גושפנקא דמלכא (רמב"ם) קא

הסמ"ע סי' כ"ה וז"ל ואפי' לר"מ הרי אית ליה לר"מ ד"דג בדינא דנזיקי' הוא דאית ליה הכי אבל גבי דיינא לית ליה האי סברא. דא"כ אין לך אדם שאינו מומחה שנעשה דיין לעולם יע"ש. ואם איתא דשוגג פטור אדיבורא למה הוצרך רבינו הרי"ף ז"ל לתת טעם לשבח משום דאין לך אדם שנעשה דיין תפוק לך דהו"ל שוגג ולא נתכוון להזיק אלא שטעה בדין כמ"ש בסימן הנזכר מר"ן יע"ש. אלא דמוכרח אתה לומר דדעתו היא דמחייב השוגג אפילו אדיבורא ולא פטרי כ"א האונס. ודוקא לגבי דיינא הוא דפטר השוגג מטעם הנזכ'. וכן משמע מדברי המלחמות שם דמוס' חייב אפילו לא נתכוון להזיק. ולא חי' בין נתכוון ללא נתכוון כ"א לגבי דיינא. כמו שהזכיר הרי"ף והרמב"ם ומר"ן ז"ל בדין שאינו מומחה ולא קבלוהו עליהם וטעה שחייב לשלם מביתו משום דכוונתו להזיק מאחר דלא גמיר וסביר ונחית להו לדינא ה"ז כוונתו להזיק וחייב אבל בכד"דג חייב אפילו לא נתכוון ואפילו אדיבורא ולא הקילו כ"א גבי אונס

וראיתי להסמ"ע בסי' כ"ה ס"ק כ"ט כתב דדע' הרא"ש ז"ל דאפי' לענין דינא דייני' ד"דג אפילו לא נתכוון להזיק והיא סברת י"א שהביא מור"ם בסעיף ראשון

ועוד ראיה אחרת לנ"ד ממה שפסק הרמב"ם ז"ל בה"ש בפ"י ה"ה וז"ל וכן המרא' דינר לשולחני ואמ"ל יפה וכו' אם בשכר חייב. ואם בחנם פטור. והוא שהיה בקי ואינו צריך להתלמד יע"ש ופסקו רבי' הטור ומר"ן ז"ל בסי' ש"ו ס"ו יע"ש והא התם לא נתכוון להזיק בדיבוריה אלא שגג ואפי"ה פסקו דחייב לשלם מדינא דגרמי

ואין לדחות ולומ' דשאני המראה דינר מאחר שהוא הדיוט הוי כמתכוין להזיק. ולכך חייב מד"דג דומייא דאינו גמיר וסביר ונחית להו לדינא דאמרי' ביה מתכוין להזיק מקרי

דשאני התם דאיהו נחית להו לדינא ולא גמ"וס לכך אמרינן ביה מתכוין להזיק אבל הכא במראה דינר לשולחני לא נחית ליה השולחני לבע"הד להראות לו הדינר אם טוב ואם רע אלא בע"הד בא אצלו להראות לו הדינר והו"ל כאילו קיבלו עליו דפטיר דייקא נמי דקתני המראה דינר לשולחני ושפיר אמרינן ביה דלא נתכוון להזיק

אלא דקש"ל הניח' לדעת רבינו הרי"ף ז"ל דאית ליה היכא דקבלוהו עלייהו אע"פ דלא גמ"וס וכן אם גמ"וס אע"פ דלא קבלוהו עלייהו אמרי' ביה דלא נתכוון להזיק ואינו חייב לשלם לכך הכא במראה דינר לשולחני לא מקרי מתכוון להזי' דהו"ל קבלוהו עלייהו אלא לדע' הרמב"ם ומר"ן ז"ל דפסקו בתרווייהו חייבי' לשלם מא"ל בשולחני. וי"ל דאפי' לדעת' פטרי בשולח' דהרי לא חייבו דלא גמי"וס וקיבלוהו עלייהו משום מתכוין להזיק אלא מטעמא אחרינא כמ"ש הר"בי יע"ש

אי"נ דממראה דינא לא מקרי מתכוין להזיק שהרי כתב רבינו הטור ז"ל המראה דינר וכו' אם הוא אומן ובקי גדול ואינו צריך להתלמ' בחנם פטור. ובשכר חייב. וכת' הר"בי ז"ל כמו ניבו ואיסור שהוזכרו בש"ס וכן הרמב"ם ומר"ן ז"ל ס"ל כדעת הטור והיינו דנקטי בלישנייהו ואינו צריך להתלמד כלל. ור"ל שהוא אומן ובקי גדול וא"צ להתלמד אלא דקצרו בלשונם. דוק מינה במי שהוא אומן ואינו בקי גדול חייב לשלם אפילו בחנם. והשתא דאמרינן במי שהוא אומן אלא שאינו בקי גדול חייב לשלם לא מקרי מתכוין להזיק. דהא סמך על בקי' וקרינן ביה דהא גמי"וס ואפ"ה חייב היינו משלם דאדם מועד בדינא דגרמי ואפי' אדיבורא

