גושפנקא דמלכא (רמב"ם) קטז

בעדי ואשלח לידך סחורה עם הבא ראשון במגו דפרעתי לאח"ז הכת"י

וכן ראיתי למהר"י עייאש ז"ל בספרו בני יאודה שאלה פ"ט שנשאל על אחד שחייב עצמו בכ"י על אחיו שהיה מחוייב לזולת ונתן הוא כת"י שהוא מלזום באש יעטי לפ' וכו' מן גונת אסוואל די יסאל לפ' כאי וכרגת אנא נעטי מנא לזמן פ' וכו' יע"ש וקא שקיל וטרי מהרי"ע מלשון הרמב"ם ושאר מפרשים אם הוא חייב מטעם המחייב עצמו בדבר שאינו חייב ולבסוף כתב וז"ל ומעתה בכ' דידן כפי הנוסח הנז' לא מבעייא כפי מה שכתוב לבסוף בלשון ערבן דודאי דאינו כלום כיון דליכא קנין ונוסח הראשון דכתב בלשון חיוב פירושו על הערבו' דלבסוף מיירי דילמד עליון מהתחתון שהרי הוא מפרש והולך טעם החיוב שהוא מצד החוב שעל אחיו וסיים וכרגת אנא ערבן וכו' כלומר דר"ל ולכך יצאתי אני ערב שהוא מפרש חיוב הנז' בתחילת הכתב אלא אפי' לא נזכר לשון ערבות כלל מ"מ כיון שאינו כתו' בלשון שטר אין בו חיוב כלל לפי מה שביארנו

ועוד בר מן דין בנ"ד שחייב עצמו כדי לפטור הלוה מיד המלוה אין דינו אלא כערב דעלמ' דלעולם בעי קנין וכו'

הנה פי' דבריו כך הוא דמתחי' רצה לומר אע"פי דמקודם כתוב חייב עצמו סתם והו"ל כמו שחייב עצמו בדבר שאינו חייב מ"מ מסוף דבריו דכתב וכרגת אנא ערבן וכו' משם הוכיח דהחיוב שכת' בתחי' היינו משום ערבנות ובעי קנין ולא מהני אפילו שטר ומכ"ש כת' שאינו בלשון שטר ואחר מכן אמר אפילו לא הזכיר בכ"י לשון ערבנות אלא כמ"ש בתחי' חייב סתם אפי' הכי לא מהני דבעי' כתוב בלשון שטר ולא בלשון כת"י כדאית לן בעלמא משום דהוא מחייב עצמו בדבר שאינו חייב צריך שיהיה כתוב בלשון שטר הא לאו הכי לא מהני ואח"כ כתב ועוד ובר מן דין בנ"ד שחייב עצמו כדי לפטור וכו' ר"ל בר מן דין שאמרנו מתחי' מאחר שמפורש בו לשון ערבות הו"ל החייוב שהזכיר מקודם קאי אסוף שכתב וכרגת ערבן וכו' ואם כן יש לו דין ערבות ולא מהני אפי' אם כתוב בלשון שטר וצריך קנין ובר מן דין שאמרנו אפי' לא נזכר לשון ערבות בשטר אלא כתוב סתם חייב פ' עצמו לפ' כ"וכ דהו"ל מחייב בדבר ש"ח וכו' אפי' הכי אינו מועיל מאחר שאינו כתוב בלשון שטר כ"ז דלא ידעינן בשביל מה נתחייב דאמרינן רצה וחייב עצמו בדבר וכו' חייב כשיהיה הכת' בלשון שטר אבל בנדו"ד דהחיוב שלו כדי לפטור הלוה מיד המלוה אפי' כתוב סתם אני פי' חיי"ע לפ' אין דינו אלא כערבן דעלמא דבעי קנין ולא מהני אפי' לשון שטר מאחר דאית לן ידיעה דהחיוב הוא לפטור הלוה מיד המלוה

הרי מפורש יוצא מדבריו דאפילו כת"י כתוב סתם שחיי' פ' לפ' מאחר דהחוב הוא ידוע בשביל לפרוע חוב פ' אינו דינו אלא כערבן שלא בשעת מת"מ ובעי קנין

