גושפנקא דמלכא (רמב"ם) קג

תפיסה חייב מדי"דג. ולמפורס' אינם צריכות ראיה וכדי להגדיל תורה ויאדיר ולהפיס דעת הפוסקים הי"ו אציגה לפניהם מקצת ראיות מדברי רבותינו. חדא מהא דכתיבנ' לעיל דגופו טפי מממונו מדברי המרדכי כנז'. ועוד איתא בתשובות מימו' סדר נזיקין סימן י"ד דכתב על אחד שרצה להכריח את חבירו לדין וגרם לו שנהרג ודן אותו כרוצח וכתבתי דבריו לעיל יע"ש ועיין בסמ"ע סי' שפ"ח ס"ק י"ז ועיין עוד בש"ך בסימן הנז' בדברי מהרש"ל ומהרי"ל שם ועיין עוד בדברי מד"ן בסי' הנז' ס"י וז"ל מותר להרוג וכו' הריני מוסר פלוני בגופו או בממונו וכו' ע"ש בשנים הכתוב מדבר דנקר' מסור. וכתב הסמ"ע שם ס"ק כ"ט ד"ה בגופו וכו' אף דאינו מזיק ממון חבירו בידים גרם מזיק וכו' ע"ש. וכן כתב מור"ם סע"ב מי שרוצה לברוח ולא לשלם לכתחיל' וכו' ואם גקם לו היזק חייב לשלם לו מה שגרם וכו'. והתם מה אחווי אחווי ליה מידי ומה עשה בגוף ממון חבירו עד שיתחייב לשלם אלא מוכרח אתה לומר דבכל גוונא דמסר בין גופו בין ממונו אמרי' אחוויי אחוי ליה וכמאן דקליה דמי משום דהאומות מבקשים עילה על ממונם של ישראל עלילות ברשע לגזול ממונם ואין מרח' עליהם דדמו לתוא מכמר וכו'

עוד כתבו החכמים הפוסקים הנז' ועוד לא נעשה ההיזק בשעת מעש' וכו' לאחר שדיבר דברים אלו העליל עליו השר וכו' ע"כ. ולא ידעתי דאמאי לא הוקשה לו הדבר על המוסר ממון חבירו דגם הוא לא גרם לו ההיזק בשעת מעשה אלא לאחר גמר דבריו העליל עליו השר. אלא מה אית לך למימר דמאותה שעה חשיב דקליה דמי. כך ב"נד קרי עליו דנעשה ההיזק בשעת מעשה וכמאן דקליה דמי

עוד כתבו הפוסקים הנז' ועוד לפי דברי שמעון הנז' לא נתכוון להזיק וכו' ע"כ והנה חזות קשה ראיתי בדבריהם וכו' הנזקים תלוים בכולה והא קימ"ל אדם מועד לעולם וכו' ומה יענה במראה דינר לשולחני וכו' וכן דן את הדין לדע' הרא"ש והטור וכדומה ואם כוונתו לומ' מאח' דלאו בריא היזק' והוא לא נתכוון לא היה לו לומר אלא לאו בריא היזקא ותו לא. אבל : הכוונה אינה מעלה ואינה מורדת

איברא דחכמים הפוסקי' הנז' סמכו על דברי רבינו הרשב"ש שהביאו דלא מקרי די"דג וחייב כ"א בכוונתו להזיק. ולעת כזאת אין ספר הרשב"ש מצוי בידינו לשאת ולתת בדבריו ואפשר דרוח אחרת אתו | אליבא דלא כהלכתא

גם מ"ש ולא בריא היזקה כלל דדרך הערביי' ליכנס בבתי ישראל ואין פוצה פיו ומצפצף וכו' ע"כ. האמ' אתם אבל לא כל הערביים שוים ולא צדקו דבריה' כ"א באשות הערביים שהם דלים ואביונים וקרעים מלבושם וכל רואיהם יאמרו הלא המה מבקשים לחם מבית היהודים להחיות את נפשם ולית בהו משום חשדא הן מצד הכיעור הן מצד המלבוש. אבל לא באשות הנכרים בעלי הצורה והם מגדולי המלכו' והם מלובשי' שש ומשי ורקמ' וכיחול ופרקוס דקלא אית לה וברי' היזק' טפי. ובפרט בעת כזאת ששלח לו האלב"אי יר"ה לבקש לו על אשה כמותה ויאמר כמו שזאת היא היתה נחבאת בבית היהודים גם הגויה האחת היא עדין בבית היהודי' וזה דרכם וצריך לתת שבח ליוצר ב"ה שעשה עמו נס ולא לקה כ"א בממונו וכמע' שהיה מתחיי' בנפשו דהש' ימצא פתחון פה להלשין טפי ואע"פ דאין דרכו להקפיד על זה ובריא היזקא הוא והוה ליה לידע. וכן שמעתי באומרי' לי שכך דיבר השר שדר' הערביי' ליכנ' למקומו' היהודי' הם פחותי הערך הבזויי' והדלים לא אשה כמות זו מגדולי המלכות מקושטת בכחול ופרקוס וכאלה רבות והגדיל המדורה ודרשה לגנאי כדרכם וכעלילותם

