גושפנקא דמלכא דרשות רמא

יכול לנצח היצר הרע כיון שהנאותיו מזומנות וטרחא בכדי למ"ל ולכך אמר לעולם ירגיז וכו' ומן השמים יסייעוהו ואם נתגבר עליו ולא יכול לו יעסוק בתורה וממילא יראה כמה שכר טוב צפון לצדיקים לעולם הבא ועל ידי זה יתמעט בעיניו שכר הנאת העבירה אי נמי אחר שילמוד בשכר המצות נחשב בעיניו שהשכר מזומן בידו ואם עסק בתורה ולא הועיל לו יקרא ק"ש דכתיב בה ובכל נפשך ובכל מאדך שאפילו נוטל נפשו וממונו חיובא רמיא עליו לאהוב את ה' ואע"פ שאין לו הנאה ולא עוד אלא שיש לו הקרבת הנזק ואם לא הועיל לו יזכור לו יום המיתה הכוונה היא כמו שמצינו במדרש הנעלם בשעת פטירתו של אדם ויבא לידי העונש באותה שעה מביאין להיצ"הר ומעמידין אותו אצל האד' המקבל העונש והיצ"הר נכנס בו רתת וחלחלה שמתפחד שמא עושין לו כמו שעושין לאדם הנידון משום שהוא הסיתו לעבירה לכך מזכיר לו יום המית' ונעשה תש כח כאמור

נחזור למאמרנו הנצב פתח השער דקאמר רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל וכו' והקושייא מפורסמת דאדרבה ונהפוך הוא כיון דרצה לזכותם אין לו להעמיס עליהם מצות כל כך. ואפשר לומר כפי מ"ש הראשונים דהיינו טעמא דבן נח נהרג בלא התראה ואזהרתן זו היא מיתתן משום דאין להם מצות הרבה ובנקל יהיו נזהרין לקיים שבע מצות שלהם ולכך עונשם חמור ובזה י"ל מאמרם ז"ל במסכת שבת אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא מפני מה קנסת מיתה על אדם הראשון אמר להם מצוה קלה צויתיו ועבר עליה והדבר קשה לשמוע וכו' בשביל מצוה קלה יתחייב מיתה אכן כפי האמור אתי שפיר דכל שכן גבי אדם הראשון דלא נצטווה אלא מצוה אחת דווקא יש בידו יכולת דבדבר קל יוכל לקיימה ולכך עונשו חמור והיינו דקאמר להו הקדוש ברוך הוא מצוה קלה צויתיו והיה לו להזהר בה ולקיימה והוא עבר ולכך נענש וזהו כוונת מאמרנו רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל כדי שלא יהיו נענשים חס ושלום תכף ומיד כשלא יקיימו אותם לפיכך הרבה להם תורה ומצות וכו':