גושפנקא דמלכא (רמב"ם) קיב

הלכות מכירה

פרק ג' ה"א אחד הבהמה וכו' נקנין במעות דין תורה וכו' ואין א' מהם יכול לחזור בו אבל חכמים תקנו שלא יקנו המטלטלין אלא בהגבהה בו במשיכה וכו' ע"כ. ועיין להרב המגיד ז"ל שכתב דהכי איתא בפרק המוכר את הספינה. והנה

נשאלתי לל"י שאלו ע"ע ראובן שהלך אצל הסוחר ואמר לו אני צריך לסחורה פ' שתמכור לי סך מה בהקפה לזמן פ' והסחורה הנז' אני לוקחה ממך בשביל פ' שהוא צריך לה אבל לא יש לך עמו שום דין ודברים כי אם עמי ואני נותן לך כל מה שתתן לו והם בתוך אי אמרת וכו' ובא שליח אחד מעם פ' הנז' ואמר לראובן הנז' צריך שתרחיב בזמן ביותר כ"וכ שלא יהיה לו בושה וכלימה כשיגיע הזמן ולא ימצא לו ממה לפרוע לו ותהיה כנוש' ובאותה שעה ויפרדו איש מעל אחיו וכל א' לדרכו פנה אחר סמוך באותו היום עצמו נזדמנו ג' האנשים הנז' ואמר פ' הנז' להסוחר הנז' אותה סחורה אם תרחיב לי הזמן מהיום ועד זמן פ' הרי היא מכורה וראובן הוא עומד עמהם באותו מעמד ונתרצה הסוחר הנז' ומכר לו הסחורה הנז' במעמד ראובן ואחר שלקח פ' מקצת מהסחורה הנז' תבע הסוחר לראובן ואמר לו תתן לי כתב יד שאתה חייב לי סך כ"וך מפאת הסחורה שלקח פ' ואמר לו ראובן היה דברי עמך מקודם ואח"ך לא נתקיים המכר והמכירה ונש"ונ אתה ופ' ואני לא דברתי עמך כלום ונפשם לשאול הגיעה ויקרבו את משפטם לפניהם יורינו המורה לצדקה וישכ"מה

תשובה דבר פשוט לענ"ד דמקצת הסחורה שלא משך הדין עם ראובן דיכול לחזור בו כ"ז שלא משך ואף על פי שמשך מקצתה יכול לחזור במקצת האחר שלא משך כמ"ש מור"ם סי' קצ"ז ס"ד יע"ש. אבל בחצי האחר שמשך האמת הוא עם הסוחר ודינו הוא עם ראובן וחייב לו כל מה שמשך אותו פ' ויכול לומר לו אני סומך על דבורך הראשון שאמר' לי שאין לך עסק עם פ' וכן הסוחר גילה דעתו בפעם ראשון ואמר לו לא יהיה לי שום תביעה עם פ' מפני שהוא קשה ממני ואתה רך וטוב ואף על פי שבשעת הקנין של הסחורה בפעם שנית לא יחד הדבור הסוחר כ"א עם פ' הנזכר וראובן הנזכר היה עומד עמהם בשתיקה אמרינן ביה שתיקה כהודאה מאחר שלא חזר בו ואמר לו אין לך עמי שום דין ותביעה ואוקמינן גברא אחזקתיה דעדין עומד בדבורו מאחר דשתק ולא גילה דעתו וראיה לזה ממ"ש הרב ב"ח בתשו' י"ט והביא דבריו הר"ב מסגרת השלחן סי' קפ"ד ס"א וז"ל ראובן שהיה יודע חטים לקנותם ולא היה לו מעות ובא אצל שמעון ואמר לו נלך ביחד לקנות ונחלוק הריוח ונתרצה שמעון והלכו שניהם אל הסוחר ונשאו ונתנו עמו ולא הגיעו לגמר המקח ושבו שניהם לביתם ואחר כך הלך שמעון לבדו וקנה חטים במעותיו ואמר לעצמי קניתי וראובן תובעו שיחלו' עמו הריוח הדין עם ראובן מאחר שנתרצה מתחילה ולא חזר בו בפני עדים קודם שקנאו לומר לעצמי אני קונה ע"כ והנ"ד אתי במכ"ש דהכא שמעון הוא לבדו בשעת הקנין ולא היה עמו ראובן ואפי' הכי חייב שמעון לחלוק עמו ועוד דשם הוא הקרבת התועלת והכא הקרבת הנזק אלא דקש"ל על דבריו שהם הפך דברי מור"ם סי' קפ"ג ס"ד וז"ל ראובן שהיה יודע סחורה בזול וכו' ואפי' אם נתרצה בתחילה בפי' יכול לחזור בו וכו' יע"ש. וראיתי לסמ"ע שהקש' דברי מור"ם אהדדי סי' קפ"ג הנז' עם סי' רס"ט דפסק שם דאינו יכול לחזור יע"ש. ותירץ הוא דשאני דסי' רס"ט דאמר בפי' קודם הקנין לעצמי אני קונה ודסי' קפ"ג דקנה סתם ואח"ך אמר לעצמי קניתי יע"ש. ולפי ישוב הסמ"ע דברי הב"ח אינם מתיישבים הכא בדין הנז' וראיתי להש"ך שהביא דברי הב"ח במה שתירץ על דברי מור"ם אהדדי וז"ל דכאן בסי' קפ"ג שלא עשו ביניהם מעמד גמור אלא דברים בעלמא שיקנו ביחד ולא אמרו היאך ובכמה יקנו אבל לקמן בסי' רס"ט איירי דעשו ביניהם מעמד גמור איך ומה יקנו וכו'

