גושפנקא דמלכא (רמב"ם) י

ויותר מ"מ חזרו מקצת הקהל להעיר הנזכר. ומקצתם עדיין המה גולים ונדחים וכשחזר הת"ח הנז' מהגולה הלך לעיר אחרת וקבע שם דירתו עם בני ביתו ומקודם לזה כשבאו מקצת מן הקהל מן הגולה וחזרו לעיר הנז' בא ת"ח אחר וקבע דירתו שם ונתמנה פרנס עליהם להיות ש"ץ בב"הכ הנז' ולהיות שוחט ומ"ץ במקום הת"ח הא' ואחר סמוך כמו שנה מ"מ והוא פחות משני חזקה חזר הת"ח הנז' לקבוע דירתו בעירו הנז' ורוצה לחזור להיות שור"ר כקדם ועיכבו על ידו מטעם דכבר קידמו הת"ח והחזיק בכל ההנאות והוא הלך לו למקום אחר ולא נשאר לו עוד שררה מאחר שהלך לו למקום אחר וקבע דירתו ונשאר הת"ח הנזכר מוטל ברעב ואין לו במה להתפרנס ועוד שהת"ח האחר ירד עמו עד לחייו והנה בעתה נפשו לשאול הגיעה בכל שערים המצוייני' בהלכה מה יהיה דינו ומשפטו אם עדיין יש לו דין קדימה לחזור לשררתו ואל מקומו הראשון להתפרנס משם כקדם ואחר כמה פיוסים ובקשה ותחנונים ביקש ממני לחוות דעי אם יש לו תרופה למכתו לחזור למקומו על פי הדין ואני מפני הבושה שהפציר בי עד בוש לא יכולתי להשיב פניו ריקם ולעשות רצונו חפצתי וגם כדי שתהא האמת נהדרת אמרתי להשיב שואלי דבר כמו שיורוני מן השמים ועיני לשמיא נטלית שלא אכשל בדבר הלכה וזה החלי בס"ד

איתא בדברי רבי' הרמב"ם בהלכות מלכים פ"א ה"ז וז"ל ומאחר שמושחין המלך ה"ז זוכה לו ולבניו עד עולם וכו' ולא המלכות בלבד אלא כל השררות וכל המנויים שבישראל ירושה לבנו ולבן בנו עד עולם יע"ש וכת' הג"מיי והכ"מ בספרי שנינו הוא ובניו שאם מת בנו עומד תחתיו וכו' ומנין לכל פרנסי ישראל שבניהם עומדים תחתיהם ת"ל בקרב ישראל כל שהוא בקרב ישראל בנו עומד תחתיו וכ"א בת"כ ובנים לא היו להם. הא אם היו להם בנים הם היו קודמין אע"פ שלא היו שקולין כאלעזר ואיתמר ע"כ ופי' דבריהם לומר שהן קודמין הכוונה הוא שאין הצבור יכולין למנו' דאי ברצונם מאי למימרא וכי מגרע גרע וא"כ הדברי' ק"ו ומה בנו שהוא יוצא חלציו אינם יכולים לסלקו מהשררה של אביו אף על פי שעדיין לא החזיק בה אלא מכח אביו קא זכי אביו שכבר החזיק איך יכולים לסלקו ואם רבי לא שנאה ר"ח מניין לו דאם יכולים לסלקו מה יש להם וכן פסק מו"רם בה' ת"ת סי' רמ"ה סעיף כ"ב וז"ל ואפי' בנו ובן בנו לעולם קודמין לאחרים כ"ז שממלאים מקום אבותיהם וכו' והם חכמים קצת וכו' יע"ש ומדבריו מובן אפי' אינם כאבותיהם יש להם דין קדימה מדקאמר והם חכמים קצת ואפילו יש רב גדול מהם ודבריו הם כתובים מתורת כהנים שכתב אע"פ שלא היו שקולים כאלעזר ואיתמר יש להם דין קדימה ומשם באר"ה דה"ה גם לגבי דידיה אפי' אם איתיה עכשיו גברא רבא גדול ממנו אינם יכולים לסלקו מהשררה אחר שהחזיק בה

