גושפנקא דמלכא (רמב"ם) קיח

הקרקע שלי ולא עד בכלל דהקרקע הנז' שלי רחוק מן האלפ'לץ שרוצים לעשות והר"י הלוקח הנזכר הוא ענה ואמר דליכא שום ערמה ותחבולה בדבר זה וליכא שום טעות כלל אלא כך שמענו וכך אמרו לי שהקרקע הנז' עומד לנפילה בלי שום עיכוב כלל ושמא אלגוב'ירנו חזר ברוחו ונשתנית דעתו שלא להפילו ואני לא נתכוונתי לשום טעות בעולם ומזל דידי גרם ע"כ דברי המוכר והלוקח הנזכר

ולענין דינא לענד"ן שהמקח הנז' נקר' מקח טעו' דאומדנא דמוכח הוא שלא מכר הקרקע הנז' בשומא הנז' אלא בשביל שאמרו לו שהוא עומד ומוכן ומזומן ליפו' דאטו בשופטני עסקינן דהקרקע שוה שומה מעלייא וקפצי עליו זביני והמוכר ימכור אותו בשומ' פחות' אתמהה אם לא על אודו' ובשביל השמוע' הרעה הנז' ומקרי מקח טעות וכמ"ש מהר"ם אל"שיך ז"ל סי' י"ד בסוף השאלה וז"ל ואנן סהדי דמסתמא הכי אסיק דעתיה דאי לא תימא הכי מאי איכפת ליה למעבד פשרה ולאפסודי ממון אטו בשופ' עסקינן וכו' יע"ש. וה"נ בנדו"ד מאי איכפת ליה למוכר למכור בשומא פחותה ולהפסיד ממונו מאחר שהוא שוה שומא מעולה וקפצי עליה זביני. ואע"פ דפסק מר"ן סי' ר"ז ס"ג וז"ל שמכר חצירו וכו' ופירש בשעת מכירה שהוא מוכר כדי שילך למקום פ' או לקנות דבר פ' וכו' אם ירד המטר או לא נסתייע לעלות וכו' מחזיר הדמים ומחזיר לו הקרקע וכו' משמע דוקא דפי' ואמר בשעת המכירה כדי לעשות דבר פ' כמ"ש בס"ד אבל אם מכר סתם אף ע"פ שהיה בדעתו שמפני כ"וכ הוא מוכר אמרי' דברים שבלב אינם דברים ופי' הסמ"ע סק"ז וז"ל אבל לא גילה לומ' כן בשעת מכיר' אין אנו הולכין מסתמ' אחר אומדן דעת לחוד דפעמים אדם מוכר קרקעותיו ואין ידוע למה הוא מוכר וכו' יע"ש. דמשמע מדבריהם דלא אזלי' בתר אומד דעת אם לא פי' דאדם מוכר קרקעותיו בלא סיבה וה"נ אמרינן בנדו"ד דמכר קרקעו מרצונו בלא סיבה מאחר דלא פירש ואמר שאני מוכר מסיבת הנפילה ששמעתי מהאלפ'רנסיס שהן מפילין והורסין אותו ומאחר שלא פי' אמרינן דברים שבלב אינם דברים והמכר קיים. דשאני התם דאמרינן עשוי אדם למכור קרקעו' ואין ידוע למה ובעי גילוי דעת משום דהמוכר מכר מעצמו ובשיויו בשומתו שהיה שוה בשוק ביד הלוק' ואחר המכירה בא ואמר דמכרו מפני כ"וכ בהא אמרינן לא אזלינן בתר אומדנא דפעמים אדם מוכר קרקעותיו וכו' אבל הנדו"ד דלא היה בדעתו למכור אלא על ידי התעוררות הלוקח ושותפו דשרו ביה נרגא וקא חזינן דמכרה לו בפחות משומתה וקפצי עלה זביני לקנותה ביותר כנז' ולא רצה למוכרה הוי כפירש דמפני המפולת הוא מוכרה להם דהוי אומדנא דמוכח וכפי' ממש ואף על פי דקי"לן דאין הונאה לקרקע וה"ה לבטול מקח היינו בלא טעות אבל על ידי טעות המקח בטל דאיכא מקח טעות בקרקע במ"ש מר"ן בסי' רל"ב ס"ה וז"ל ראובן שמכר לשמעון בתים וכו' וקודם גמר המכירה נכנסו כותים וכו' וראובן טוען כיון שהוא מום עובר ינכה לו מן הדמים הדין עם ראובן יע"ש וטענת שמעון שם דהוי מקח טעות והמכר בטל וקאמר ינכה לו מן הדמים ומדקאמ' ינכה לו ש"מ דאית ביה דין מק"ט דאם לו כן אמאי ינכה לו וכן מוכח מדברי מור"ם שנתן טעם לשבח שהרי בית מכר לו ועדיין נקראת בית אבל אם המום בגוף הבית כגון שאומר לו כותל שלם ונמצא רעוע אינו יכול לבנות לו כותל שלם. הרי מוכח מכאן דאמרינן מק"ט בקרקע אם הטעות בגוף הקרקע לבטל המקח בין נתאנה בין לא נתאנה. ואפי' לפי דברי הר"י הלוקח הנז' שאמר שלא הטע' ולא נתכוון להטעותו אלא כך שמע ושמא האלגוב'ירנו חזר בדבורו אפי' לפי דבריו אלו מקרי מק"ט דלא יועילו ולא יצילו דבריו אלו אלא להוציא עצמו מכת הרמאי' ולהשיב על דברי הר"ם המוכר הנזכר שאומר לו למה רמיתני והוא מכחישו ואומר לו לא כי כי אם בתום לבבי ובנקיון כפים עשיתי וליכא צד רמאות בדבר אבל לענין המקח מקרי מק"ט דאית לן אפילו טעה מעצמו בדבר דטעו ביה אינשי מק"ט מקרי כמ"ש מרן סי' רל"ג ס"א וז"ל המוכר לחבירו מין ממיני הפירות וכו' ואם מכר לו רעות ונמצאו יפות אפי' אם לא נתאנה בסכום המוכר יכול לחזור בו והלוקח אינו יכול לחזור בו אפי' אם הוזלו יע"ש הרי מוכח מכאן דאפי' טעה מעצמו מקרי מק"ט ואפילו הוזל אחר כך דליכא פסי' למוכר ליכא חזרה אלא למוכר ולא ללוקח מאחר דהמכי' היא בטעות לגבי המוכר. . דון מינה ואוקי באתרין בנדו"ד אפילו לא הטעהו הלוקח אלא שטעה מעצמו בדבר דטעו ביה אינשי באומדנא דמוכח כנז' מקרי מק"ט ואפילו הוזל הקרקע אחר כך דליכא פסידא למוכר אלא ללוקח מקרי מק"ט מאחר דבשעת מכירה היה שוה שומא מעולה וטעה או הטעוהו ואף על פי שמדברי מרן אלו מוכח דאפילו לא נתנה בסכום מעות מקרי מק"ט דשאני התם דהטעות מוכח מצ"ע דמכר לו רעות ונמצאות יפות דקחזינן דיפות המה ומכאן הוכחא דטעות הוא אבל בנדו"ד לא מוכ' הטעות אלא מכח השומא וההתעוררות דהר"י ושותפו אבל בלאו הכי אמרינן דעביד איניש דמוכר קרקעותיו ואין ידוע למה ולית בהו הונאה וביטול מקח וההתעוררו' והשומא היא הוכחה שהוא מק"ט ובטל המכר דתלינן קלקלה במ' דבשביל הטעות מכר וכל ספק שנפל במכר אמרינן קרקע בחזקת בעליה עומדת והמוציא מחבירו עליו הראיה