ולפי זה מוכרחים אנו לומר דדברי הב"ח הנזכר שפסק על ראובן שיהיה יודע וכו' מיירי דעשו ביניהם מעמד גמור וכו' כמו שחלק הוא בדברי מור"ם אהדדי ואע"פ שהוא פסק בתשוב' הנז' דהדין עם ראובן ולא פירש דבריו מוכרח דהאמת הוא כדכתיבנא מאחר דפי' דבריו במקום אחר. והרב בא"הג סי' רס"ט תירץ דהכא דאחר שקנאו אמר לעצמי קניתי ובסימן קפ"ג שאמר לעדים בפי' לעצמי אני קונה והוא קרוב לתירוץ הסמ"ע אלא דהסמ"ע לא הזכיר שם עדים והט"ז הקשה על תירוץ דהסמ"ע והעלה להלכה כפסק מור"ם בסימן רס"ט דאם נתרצו בפי' דאינו יכול לחזור והוא כדברי הרב ב"ח בכאן ואפילו להסמ"ע דכתב דאם אמר בפי' קודם הקנין לעצמי אני קונה אפילו בלא עדים יודה לנ"ד דחייב ראובן מאחר דהיה במעמד שלהם ולא אמר שאני חוזר בי אלא שתק ולאחר מכן חזר ברוחו כלל העולה לדעת כל הפוס' הנז"ל דראובן חייב בכל מה שמשך אותו פ' ומי שחותמו אמת יעמידנו על קו האמת והצדק ושלם

פרק י"א ה"א המקנה וכו' והתנה תנאים וכו' בין שהתנה הקונה וכו' אם נתקיימו התנאים נתקיים הדבר וכו' ע"כ. עיין לה"המ ז"ל. אירע מעשה בראובן ושמעון שהיו שותפים מקדם לעין ואחר כך הפרידו ביניהם חבילת השותפות ויפרדו איש מעל אחיו וקע"ע ראובן לפרוע כל החובות שאחרים נושים בהם וגם לגבות על החובות שנושים הם באחרים הכל הם ברשות ראובן ומחל שמעון לראובן בסך מאתים גרושוש מאמצע השותפות וקנו שניהם בקש"מ שלא נשאר ביניהם שום ד"וד ומחלו ז"לז בכל התביעות שיש להם זע"ז ואחר כך חשש שמעון שמא לא יפרע לו ראובן הקרן שלו בזמן שקבעו ביניהם וחזר על ראובן וא"ל שאם לא תפרעני בזמן תחזיר לי כל הסחורה והחובות ויחזרו כקדם להשותפות ואחר כמה פיטומי מילי שעברו ביניהם חזרו והתנו תנאי אחר שהמאתים גרושוש שמחל לו הוא על תנאי שיפרע לו קרנו בכבוד בזמן שקבעו ביניהם וחדשו קנין חדש שהמחי' היא ע"ת שיפרע לו בזמנו ואם לאו המחילה בטלה וכתבו שטר ע"ז שמחל לו מעכשיו אם יפרע לו בזמנו בתנאי גמור ועכ"כ היתה לראובן ולא פרע החוב בזמן הנז' ועכשיו שמעון תובעו שהמחילה בטילה מאחר שלא קיים מצות פריעה בזמנו ועתה נפשם לשאול הגיעה מה שורת הדין נותנת יורנו המורה לצדקה ושכמ"ה

איתא ברבינו הרמב"ם פ"ו מהל' אישות הל' א' וכל תנאי שבעולם בין בקידושין בין במקח