גושפנקא דמלכא (רמב"ם) קיג

וממכר בין בשאר דיני ממון צריך בתנאי ארבעה דברים ואלו הן שיהיה כפול ושיהיה הן שלו קודם ללאו ושיהיה התנאי קודם למעשה יע"ש ובה' י"ז כת' כל האומר מעכשיו לא יצטר' לכפול תנאו ולא להקדי' התנאי למעש' יע"ש וכ"פ בחלק א"הע ורבינו הטור הביא פלוגתא בזה ודעת הרא"ש אפי' במעכשיו צריך תנאי קודם למעשה יע"ש

והמ"מ ז"ל נתן טעם לשבח ואמ' דכשאו' הרי את מקו' לי מעכשיו או אם אומ' אני נותן לך דבר זה מעכשיו אם יהיה כך המעשה חל מעכשיו ויתקיים התנאי אח"ך ואם לא נתקיים התנאי המעשה בטל אבל אם לא אמר לו מעכשיו עדין המעשה לא חל עד שיתקיים התנאי והשתא התנאי בא לבטל המעשה שלא יחול כלל לכך צריך תנאי חזק שיש בו תנאים אלו כדי לבטל המעשה שלא יחול כלל יע"ש

מיהו כ"ז הוא בתוך כ"ד דבלא מעכשיו צריך תנאי קודם למעשה וכן תנאי אחריני ובמעכשיו אינו צריך משום דאין צריך חיזוק תנאי כמ"ש ה"המ אבל לאחר כ"ד אחר גמר הדבר אפי' אמר מעכשיו לא מהני אח"ך התנאי והמעשה קיים. וכן מפו' בדברי הרמב"ם שאמר ואף ע"פ שהכל בתכ"ד הרי זה מקודשת ועלה קאי ואמר כל האומר מעכשיו אינו צריך לכפול תנאו ולא להקדים תנאי קודם למעשה אבל אם הטיל התנאי אחר שנגמר המעשה לגמרי ודאי דהתנאי אין בו ממש ואפילו אמר מעכשיו. הגע עצמך מי שאמר לאשה ה"א מקו' לי מעכ' ואחר שנגמר הענין ביותר אמר לה הקדושי' שנתתי לך הרי הם ע"ת כ"וכ תנאי זה לא יש בו ממש ואין הדע' סובלתו וודאי התנאי בטל מעיקרו וכך מי שנתן מתנה לחבירו ואחר שזכה במתנה לגמרי ונגמר הענין אמר לו אותה מתנה היא ע"ת ואם לא יתקיים התנאי המתנה בטלה וכי יש ממש בתנאי זה ואפילו קנו מידו עת"ז אין בתנאי זה ממש מאחר שכבר זכה במתנה זה בלא שום תנאי המתנ' קיימת וצריך לחזור ולהקנות לו המתנה בא' מדרכי הקניין כמ"ש מר"ן בסי' רמ"ה ס"ט המקבל את המתנה וזכה בה וכו' ואמר איני רוצה בה או הרי היא בטילה לא אמר כלום יע"ש וכן פסק מור"ם בסוף סימן קפ"ט ואפי' מחלו ז"לז אח"ך לא מהני וכתב הסמ"ע ומחלו ז"לז הקנין אין הקנין מתבטל עד שיחזור שמעון ויקנה מראובן אותו דבר ואפי' מחלו ז"לז בקנין גמור משמע דלא מהני ואע"פ דלא הזכיר מור"ם מחלו ז"לז ע"י קנין מ"מ סתמו כפירושו דלא מהני אפילו ע"י קנין משום דקי"לן מחילה אינה צריכה קנין והרי שלא בקנין כבקנין וכן כתב רבינו הטור בסי' קמ"ג וז"ל ואם משום שהוחזר השטר ליד הנותן בשביל זה לא נתבטלה המתנה ופסקה מר"ן בסי' ס"ו וכתב הסמ"ע אפילו לא קנאה ממנו אלא בשטר שדי נתונה לך והחזר לו אותו שטר שקנה בו לא מהני אלא צריך לכתוב לו שט"א יע"ש

וכן יש קצת ראיה מדברי הכ"מ בפ' הנז' וז"ל כיון דמלתא דפשיטא היא שאם קדם המעשה סתם אין התנאי שהתנה אח"ך כלום. מ"מ כיון דדברי' אחדים הם בלי הפסק וכו' יע"ש ואע"ג דהת' קאי בל"א מעכשיו מ"מ יש קצת ראיה גם למעכשיו וכן משמע מדברי מור"ם סי' ר"ז ס"א וז"ל וקודם שנגמ' המקח לגמרי וכו' וכתב הסמ"ע סק"ה וז"ל דאי הטיל התנאי אחר גמר המקח אפי' התנה הלוקח התנאי לטובתו לא הוה מהני ליה לדבר שכבר נעשה ונגמר יע"ש

