גושפנקא דמלכא (רמב"ם) קיז

ופטרו מטעם אחר ואמאי לא פטרו מטעם שהיה כת' ולא שטר אלא ודאי לא בעי שטר אלא בכת' מתחייב ואמאי לא חזר מדבריו שהוא פטר מחמת כת' במגו דפרעתי ואמאי הוא מחייבו והו"ל לפוטרו במגו דפרעתי וכ"ת דשאני התם דהכתב יד היה ע"ת בפי' שאמר לשלי' שהוא שמעון המחיייב בחוב זה שלא יתן הכתב יד עד שיגיעו הסחורו' לידו ושמעון עבר ומסר הכת"י מקודם מ"מ לוי אומר שהוא לא ידע מדבר זה והוא חייב עצמו סתם לפרוע לי לז' פ' והשיב הרב דלכל הצדדים בין אם הם מודים לדברי יהודה שאומר שלא יתן הכת' הנז' ללוי כי אם לאחר שישלח הסחורה בין אם כפרו בדבר יהודה פטור במגו דפרעתי ודומה לו נד"ד שאומר שלא חיי"ע אלא בשביל ששלח לו ואמ"ל שישלח לו סחורה עם הב"ר ותפרע בעדי ונאמן במגו ומה יש חילוק בין אם אומר שלא נתן הכת"י אלא ע"ת שלא יתן עד שישלח לו הסחורה הוא או אם אומר שלא נתחייב אלא על פי דבורו שאמר לו שנשלח לך סחורות ותפרע בעדי כ"וכ דמ"מ לא פטרו הרב אלא מכח מגו ואפילו אם כפרו אפי"ה הוא נאמן במגו נמצא דהפיטור הוא משום דלא חייב עצמו לגמרי בדבר שאינו חייב אלא אדעתא דישלח לו סחור' ומאחר שלא שלח לא מקרי חיי"ע בדבר ש"ח ופטור ומגו לא אצטריך אלא דעל ידו יהיה נאמן ואם כן גם בנ"ד הדין כן. ואין לחלק דשאני התם דהוא אמר בפי' שכך צוה שלא יתנו הכת"י וכו' אבל הכא לא אמר בפי' והו"ל דברים שבלב. זה אינו דמאחר דאמרינן דלא בעי עדים אלא הוא נאמן במגו ליכא לחלק ביניהם ואמרינן הוציא בשפתיו שלא יתחייב אלא בשביל הסחורה שישלח לו. והראיה מדברי הרשב"א והביא דבריו מר"ן בב"י וז"ל שנים שהיה להם חוב אצל אלם וכו' ועמד א' מהם ופייס ופרע וכו' ואם קבלו בינו לבינו נאמן לומר לעצמי הצלתי מגו דאי בעי אמר לא קבלתי ממנו כלום ע"כ יע"ש הרי היכא דאיכא מגו נאמן אפי' בינו לבין עצמו לומר לעצמי הצלתי ומכ"ש בנדו"ד דהוא ממון שלו ואין לזרים אתו

עוד ראיתי כתוב בו דברי מהרי"ע דלעיל ופירש דבריו באופן אחר כדי לחייב בעל כת"י כסברתו וז"ל ולדידי לא יתכן זה דכיון דמתחייב בכת' סתמא אין כאן דין ערבנות דלימא דבעי קנין אף אם מודו תרווייהו דהחיוב היה מחמת חוב שעל אחר אין כאן דין ערבן ומ"ש הרי"ע ועוד בה מדין וכו' הוא סובב והולך על פי המונח שבכת' הזכיר לבסוף וכו' כרגת אנא ערבן וכו' דמעיקרא פטר בעל כת' וכו' וסיים וכרגת אנא ערבן ולא יועיל כת"י בערבנות דבעי קנין ועוד אפי' לא נזכר הערבנות בכת"י לא מחייב משום דבר שאינו חייב בעי לשון שטר וכו' ואחר כך כתב ובר מן דין בנדו"ד שחייב עצמו לפטור אחר וכו' הכוונה כמ"ש בכ"י לבסוף וכרגת אנא ערבן לעולם בעי קנין ר"ל אפילו שיהיה החיוב בשטר גמור בלשון עדים וח"ע וכו' יע"ש