וכן כתב הריב"ש בתשובה סי' רע"א והובא דבריו בדרכי משה הל' ת"ת וז"ל מי שהחזיק אפילו מעצמו איזה שררה או דין קדימה אין נוטלין אותה ממנה לתתה לאחר גדול ממנו כיון שכבר זכה זה אלא א"כ הוא ע"ה והאחר ת"ח אבל כל שהראשון הוא ת"ח אין מסלקין אותו אע"פ שהבא ליטול הוא גדול ממנו יע"ש ומו"רם הביא דבריו בקיצור בסי' הנז' יע"ש הרי מפורש בדבריו דאפי' אם הת"ח אינו גדול בחכמה ובמנין אין נוטלין השררה ממנו לתתה לגדול ממנו ואפילו החזיק באותה שררה והנאותיה מצד עצמו והצבור לא מיחו בו זכה בה ואינם יכולים לסלקו מדקאמר אפילו מעצמו ומכ"ש בנדו"ד שנתמנה על פי הצבור והחזיק בה שני חזקה והותר דזכה ואין יכולת ביד הצבור לסלקו ולמנות אחר תחתיו

אלא דעדיין יד הדוחה נטויה לדחות ולומר דכנים הדברים אם נשאר במקומו ובמנויו אבל אם הוא מצד עצמו סילק עצמו והלך לו למקום אחר אבד חזקתו ולא נשאר לו דין קדימה ובא רעהו וזכה באותה שררה וכך נראה לכאורה

אבל כד דייקת שפיר נראה האמת הוא שעדיין הוא בחזקתו כדמעיקרא והטעם הוא משום דלא יצא מרצונו הטוב אלא מחמת אונסו כידוע שנחרבה העיר והלכו בגולה אנשים ונשים וטף ומאחר שיציאתו היה באונס עדין יש לו דין קדימה כמ"ש מר"ן בח' א"ח סי' קנ"ג סעיף כ"ב וז"ל אדם שהוא רגיל בשום מצוה וכו' ואירעו אונס או עוני ונתנו הקהל המצוה לאחר ואח"ך העשיר ורצה שיחזירו לו המצוה אם בשעה וכו' היה ספק בידו לתת מה שהיה נותן בכל שנה וכו' ונתרצה הוא עם שאר הקהל לתת' לאחר אבד זכותו אבל אם לא היה ספק וכו' ועתה שיש ספק בידו רוצה לחזור למצותו וכו' חוזר וזוכה בה וכו' יע"ש וכתב מ"א ס"ק מ"ט וז"ל וה"ה לפרנס שעבר מחמת אונס ומינו אחר תחתיו דכשיעבור האונס הראשון חוזר לשררתו כ"כ התוספות ביומא דף י"ג יע"ש הרי בפי' אתמר שאם יצא משום אונס כנדו"ד לא אבד זכותו ויחזור למקומו ולהנאתו כקדם. ופסקה מור"ם בח' ח"מ ס"ס קמ"ט וכתב הרמ"ע סק"ן אבל אם נתן המצוה לא' בלי אונס כצ"ל אם נתן בלא יוד ור"ל שנתנה הוא מעצמו לאחר אבל הצבור לאו כל כמינייהו ליתנה לאחר וכו' ואסור להו לשנות יע"ש וכן משמע מלשון המרדכי בפ' ח"ה יע"ש אלא דעדיין יש לגמגם בדבר דשאני הנדו"ד דאפי' אחר שעבר האונס ונכנסו קצת מהקהל לעיר הנז' לא חזר הוא עמהם והלך וקבע דירתו בעיר אחרת ואחר שנה מ"מ לא נאות' לו לישב שם עוד וחזר וקבע דירתו בעיר הנז' ומצא מקומו מלא שבא ת"ח אחר והושיבוהו במקומו והחזיק גם הוא באותם הימים שקבע הוא דירתו בעיר אחרת ודין גרמא שעכבו עליו ואמרו שאחר שנסתלק והלך למקו' לא נשאר לו שררה עוד ונתנוה לרעהו

אמנם נראה דגם טענה זו אינה טענה ועדיין לא אבד זכותו כדמוכח מדברי מור"ם בהגה בח' ח"מ סי' קנ"ו בסופו וז"ל נהגו הקדמונים שאם אחד נסע מן העיר י"ב חדש וגילה דעתו שאינו חוזר אבד זכותו אבל אם לא גילה דעתו בכך לא אבד זכותו עד שלש שנים ואם גילה דעתו לחזור לא אבד חזקתו אפילו בשלש שנים וי"א דאפילו בסתם לא אבד חזקתו יע"ש. והיא סברת הרשב"א נמצא לפי סברת הקדמונים בנדון דידן קודם ג"ש לא אבד זכותו כ"א אמר בפי' שאינו חוזר דאמרי' אחולי אחלי' למנויו ולשררתו ואחר ג"ש אפי' לא אמר בפי' שאינו חוזר אלא בסתם אבד זכותו ולדעת הרשב"א אפילו אחר ג' שנים לא אבד זכותו בסתם עד שיאמר בפי' שאינו חוזר עוד נמצא לכל הדעות בנדון דידן לא אבד זכותו והכא בחזקת ישוב הוא דפליגי ואפי'