עוד כתבו והאמת יורה דרכו דשמעון הנז' פטור אפילו לדעת הרמב"ם דמחייב גר"בן. היינו דוקא דומיא דהזור' כלי מראש הגג וכו' דמ"מ הא עשה מעשה בידים וגם הוי קצת בריא היזק' וכו' והביאו ראיה מדברי הרמב"ם דפט' בהמשסה כלבו של חבירו בחבירו וכן הכופף קומתו של חבירו דפטר הרמב"ם וכו' ע"כ. אין דבריהם מחוורין בעיני דבין להרמב"ם והרא"ש והטור כולהו לא בעו דיעביד מעשה בידים אלא אם בא ההיזק מכוחו חייב אפי' לא עשה מעשה בידים דומייא דמראה דינר וכו' וכן מדן את הדין אפי' לא נשא ונתן ביד חייב לסברת הרא"ש והטור. ומה שפטר הרמב"ם היכא דלא נ"ון ביד הוא מטעמא אחרינא דס"ל כהרי"ף כמ"ש הסמ"ע סי' כ"ה יע"ש וטעמ' בהמשסה ובהכופף משום דההיזק לא בא מכוחו אלא מכח רוח שאינה מצויה והראיה דברוח מצויה חייב. וכן המשסה מקרי שלא מכחו מטעם דלפעמים אפי' אינו משסה מזיק ולפעמים אפילו משסה אינו מזיק. וכמ"ש הכ"מ בה' נ"מ פרק ז' ד"ה לבה ולבתו הרוח וכו' מי שעשה גורן בתוך שלו וכו' אם הוליך הרוח המצוי' המוץ והעפר והזיק' פטור שהרו' הוא שסייע ואין נזק בא מכחו ע"ש ועוד דהכופף עשה מעשה בידים ואמאי פטר הרמב"ם לפי דבריהם. ועוד דמצי' כמה דברים דלא עביד מעשה בידים וחייב בהם הרמב"ם ז"ל כגון נתייאש ממנה ולא גדרה וכגון דמחוי אחוויי. אלא העיקר כדכתיבנא דכל שבא מכחו אפילו לא עשה בידים חייב לאפוקי כשלא בא מכחו כנז' או כשולח הבערה ביד חש"ו. ואל תשיבני מהמבעיית את חבירו וכדומה משום דאיהו אבעית את נפשיה ולא נגע בו ואף על פי שהחכמים הנזכרים נסתייעו מדברי מוהר"ם אלשיך בתשו'. מ"מ הוא לא החליט הדבר. וגם אני לא ידעתי דבריו אהיכא קאי הנדון דידיה ואין תשובותיו אתנו לידע דבריו ולישבם אלא דמתוך דבריו דכתב דהויא ליה לאסוקי אדעתיה דכרים וכסתות לאו דוכתייהו בארעא וכו' וכוונתו לומר דמקרי בריא היזק' נלמד מדבריו דמכ"ש לנ"דד דמקרי בריא היזקא. ואפש' לי לישב דבריו ולומר דכוונ' מוהר"ם אלשיך היא לא כמו שסו' הח' הפו' דבעי' תרתי דמזיק בידים ובריא היזקא קצת. דזה לא יעלה על הדעת כדכתיבנא ואפי' להרא"ש וסיעתיה דמחלקים בין גר"בן לדי"דג אלא כוונתו לומר אמאי חייב הרמב"ם להזורק כר"וכ מראש הגג והא אין ההיזק בא מכחו דאינו נשבר ע"ג כר"וכ והוצרך לומר מאחר דמזיק בידים אע"פ דלאו בריא היזק' חייב אי נמי דהו"ל לאסיק אדעתיה דכ"וכ לאו דוכתייהו בארעא והו"ל בריא היזקא ולאו טעמא דאפי' לא הזיק בידי' ולא כמו דעת הפוסקי' שהבינו בדעת מוהר"ם דבעי תרתי וממילא פטר המוסר לעולם זה מה שנראה לי פשוט בדברי מוהר"ם אע"פ שאין תשובו' אצלי מצויים

גם כתבו החכמים הפוס' עוד נראה להפך בזכות שמעון הנז' מהטעם שטען כי לא כוונתי להזיק