ואשתומם כשעה חדא על החזון הלזה אם הוא כדבריו דעת הרב למאי אצטריך להוסיף בבא ג' דאם בא לומר דאפילו שטר בעדים לא מהני ובעי קנין היינו בבא א' דקאמר דבעי קנין משום דערבנות אסמכתא ודאי ל"מ שטר וכשתאמר בעי קנין ממנה נשמע דל"מ שטר ומאי בא להוסיף ועוד בר מן דין וכו' ולהפסיד הנייר והדיו. אלא ודאי האמת יורה כמ"ש ועוד בר מן דין וכו' אפי' כי כתוב סתם שנתחייב כ"וכ מאחר שהחיוב ידוע שהוא מחמת החוב שעל אחר לא מקרי מחייב עצמו בדבר שא"ח אלא מקרי ערבן ובעי קנין והוא חידוש אחר שלא הוזכר בבבא א' וגם בשנייה והיא ראיה עצומה לדברינו שבעל הכ"י פטור דלא מקרי מחייב עצמו בדבר שאינו חייב

פרק י"ח ה"א אסור לרמות את בני אדם במקח וממכר או לגנוב את דעתם וכו' ואפילו לגנוב דעת הבריות בדברים אסור

אירע מעשה בין כהה"ר מסעוד טבול דמתקרי ר' ענאן ובין יעקב לעסרי יצ"ו על ענין מכירת החצר ושמונה החנויו' שמכר הר"ם הנז' לר"י לעסרי הנז' בעיר הלזו בסך אלפים וחמש מאות גרושוש עי'ן ואחר קיום המכר הנז' במעוט ימים חזר ברוחו הר"ם הנזכר ואמר מה עשיתי במכירה הנז' ועמדו לפני לדי"ת שת"ת וטען הר"ם הנזכ' על הר"י הנז' ואמר דזה קנין בטעות על אודות ובשביל שהטעני הר' אהרן ואעקנין חבר הר"י הנז' במכירה הנז' דלא עלתה על דעתי המכירה הנז' והוא בא אלי בערמה ועלילה שוא ודבר כזב ואמר אלי יודע לך שהחצר והחנויות הנזכ' הלא המה קיימי לנפילה להאביד ולההרוס ולנתוץ על ידי האלפ'ראנסיס לתקון העיר כדי לעשות שם האל'פלצה ודבר זה נחוץ הוא ליעשות בקרב הימים האלו והוא דבר אמת וצדק כי הגד הוגד לי מפי מגידי האמת כי נכון הדבר וממהר האלפ'ראנסיס לעשותו בקרוב ואם תרצה לעשו' עמך חסד וגם הנה שכרי אתו שאני מצפה ממנו תשלום גמול ועל ידי כן אני עומד בכל מאמצי כוחי למכור לך הקרקע הנזכר לזולת ולקיים בך מצות השבת אבידה בהקרקע הנזכ' כי הוא נפול יפול בלי שום עיכוב כלל ואולם תהיה זהיר בדבר זה שלא יצאו דברים אלו מפיך לשום בר איניש משו' דחברך חברא אית ליה ויהיו הדברי' נשמעים לחוץ ודין גרמא שיבוא הקונה הרוצה לקנות שימנע ולא יקנה וילך הקרקע הנז' לאבדון נא בבקשה ממך תשמע לעצתי שלא תמלך עם שום נברא שבעולם בין קרוב בין רחוק ולא ישמע דבר זה על פיך עד שיתקיים המכר באחד מדרכי ההקנאה. ודין גרמא שלא נמלכתי עם שום אדם קרוב או רחוק ומכרתי הקרקע הנזכר בשומה פחותה כמו שנראה לעין כל שהוא שוה עד שלשת אלפים וחמש מאות גרושוש עי'ן מ"מ וגם הר"י הלוקח הנזכר גם הוא הטעני קודם המכר ואחר המכר דקודם המכר התחי' לדבר על לבי ואמר לי תדע שהקונה הנז' אינו קונה ממך כי אם הנפילה אבל הוא ידו משגת לעמוד לדין עם הנוב'ירנו ולוקח בהקרקע כפלים על השומה הנז' ולא תעכב בדבר זה מהרה חושה ולאחר המכר כשראיתי שצוה לסופר לכתוב שטר מכירה על שמו באותה שעה חששתי לדבר ערמה ותחבולה והייתי משתומם כשעה חדא ואמר לי הר"י הנז' תדע לך שהקרקע הנז' כי נפול יפול הסתלק מן הספק דילמא יש לו העמדה עוד ועכשיו תראה. והנה בעתה לא יצאו הדברים לפועל והמה שוא ודבר כזב והמה בערמה דברו עמי כך לקחת הקרקע הנזכר ממני וגם בשומא פחותה ועיניכם תחזינה מישרים דליכא שום נפילה וגם הוגד לי מפי מגידי האמת דליכא שום נפילה מכאן ולהבא בקרקע הנזכר כלל דאפילו את"ל דאיכא נפילה לתקן אל'פלץ היינו מקרקע שלי ולמטה דהיינו עד