מיהו הא איכא לדחות דמיירי בלא קנין לכך לא מהני אחר גמר הענין אבל בקנין מהני וכן משמע מדברי הסמ"ע ס"ק י"ג יע"ש

וא"ת והרי הרמב"ם בהלכות מכירה פסק מכר לו סתם וא"ל הלוקח מדעתו כשיהיו לך מעות הביאם ואני אחזיר לך קרקע הרי התנאי קיים ופסקו מרן סימן ר"ז ס"ז ויישב דבריו הר"בי דמיירי אחר שנגמר המקח לגמרי התנה הלוקח ע"ז וקנו מידיו עת"ז לכך התנאי קיים והביא דבריו הסמ"ע הרי דאפי' אחר גמר הענין לגמרי התנאי קיים ומבטל המכר וליכא למימר דשאני התם דהלוקח רצה דהא הכ"מ כתב דאינו תלוי בתנאי הלוקח או המוכר דאורחא דמלתא נקט דאין בידו להתנות אחר גמר המקח כ"א הלוקח אבל המוכר אין בידו להתנות ועוד דהתנאי קיים ואם ירצה המוכ' מחזי' לו הדמים אפי' שלא ברצון הלוקח

וי"ל דשאני התם דהתנאי אינו מבטל המכ' דהתנאי הוא אם תחזיר לי הדמים אני מחזיר לך קרקע ר"ל אחזור ואמכרנו לך והקרקע נקנה בקנין והשתא מיהא המכר קיים. דלא אמר לו אם תחזיר לי המעות המכר בטל דאם כן אסור לאכול פירות דהו"ל המעות הלואה גביה אם התנאי קיים ורבי' ומרן פסקו דמותר לאכול פירות אלא ודאי כדכתיבנא שאינו מבטל המכר אלא כשמתנה עמו שיחזיר לו המקח שלו דהיינו שיחזור וימכרנו לו כשיחזיר לו מעותיו וכן משמ' מדברי הר"בי יע"ש

אבל בנ"ד שהתנאי מבטל המחילה לגמרי אם לא יקיים מצות הפרעון ודאי לא מהני אחר גמר העניין אפי' בקנין וצריך שיחזור ויקנה לו הסך הנזכר באחד מדרכי הקנין. וי"לד בדברי הר"בי דכתב דאחר שנגמר המקח קנו מידו שיחזיר לו המקח וצריך לקיים תנאו והא בעי לומ' קנה מעכשיו דאל"כ אמרי' אסמכת' לה קניא וגם הסמ"ע הביא דברי הר"בי ולא הזכיר בלשונו הזהב תי' מעכשיו ולא נתעורר בזה

ואפשר לומר דמאחר דהקרקע שלו היה מעיקר' והתנה עמו שיחזירנה לו לא בעי מעכשיו אע"פ דהתנאי היה אחר גמר הענין א"נ דלעולם צריך מעכשיו משום אסמכתא והר"בי לא נחית אלא לישב טענת איסור רבית דטען רבינו הטור על הרמב"ם ז"ל ולעולם בעי מעכשיו

ובאגב ראיתי להשיב על מה ששאלו ממני על דבר אחר שנמצא כחוב בשטר זה שאם לא קיים מצות פריעה בזמן הנז' המחילה בטילה גם בעניינים אחרים הידועים להם שמחל לו המלוה השותף הנז' וטען שמעון שהעניינים הוא שהחנות מכללם שלא זכיתי לו החנות אלא ע"ת שיפרעני בזמן ודבר זה לא נגלה אלא ביני ובינו ושמעון זה הוא עכשיו מוחזק בחנות הנז' וראובן אומר לא נכנסה החנות בתנאי זה ושאל ממני לישב בחנות ימים מועטים עד שנצטרך לה ושמעון מכחישו באומרו שהענינים הכתובים בשטר א' מהם היא החנות

ולעד"ן דאין ראובן זוכה בהחנות הנז' כ"א על ידי עדים גמורים שזכה ראובן בהחנות הנז' כולה מאת שמעון ואז תחזור החנות הנז' ליד ראובן אף ע"פ ששמעון הוא עכשיו דר בה דלא החזיק בה כראוי