גושפנקא דמלכא דרשות רמ

ראשון הוא משמש בחינת החסד ויום שני בחי' הגבורה ויום שלישי בחינת הת"ת שהם חג"ת ולכך קאמר תדשא הארץ דשא שהוא מדת המלכות שנקראת ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה כשהיא במדת הדין הרפה נקראת ארץ רצון ורעוא וכוונת הקב"ה יתע"ש תתמלא ארעא שהיא המלכות השפעתה מדשא שהם נוטריקון 'דין 'שלום 'אמת והם רמוזים לנה"י כי השפעתה תמיד מנצח הוד יסוד

חז"ל דקדקו בפסוק שאמר מדוע לא בא בן ישי וכו' ולא אמר מדוע לא בא דוד ופירשו מכח השנאה לא הזכיר שמו ובזה פי' הפסוק שאמר כתונת בני חיה רעה וכו' דלכאורה הפסוק כפול מאחר שאמר חיה רעה אכלתהו למאי חזר ואמר טרוף טורף ועוד דמעיקרא קראו בן כתונת בני ולבסוף קאמר טרוף טורף יוסף בשמו אבל באמת היה יודע יעקב שכל האחים היו שונאים את יוסף אבל לא עלה על דעתו שהיתה השנאה כ"כ ואינם חשודים לדבר זה ששופכים דמי אחיהם ד"ן אמנם כשומעו בשעה ששלחו לו הכתונת וא"ל הכר נא הכתונת בנך ולא הזכירו שם יוסף אז הבין שהשנאה גברה אצלם ולא יכלו לישא את שמו על שפתם אז חשש כי באפם הרגו איש וברצונ' עקרו שור זה יוסף וידוע שכל השבטים נקראו חיות השדה כמ"ש חז"ל על פסוק כי חיות הנה שנמשלו לחיות השדה גור אריה יהודה. נפתלי אילה שלוחה. ולכך השיבם אביהם כלשונם ויאמר כתונת בני היא כלומר מאחר שאתם שואלים לי בלשון בנך ולא הזכרתם שמו אני יודע שחיה רעה אכלתהו שמכם יצאו הדברים שאתם נקראים חיות שהרי טרוף טורף יוסף מפיכם ולא הזכרתם שמו היא הוכחה שהשנאה גברה דאל"כ למה לא הזכרתם שמו והיה לכם לומר הכר נא הכתונת יוסף