וכן ראיתי אחרי רואי להרב אלמליח בספר תוקפו של יוסף סימן נ"ג שנשאל מעין זה בחזקת חצר אחת שהיתה נטושה ביד הגוים שמכרה המוכר ללוקח בשומא שאמר לו הלוקח הנז' דעדיין גוים דרים שם וצריך להוציא עליה הוצאות להוציא הגוים ממנה הדרים שם וכו' והמוכר רצה לחזור מהמכר ולבטלו מחמת הטעות שהטעהו הלוקח שאמר לו שעדין היא ביד הגוים דרים שם והמה כבר יצאו ממנה קודם למכיר' והלוקח אומר שבחושבו שעדיין הגוים דרים שם שלא להטעות נתכוון והמוכר הוא הטעה את עצמו שגם הוא היה בדעתו שעדין הגוים דרים שם וכו' והעלה הר"י אלמליח שם להלכה דמקרי מק"ט והמכר בטל ואפילו לא הטעהו הלוקח אלא שטע' מעצמו מקרי מק"ט דאומדנא דמוכ' הוא דלא מכר בשומה פחותה אלא מכח הטעות שהיה בדעתו שעדין הגוים דרים שם יע"ש. ואפילו לבי"ד דמתא מראכ"ש דחלקו עליו וזכו ללוקח משום דלא מקרי מק"ט טעמייהו כיון דאין עלייתה מידם עלייה גמורה וסופה לחזור בידם כיון שכך היא מדתה פעמים היא ביד גוים ופעמים היא ביד ישראל ולא שייך הטעות