גושפנקא דמלכא (רמב"ם) קה

אליו שחייב מאחר שהיית עמו בשע' ההלואה ועליו קא סמיך ונעשו ערבים ז"לז ויש לו יד לגבות חובו ממנו ואחר שנתחייב ראו' בדיניהם וראה צרתו צרה תבע לשמעון לשלם לו כדי לפרוע לעכו"ם ויען ראובן לאמר דלית ליה עכשיו כלום שהרי ידוע לכל שער עמי דלית לי מגרמי כלום ואין לאל ידי לפרוע לך החוב הנז' והריני מחוייב לך עד שירחמו עלי מן הש' ועלי רמי לפרוע לך כל מה שפרעת לעכו"ם בשבילי ונתחיי' בקו"ח בשטר ואחר כתיבת השטר בא שמעון לערער על ראובן ואמר לו דקנין טעות הוא שאני סברתי דחייב בדין ועכשיו שאלתי ואמרו לי שאני פטור מן הדין ועתה נפשי לשאול הגיעה איך שורת הדין נותנת יורינו המורה לצדקה ושכמ"ה

תשובה מראש מקדמי אר"ש את קס'תי נתתי עינים לראו' אם שורת הדין נותנת לחייב שמעון הנז' בסך הנז' קודם החיוב או לא דאמר' מבריח אריה בעלמא ופטור או חייב בלא חיוב שנתחייב. ע"כ צריך לי להאריך קצת בדברי הפוסקים לידע איך שורת הדין נותנת ואחזה אנכי לרבינו בה' ח"ומ פרק ח' ה"ו שכתב וז"ל מי שנתפס על חבירו ולקחו גויים ממנו בגלל חבירו אין חבירו חייב לשל'. אין לך מי שנתפס על חבירו וחיי' לשל' חוץ מן הנתפס מפני המס קצוב על כל איש ואיש בכל שנה או הנתפס על התשורה וכו' והוא שיקחו ממנו בפי' בגלל פ' בפני עדים

וכתב עליו ה"המ וז"ל ופ' ארנון ארנונא האמור בגמרא בבלי ופי' סעודה וארוחה ומשאת ונ"ל דטעם אלו מפני שמחוקי המלך למשכן מחמת דברים אלו איש על חבירו ואינו בדין שיפסיד זה ואולי זהו שאמרו בפ' הגוזל דבר מתא אבר מתא מעבט אלא שאין נראה כן מלשון הגמרא שם ולא כן פי' ז"ל ואפשר לומר שכיון שהם חוקי המלך וזה פרעם חייב לשלם אפי' לקחם המלך מזה שלא כדין ואין צריך לומר אם לקחם המלך מזה כדין מחמת חבירו שחבירו חייב לשלם לו כאותן שבפרק הגוזל. וגולגולתא אחד מהם וכו' דהיינו כרגא דשתא האמור שם עכ"ל

וקודם שנבוא לעניינינו צריך לדעת כוונת ה"המ ולפרש כפי שכלי לאט לאט משום דדבריו עמוקים קצת שקצר עט"ו מרוב הרחבת דעתו ויבין המעיין בנקל דבריו. וזהו פי' דבריו דמתחילה עלה בדעתו לומר דדינא דמלכותא הוא למשכן זה על זה בארנון דהיינו סעודה וכו' והיינו דקאמר בש"ס דילן דבר מתא אבר מתא מעבט וקאמ' בש"ס וה"מ באבולא וכרגא ואבולא דקאמר התם היינו ארנון דקאמר בירוש' ודי"דמ הוא דבר מתא אבר מתא מעבט. וחזר בו משום דלשון הש"ס קאמר וה"מ באבולא ומדקארי לה אבולא משמע לאו היינו ארנון ועוד לא כן פי' ז"ל דפי' אבולא מס שנוטלין מן הקרקע לאו סעודה וארוחה נמצא דאבולא לאו ארנון דקאמר בירושל' ולא מעבט בר מתא אבר מתא אלא אאבולא והוא די"דמ למשכן איש חבירו ולא אארנון ולכך הוצרך לומר ואפשר שכיון שהם חוקי המלך וזה פרעם חייב לשלם אפילו לקחם המלך מזה שלא כדין ואין צריך לומר אם לקחם המלך מזה כדין כאותן שבפרק הגוזל כגון באבולא וכרגא או דמשתכחי בבי דרי דמחוקי המלך למשכן איש על חבירו וגולגות' דקאמר בירוש' היא כרגא דאמר בבלי דמשכ' איש על חבירו דינא דמלכותא הוא. ודוחק הוא קמיה לומר דבירוש' אית להו דגם ארנונא מעבט איש על חבירו דומייא דאבולא וכרגא דבבלי

