים ואמרי' בה קרקע בחזקת בעליה עומדת ואין להלוקח הנזכר שום זכות בהקרקע הנז' ולא בפירותיו שמזמן המכירה עד חזרת המוכר מאחר דמק"ט הוא בטל מעיקרו ומאחר דלית ליה הקרק' ליה פירו' שחותמו אמת ינחנו בדרך אמת ויצילנו משגיאו' ויראנו מתורתו נפלאו' בסדר כי שכר הוא לכם משנת צדק"ת ה' עשה פה והראן ע"ה פארוז קרסינטי כנ"ל להלכה ע"ה מסעוד צרמון זאת תשובתי היתה למעלת החכם השלם הד"ומ כמוהר"ר אהרן סידון נר"ו

ומה ששאלת ממני להודיעך ולחוות דיעי בענין ראובן ושמעון שקנו ע"י סרסור כלי בחזקת שהוא של זהב והתיכו לוי ונמצא נחושת. מאי ספיקא איכא קמיה דאם ראובן ושמעון נתאנו ואינם יכולין לחזור על המוכר אין להם לאונות לאחרים כמ"ש מור"ם בסי' רל"ב סי"ח וכ"ש וכו' כגון שעבר וכו' אע"ג שגם המוכר נתאנה בו וכו' עי"ש ומלשון שכתב שגם המוכר נתאנה בו משמע שאינו יכול לחזור על המוכר הראשון דאל"כ מאי האי דקאמר גם המוכר נתאנה בו והא יכול לחזור עליו ודין א' להם. וא"ה כתב מור"ם דאם הוא נתאנה וכו' ודין זה הוא אפילו לדעת מר"ן שפטר בשור דלא פטר מר"ן אלא בשור משום דהיה לו לבדוק בו בשור וכו' והואיל ולא הוא הפסיד א"ע אבל בזה דלאו הפסידה דאינו עומד לבדוק ולראות בפנים בנסתרות דגם הם אינם יכולין לבדוק אלא על ידי היתוך. אלא דעדיין יש לי לפקפק בדברי כ"תר שאמר ונמצא נחושת אם נמצא נחושת ממש או מעורב זהב ונחושת דלענין דינא הם מחולקין דאם הוא מעורב לא מקרי מקח טעות אלא אונאה או בטול מקח אם הוא יותר משתות אבל אם כולו נחושת מקרי מקח טעות. ועוד איך לא בררוהו ע"י אבן הנסיון הנקרא לעיי'אר והו"ל יכול לבדוק ולא בדק אבל אם הוא נחושת כולו ולא יכול לבודקו הדין הוא כדכתיבנא דאין ללוי שום הפסד. ואם ירצה כת"ר לפשר ביניהם ברצון לוי עשה והצלח זה משנלע"ד כתבתי

פרק כ"ב ה"ה דבר שאינו ברשותו של מקנה אינו נקנה והרי הוא כדבר שלא בא לעולם ע"כ. עמדו לפני לדי"ת. שלשה שותפי' ראובן ושמעון ולוי שהיו מחוץ לעיר באהלי קדר נ"ונ שם ואח"ך בא ראובן לעיר והניח שם שמעון ולוי ואחר מכן באו ויהי הם בבאם בדרך נכנסו לעיר מעסכ"ר שהיא על אם הדרך והביאו בידם חתיכות של כסף סגים שקנו באהלי קדר והוציאו החתיכות הנזכרי' למוכרם שם