ובאגב יש לפרש דקדוק אחד בהאי קרא ויטל שאול את החנית עליו להכותו וידע יהונתן כי כלה היא מעם אביו להכות את דוד והוא דבר תימא שהוא נטל את החנית להכות אותו ומי הכניס דוד שהוא עכשיו נטמן בשדה. אמנם יש לפרשו על דרך שפירשו קראי ביוסף כי עבדך ערב את הנער והיה כראותו כי אין הנער ומת וכו' ולכאור' יש לתמוה מאחר שהיו סוברים שיוסף הים איש נכרי שהרי לא הכירוהו מאי איכפת ליה אם ימות ופירשו רז"ל במשל שני אוהבים גדולים אשר נפש זה קשורה בזה ופ"א אירע שאחד מהם עבר על פקודת המלך ונתחייב מיתה ע"פ דינם וכיון שהוציאוהו ליהרג בקש מהם שיחזירוהו לפני המלך וכיון שבא לפני המלך בקש ממנו שישמע לו וא"ל אדוני אתה ידעת שאני ברחתי ממדינתי מכח מלחמה ויש לי עסקים הרבה עם בני אדם ועכשיו אני מבקש ממך שאלך למדינתי לתקן מעשי ולחזור לכאן ואבוא לידך ותדינני דינך כאשר נגזר עלי ואם אין אתה מאמין לי אני אתן לך ערב דגופי ותתנהו לבית הסוהר עד חוזרי לכאן ואמר לו המלך הן אמר המלך מי פתי ירצה להיות ערב תחתיו שיהרגוהו בעדו דהוא ודאי לא יחזור לכאן שיהרגוהו והלך זה האיש אצל אהובו בן מדינתו והביאו לפני המלך וא"ל אנכי אערבנו ונפשי תחת נפשו והושיבו בבית האסורים ולזמן שנתן לו המלך בא ממדינתו ועמד לפני המלך ואמר לו תעשה דינך כאשר גזרת וכראות המלך דבר זה תמה מאד איך חזר זה האיש ממדינתי לתת עצמו למיתה ואיך הערב נעשה ערב והאמין לאיש הזה שיחזור וא"ל המלך אני מבקש מכם שתודיעוני דעתכם שנראים מעשיכם כשוטים ומשוגעים איך וכו' וענו ואמרו אדוני המלך ידוע תדע שהאהבה שבינינו היא אהבת הנפש ממש וכשיגיע לאחד ממנו רעה מוכרח הוא שחבירו גם הוא יגיע לו אותה רעה והערב אמר אם לא אכנס ערב וצריך אתה להורגו תכף ומיד גם הוא ימות ומוטב שיאריך זמן קצת וגם הנדון אמר לו אם נתעכבתי ולא חזרתי מוכרח שבזמן ההגבלה שתהרוג לאהוב שלי ימות גם הוא דבשעה שאכיר בו שנהרג גם הוא ימות מרעתו וכיון שלא הצלתי נפשי ממות אפי' אם לא אחזור טוב לי שאמות זכאי ולא אמות חייב ושקרן וכשמוע המלך את דבריהם אמר אם כן אני שופך דם זכאי והוא הערב שמוכרח גם הוא ימות מוטב שאמחול על סרחונו של זה מלשפוך דם נקי של הערב הנזכר וזה כוונת יהודה והיה כראותו כי אין הנער ומת אביו מצרתו ונמצא אתה שופך דם נקי ומוטב שתמחול הסרחון של בנימן ולא תשפוך דם נקי כאותו מעשה וזהו כוונת יהונתן שאמר וידע יהונתן כי כלה היא וכו' הכוונה מאחר שהיה רצונו להרוג דוד ולא יכול לו מאחר שברח והוא נחבא בשדה ונפש יהונתן קשורה בנפש דוד וכן דוד נפשו קשורה עמו בא שאול המלך להכות יהונתן ולהורגו וכשישמע דוד שיהונתן נהרג ימות גם הוא מאחר שנפשו קשורה בנפשו ולכך אמר קרא ויטל שאול את החנית עליו להכותו וא"ת מה עשה אז ידע יהונתן כי כלה היא להמית את דוד שכל ענין זה שהיה מעם אביו בשביל דוד כו כשמת הוא ימות גם דוד

ואגב י"ל פסוקים אלו וזה לשונם וירא ה' וינאץ מכעס בניו ובנותיו ויאמר אסתירה פני מהם וכו' בהקדים מ"ש חז"ל שהקב"ה מאריך אפיה וגבי דיליה ומאריך אפיה לרשעים ואע"פ דנפק מיניה חורבא דמקשה עורפו ויאמר לית דין ולית דיין כמ"ש דוד המלך ע"ה על מה נאץ רשע אלהים אמר בלבו לא תדרוש ומן הראוי להענישו מיד מ"מ הקב"ה חפץ חסד הוא ומאריך ליה דילמא יחזור בתשובה כמו שראינו כמה רשעים כגון מנשה וכדומה שחזרו מרשעם וזהו כוונת הכתוב וירא ה' וינאץ הכוונה בשעה שהקב"ה רואה. אדם שעושה עבירה באותה שעה וירא ה' וינאץ וכו' מתמלא חמה ורוצה ליפרע ממנו וחוזר ברוחו ואומר אסתירה פני מהם ואעשה עצמי כאילו לא ידעתי ואראה מה אחריתם שמא יחזרו בתשובה בשביל כי דור תהפוכות המה שמתהפכים מרעה לטובה וכן להפך בנים לא אמון בם

ואמרו רז"ל לעולם ירגיז אדם יצר הטוב על יצר הרע אי אזיל מוטב ואם לאו יעסוק בתורה אי אזיל מוטב ואם לאו יקרא קריאת שמע אי אזיל מוטב וא"ל יזכור לו יום המיתה עכ"ל. והמפרשים דקדקו דתיבת לעולם שפת יתר ועוד ק"ש ותורה מילתא חדא היא ותו מאי איכפת ליה ליצר הרע ביום המות ונראה כפי מ"ש חכמי המוסר דהיינו טעמא שהאדם נשמע ליצר הרע יותר מיצר הטוב משום שהנאות היצר. הרע מזדמנות לפני האדם מה שאין כן הנאות היצר. הטוב ולכך דיבר בחכמה בעל המאמר וקאמר לעולם. ירגיז וכו' שלא יתיאש האדם מן הרחמים ואומר שאינו