וא"ת והרי רבינו הטור כתב בשם בע"הת ופסקה מר"ן בשולחנו הטהור סי' ס"ו ס' כ"ג וז"ל המוכר שט"ח לחבירו וחזר ומחלו מחול וכו' ומיהו אין היורש יכול למחול לעצמו וכו' לא יאמר הבן הואיל ואני יורש החזקתי למחול לעצמי ואין לי לשלם מד"דג שאני לא נתכונתי להזיק ללוקח אלא לפטור את עצמי יע"ש ומדקאמר שאני לא נתכונתי להזיק. משמע ד"דג אינו מתחייב אלא עד שיכוין להזיק כמו המוחל שט"ח לאיניש דעלמא דלית ליה רווחא ותגדל התימא ממ"ש הסמ"ע ס"ק נ"ט וז"ל דאילו הוה מצי מחיל לעצמו לא היה משל' כלום. מטעם שכתב דאין כונ' להזיק. משמע דהכל תלוי בכוונה ולא מחייב אדיבורא עד שיכוין להזיק

וי"ל דכונתו לומר מאחר דאין כונתו להזיק. ועוד דמרויח דמי החוב משום כך פטור מדי"דג מחמת התועלת שיש לו. והיינו כונת הסמ"ע שכת' דאין בה להזיק ר"ל כ"א להרויח. אבל לעולם היכא דליכא ריוחה אפי' לא לא נתכוון חייב כדכתיבנא. א"נ דכוונתו לומר דאין יכול היורש לומר כן משום דחייב מדי"דג אף ע"פ שלא נתכוון להזיק אלא דמדברי הסמ"ע לא משמ' כן ודו"ק

ולא עוד אלא דיש לנו ראיה מהתם לדברינו ממ"ש מר"ן וימ"ש ואומר אף לעצמו יכול למחול וס' זו פסקה מר"ן בש"הט בטור א"הע והביאה בסתם בלא שום חולק וכתב הש"ך דס' זו היא העיקר מדפסקה מר"ן בסתם. וכתב הסמ"ע ס"ק ס' די"א הללו ס"ל דצריך לשלם ללוקח אף ע"ג דאין כונתו להזיק וכן כתב הש"ך דצריך לש' מדי"דג יע"ש וכמ"ש מדברי הרב בית שמואל בא"הע ס"ק ט"ו וכן משמע מדברי הרב ח"מ ס"ק י"ח. הרי מפורש לפניך דאפילו לא נתכוון להזיק ולא עוד אלא דאפילו יש לו תועלת חייב לשלם מדי' דגרמי יע"ש

אבל קש"ל על דברי הש"ך ס"ק פ"ב דכתב דכל היכא דחייב מדי"דג חייב אפילו לא כיוון להזיק וכדמוכח בש"ס ובפוסק' בכמה דוכתי יע"ש והרי לקמן בסי' שפ"ו ס"ק א' כתב דד"דג קנסא ולא מדינא. והביא כמה פוסקים דס"ל כך וכן העלה להלכה. ובס"ק ו' כתב ומיהו לפי מה שהעלתי בס"ק א' דכל די"דג אינו אלא לקנסא דרב' פטור וכו' וכן אם היה שוגג נמי פטו' כמו מטמא וכו' יע"ש. הרי ס"ל דהיכא דלא כיוון פטור מדי"דג ואפי' השורף שט"ח של חבירו דעביד מעשה בידים קאמר דפטור מטעם דלא כיוון. והכא במוחל שט"ח דבדיבור בעלמא קאמר דחייב דכל היכא דחייב מדי"דג אפי' לא כיוון

ואין לומר דלסברת יש מ"ש קאמר ואיהו לא ס"ל הכי דהא קאמר דכל היכא דחייב מדי"דג אפי' לא כיוון. כמ"ש כללא כייל ודינא קמ"לן. ועוד דהא בס"ק פ"א השיב על הסמ"ע דכתב יע"ש הללו ס"ל דצריך לשלם וכת' עליו איהו דאינו מוכרח. והביא ראיה הפך הסמ"ע. דאדרבא יש מהחולקים אלו דס"ל דפטור