והבינותי בספרים וראיתי להרב ר"יע אנאיים ז"ל שהבי' דברי ה"המ ז"ל ופי' בדבריו שכ' ואצ"ל אם לקחם מזה כדין כגון שהוא שותפ' או ממון זה שנתפס בעדו בידו ותפסוהו לשלם מממון חבירו שבידו וכו' פשיטא דחיי' לשלם וכו' ע"ש

ולפי פי' ק"ל דהא ה"המ קאמר ואצ"ל אם לקחה מזה כדין כאותן שבפ' הגוזל והתם ליכא ממון ביד הנתפס של אותו שתפסוהו בעדו. ועוד דמלתא דפשיטא הוא ואפי' קאמר עלה ואצ"ל ואינו מעניינינו כלל מה בא לאשמועינן ודוחק לומר דדוגמא בעלמא נקטא וכוונתו לומר דההיא דפ' הגוזל הוי כמו בידו של נתפס מממון של אותו שתפסוהו בעדו מאחר דמדינא דמלכותא דבר מתא אבר מתא מעבט ודינם שוה דאין במשמעות דבריו כך ולא עלה על דעת הרב פי' זה דלא ימנע לגלות טפח מ"מ

וראיתי להכ"מ שכתב מי שנתפס וכו' חוץ מן הנתפס מפני המס ע"כ איש הקצוב בכל שנה וכו' נראה שרמז למה שאמרו בהגוזל בר מתא אבר מתא מעבט וה"מ באבולא וכרגא דההיא שתא וכו' יע"ש

ולכאורה נראה דדבריו הפך ה"המ וסתירתו הוא בניינו ואין דרכו לסתום אלא לפרש וגם דרך הרב לילך בעקבותיו

ואפשר לומר דכוונת הכ"מ היא בא לתרץ יתור לשון דכתב רבינו הקצוב על כל איש בכל שנה. דאמאי נקט בכל שנה מאחר דקאמר הקצוב עליו. ולכך קאמ' דרמז לנו מאי דקאמ' בש"ס דבר מתא אבר מתא מעבט באבולא וכרגא דהאי שתא אבל שתא דחליף לא וכן בארנון דאמרינן מחמת דהן חוקי המלך וזה פרעם חייב לשלם אפי' לקחם המלך מזה שלא כדין היינו דההיא שתא דוקא אבצ שתא דחליף לא וכדעת ה"המ כן דעת הכ"מ. ואחר כותבי ראיתי להש"ך דפי' כדכתיבנא יע"ש

ואני בחפשי ראיתי להרא"ש ז"ל שכתב בפרק שד"ג בסופו הפך דברי ה"המ וז"ל ארנון וגולגולתא דיצא דמלכותא הוא כדאמרינן בהגוזל בר מתא אבר מתא מעבט

וכן דעת הר"ן ז"ל והובאו דבריו בפרק הנזכר וז"ל בארנון וגולגולתא אם פרע לו מס המוטל על קרקעו או על גולגולתו חייב לפורעו שדין המלכות כך הוא ולדעתו הוא דארנון היינו אבולא דקאמר בש"ס בבלי דגם הוא פי' אבולא מס המוטל על הקרקע

אבל לדעת הרא"ש ז"ל ליכא הכרח לומר דארנון דקאמר בירושלמי הוא אבולא דהבבלי ואף על פי שאמר כדאמר' בהגוזל אפשר לומר דכוונתו היא דמעבט בר מתא אבר מתא על ארנון כמו אבולא

ולדעת הר"ן ז"ל דמפרש ארנון דקאמר בירושלמי היינו אבולא דקאמר בש"ס בבלי אמאי הוצרכו לומר דמקור דין זה הוא מהירושלמי תיפוק ליה מהש"ס דידן דקאמר ואמר רבא בר מתא אבר מתא מעבט וכו'. ואפשר לומר דבש"ס דילן אינו מוכרח ממש לומ' דחייב לשל' אלא אמרי' דבר מתא מעבט משום דינא