גושפנקא דמלכא (רמב"ם) קב

לשלם ובס"ק פ"ב בא להשמיענו דאין הדין כך אלא העיקר דחייב לשלם מדי"דג. א"כ קשו דבריו אהדדי. וכעת צל"ע

ולפי החי' שחלקנו לעיל יתיישב על נכון מה שפס' מור"ם לקמן בסי' שפ"ח ס"ה וז"ל מ"מ אין לו דין מסור וכו' דלא מקרי מסור אלא במתכוין להזיק אבל לא במתכוין להוציא את שלו וי"ח וס"ל דמקרי מסור וחייב לשלם לו כל הזיקו. דכוונתו לומ' דמחמ' שנתכוון להוציא את שלו ולא נתכוון להזיק דאיכא תרתי. אבל היכא דליכא תועלת אפי' לא נתכוון להזיק חייב

ועוד אפשר לומר דסברא זו היא סברת רבי אליעזר כמו שהובא במרדכי יע"ש ואיפשר דס"ל דדי"דג קנסא ולכך בעי' עד שיתכוון כמ"ש הש"ך לעיל סימן שפ"ו אבל ליש חולקים אית להו אע"פ שנתכוון להוציא את שלו יש לו דין מסור מטע' דבריא הזי' וסברא זו היא סברת מהר"ם ז"ל ואית ליה אפי' נתכוון להנאתו יש לו דין מסור כמ"ש בתה"מי ובמקור דין זה ע"ש

ולכאורה י"ל דבנ"ד מקרי הזיק בידים משום דמוס' את גופו ולא ממונו כמ"ש מור"ם בסי' שפ"ח סעי' ז' וז"ל וכל זה במוסר ממונו אבל במוסר גופו הנמסר נשבע ונוטל. וכן אם גרם לו תפיסה דהוי כמזי' בידים וצריך לשלם לו כל הזיקו. וכמו לענין תקנת נגזל חשבינן ליה כמזיק בידי' ונשבע ונוטל מאחר שמסר גופו. אף אני אביא בנ"ד מאחר שמסר גופו חשבינן ליה כמזיק בידים ולא דיבורא הוא וכו'

ומיהו יש לדחות דדוקא התם דנתכוון להזיק אם הוא בגופו חשיב ליה כאילו מזיקו בידים. אבל בנ"ד דלא נתכוון להזיק אפי' גרם ליה תפיס' בגופו לא חשיב ליה מזיק בידים אם כן מהכא ליכא ראיה וחיובו הוא ממה שכתבנו לעיל כנזכר

אלא דעדין יש לבע"ד לחלוק ולומר דכל הראיות שכתבנו הם בריא היזקא ואע"פ שלא נתכוון להזי' אבל בנ"ד איכא למימר דלאו בריא היזק' א"א דאין לך בריא היזיקא יותר מענין זה מאחר שהגיד לו שגויה אחת יצאה מבית ראובן והיא אשת גוי גדול והיא מקושטת בכל מיני קשוטין וסוד גוים עריות ובפרט בזמן הזה שהכבידו עלינו את עולם והם מחפשי' בחורין ובסדקין לבקש עילה לאבד ממונם של ישראל לחמוס ולגזול ממונם ובפרט בעידן רתחא ששלח האלב"אי יר"ה ואמר לו תבקש ברחובות היהודים עכשיו יש לאל ידו לעשות כל מה שלבו חפץ ומקרי בריא היזיקה כמ"ש במרדכי בשלהי ב"ק וכן בתשובו' מימוניות סי' י"ד על אחד שרצה להכריח חבירו ישראל שיעשה לו דין בעכו"ם וכאשר רצו לתופשו ולא רצה להניח עצמו הכהו עד שהרגו ודן מהר"ם על התובע כל דין רוצח וכאילו הרגו בידים משום דבריא הזיקא. ואפי' לא נתכוון זה כ"א לכופו למשפט ולא להיזק וטעמו כי הערלים שמחים לאיד ישראל וישראל עם א"הע דומים לתוא מכמר מה התוא כיון שנפל למכמר שוב אין מרחמים עליו כך ממונם של ישראל כיון שנפל ליד גוים לא אחי ולא מרחמי ואף על פי דכמה פעמים הולכים אצל השררה כדי שיכריחו בע"ד למשפט ואינו יוצא לבע"ד שום היזק אית ליה למהר"ם בריא היזקא ולא סמכינן אניסא משום דאין מרחמים על ממונם של ישראל וכ"ש בנ"ד שעושים כסא וסמוכות שלו ודורשים אותה לגנאי כדרכם וכעלילותם והיא אשת גדולים והוא אמר לו אשת פלוני והיא ידועה מקרי בריא היזקא בכל עת ויש לו דין מסור דמי הרשהו לומר לשר גויה פלונית היתה בחצרו של ראובן דאין לו שום תועלת דאפילו בנדון של מהר"ם דיש לו תועלת כתב עליו דמי הרשהו לילך לשר להכריחו מכ"ש בנ"ד ובזמן הזה דאין לך יום שאין קללתו מרובה מחבירו וכן הכריע הש"ך כסברת מהר"ם משום דרבים קיימי בשיטתיה. אבל הסברא א' היא סברת ר' אליעזר היא סברא יחידאה יע"ש