וכן ראיתי למהריק"ש בספר אהלי יעקב שאלה כ"ט מוכח כדברינו זה וז"ל ראובן שלח כתב לשמעון שיתן מנה ללוי ושמעון שלח כתב ליהודה שיפרע בעדו מנה ללוי וכו' ויהודה לא רצה לתת וכו' אבל כתיבת יד שנתחי' מנה לתת ללוי וחת' בו ושלחו ליד שמעון ואמ"ל לא תתן כת"י זה עד שתשלח לי הסחורות למכור וכו' ואפרע בעדך ושמעו בהגיעו כת"י תכף נתנו ללוי ולא שלח הסחורה ואז תבע לוי ליאודה בכח כת' והשיב יהודה אני נתתי כת"י וכו' שישלח לי הסחורות ואיני פורע משלי ולוי מודה דקבל הכת' ע"י שמעון אבל טוען שאינו יודע מזה ויפרע הכת"י הנז' שנתח' בו והכת"י כתוב סתם שחייב אני לפ' כ"וכ לפורעו לזמן פ' ואחר זמן בא לתובעו ע' כת"י הנז' ופטרו הרב מהחוב הנז' יע"ש. ומיהו עיינתי שם בדבריו וראיתי שטע' הפיטור הוא לאו משום דלא מקרי מחייב עצמו בדבר שאינו חייב וכו' אלא פטרו מטעם שטוען יהודה דבשעה שמסר הכת"י לשמעון למוסרו ללוי נתנו לו ע"ת עד שישלח לו הסחורו' לידו דעל ידי שימכרם יכול לפרוע ללוי הכתב יד והוא מסרה ללוי בהגיעו לידו ולא שלח הסחורות ופטרו הרב משום דנאמן יהודה בדבורו ששלחו לשמעון ע"ת שישלח הסחורות וכתב אפי' אם החיוב בשטר נאמן ומכל שכן דלא נתחייב אלא בכת"י דנאמן במגו דפרעתי ויכולני לומר דדעת הרב הוא דמקרי מחייב עצמו בדבר שאינו חייב אפי' בכהאי גוונא דלפטו' הלוה מיד המלוה או אפשר לומר דבכהאי גוונא דלפטור הלוה וכו' גם הרב יודה דלא מקרי מחייב עצמו וכו' כדעת מהרי"ע ולא הוצרך לדבר זה אלא פטרו מכח דאמר יהודה דשלחו לשמעון ע"ת כנ"ז

ומ"מ ילפינן מדבריו לנדו"ד דנאמן יאודה בדבורו שאמר שהוא שלח לו ואמר לו אני שולח לך עם הספינה הבאה ראשונה הסחורה ובשביל כך חייב עצמו בכת"י במגו דפרעתי לאחר זמנו

ואחר כתבי נדפ' ספר גו"א של הרמ"ץ יצ"ו וראיתי כתוב בו שנשאל בדבר זה וחייב לבעל הכת"י מטעם דמחייב עצמו בדבר שאינו חייב חייב וכתב ואין לפוטרו ממה שטוען שחבירו אמר לו שישלח לו סחורות וכו' כמ"ש הש"ך דאם חייב עצמו מחמת שסבור וכו' ושוב נודע לו שטעה אפי' מסר לו שטר בעדים ועדים חתומים בו אינו כלום עש"ד דאין זה כלום דהמקבל יאמר לו וכי אני הטעיתיך וכו' ואי חבירך הפסיד אמונתו עמך אין לך עלי כלום ועוד דלא דמי להאי דהש"ך דשוב נודע לו שלא היה חייב לו כלום ברם הכא מעיקרא נמי ידע וכו' דאינו חייב לו ושעבד נפשו וכו' יע"ש

ואין אני מבין מהו אומר דהמקבל יאמר לו וכו' וכן הוא בכל טעות הוא טועה מעצמו ואע"פ שלא הטעהו חבירו ואם יאמר טעיתי ויברר נקרא קניין בטעות ולא מצינו שיש חילוק בין אם טעה מעצמו או אם הטעהו חבירו וכן הא דקאמר ואי חבירך וכו' יאמר לו דלא נתחייבתי אלא בשבילו וע"ד סמכתי והוי החיוב בטעו' אבל מצידי אין אני חייב לך כלום ועוד מאי האי דקאמר דלא דמי להאיך דש"ך דשוב נודע לו וכו' גם בנדו"ד שוב נודע לו דאינו חייב לו אבל מעיקרא סבר שהוא חייב לו מכח הסחורות שישלח לו ומטע' זה הרחיב לו זמן עד שישלח לו סחורות ויפרעו מסחורות שלו ברם צריך בירור בדבריו

ועוד תמיה לי ע"ד שבספרו הנזכר הביא ש"ות למוהרי"קש ז"ל הנז"ל וממנה פריך למהר"יע ז"ל דקאמר דהמחייב עצמו בדבר ש"ח דוקא בשט' ולא בכת' והקשה עליו מדברי מהרי"קש שנשאל בדומה לזה