כלל העולה מכל מאי דכתיבנא. ששמעון הנזכר חייב בכל ההפסד שהפסידו לראובן הנז' ואפי' לפי דבריו שאמר שלא נתכוון להזיק משום דאמרינן אדם מועד לעולם אפילו אדיבורא והוא בריא הזיקא ואין לו פיטור אלא על האונס. ושמעון זה מקרי ברצון דגר' הוא ממ"ש הרמב"ם בפ"א מה' ח"ומ ופסקו מר"ן ז"ל בסימן שפ"ח וז"ל הרי שגזר המלך להביא לו יין או תבן ועמד המוסר ואמר הרי יש לפ' אוצר יין ותבן והלכו ולקחוהו חייב לשלם. ובנ"ד לא גזר עליו שום גזירה כ"א ביקש ממנו לחפש אחר הגוי הנז' והוא הוסיף על חטאתו פשע שהשיב לו על שלא שאלו. דבר זה פשוט הוא ששמעון חייב הוא בכל ההפסד כאמור ולית נגר דיפרקיניה דיש לו דין מזיק לכל דבר דלא נתמע' המסו' משאר מזיק כ"א לענין האונס כמ"ש רבי' הטור המוסר ממון חבירו דינו כשאר מזיק לכל דבר ולא מיעט כ"א האונס. זהו מה שנלע"ד לפי השאלה וה' יצילני משגיאו' ויראינו מתורתו נפלאות וינחנו במעגלי הצדק והאמת

ואחר סמוך הלך ראובן הנז' למתא הנז' והראה הפסק דין זה לשד"ר ודייני מתא הנז' והיו מהעלומי העין ולא השיבו על דברי אלו כלום ואמרו לו עדיין עומדים הם בדבורם לפטור את שמעון וכתבו לו פס"ד בידו לפטור את שמעון כדי שילך לשאול לבעלי ההוראה והראני ראובן פסק דין הנז' והוא הפך דברי. וזה מה שהורוני מן השמים להשיב על דבריהם וזה החל"י בס"ד

ראיתי להפוס' הנז' דכתבו וז"ל והנה בנ"ד לפי סברת הרא"ש וסיע' לא הוי אלא גר"בן כי מ"ש לשר גויה אחרת נכנסה לאכול ולשתות לא דמי לאחווי אחווי כלל דהתם עשה מעשה בגוף הממון מה שא"ך הכא וכו' דלא אחוי ליה מידי ע"כ

ואחזה אנכי הצעיר קשות בדבריהם דכתבו דלא עשה מעשה בגוף הממון דלא אחוי ליה מידי. המעט מהם דאחווי ליה גופיה וגרם לו תפיסה ואין לך עושה מעשה בגוף הממון יותר מזה ועדיף טפי דמקרי מזיק בידים כמ"ש המרדכי פרק הגוזל עצים ופסקה מרן סימן שפ"ח וז"ל כ"ז במוסר ממון אבל מסר גופו של חבירו וכו' וכן אם גרם לו תפיסה דהוי כמזי' בידים יע"ש ואפילו להש"ך דפליג בס"ק ל"ז היינו לעניין דלא לשוויי' עדיף ממוסר ממון חבירו אבל למגר' כחיה ולומר דלא עשה מעשה בגוף הממון דלא אחווי ליה מידי ליתא לכל הפוסקי' קמאי ובתראי. ועוד דלפי דבריהם יצא לנו דין מחודש דמי שהלשין בחבירו וגרם לו תפיסה אמרינן דגר"בן הוא ופטור משום דלא עשה מעש' בגוף הממון ולא אחוי ליה מידי. כי תימא זה לא יעלה על הדעת דבכל פסקי קמאי ובתראי כולם כאחד עונים ואומרים דמי שהלשין בחבירו וגרם לו