גושפנקא דמלכא דרשות רלו

ושאינם מדקדקים על עצמם קמ"ל קרא דלא ישא פנים אחר גז"ד אפילו חזר ברוחו ודקדק על עצמו כביצה לא מקרע גז"ד מאחר שלא חזר בו קודם גז"ד ולכך אצטריך קרא דלא ישא פנים וכו' והשתא לא תקשי קושייא שניה שהקשה מאחר דבלא תשובה מאי מקשה הש"ס לר"י והא אמר ר"י גדולה תשובה דגם התם חזר לדקדק והוא במקום תשובה כמו שהשיבם איך לא אשא פנים וכו' ואם באמת שגז"ד של צבור מתקרע הרי נושא פנים ותירץ התם נמי ביחיד וכו' גם מה שהקשה על תירוצם שכתבו וי"ל דסוגייא דשמעתין כר"י וכו' נר"ל דכונתם לומר דמאי דתירץ הש"ס שם דר"י ס"ל כר"י דהש"ס התם אחר שנשא ונתן בדברי ר"י דקאמר גדולה תשובה שמקרעת גזר דין וכו' והקשה הש"ס וכו' ותירץ קאי אצבור חזר בש"ס וקאמר וגז"ד של יחיד תנאי היא וכו' רבי יצחק אומר יפה צעקה וכו' וכוונת הש"ס לומר דלפירושו תימה וכו' ביחיד לא תקשה לר"י מאינך ברייתות דלעיל דר"י ס"ל כהאי תנא כרבי יצחק וזה כוונת התוס' כאן דקאמר וי"ל דסוגיא דידן סברא דר"י אית ליה דגזר דין דיחיד נקרע כר"י וק"ל כך נראה לי פירוש דבריהם ופשוט הוא

עוד ראיתי למהר"י בן נאים ז"ל בספרו ישועות יעקב דרוש לשבת תשובה שהביא משם מהרח"א ז"ל תירוץ לקושיא הנז"ל בדף שמנגד והא כלל גדול בתורה דאתי עשה וכו' שתירץ דוקא בחד גברא כגון מילה בצרעת או כלאים בציצית אבל הכא ישראל מקיימים העשה וכביכול עובר על הלאו והיינו גדולה תשובה והקשה משם מהר"י בן חביב ז"ל ממאי שאמרו בפ"ג דכתובות ד"מ ע"א היתה ערוה עליו או שאינה ראויה לבוא בקהל אינו רשאי לקיימה ופריך וליתי עשה ולידחי לא תעשה ותירץ בש"ס דאי אמרה לא בעינא ליתי לעשה כלל יע"ש והא התם איהו מקיים עשה ואיהי עוברת אלאו דלא יבוא ממזר דהשוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין ופריך וליתי עשה ודחי לא תעשה וכה"ג פריך ביבמות דף כ"ב גבי יבמה ע"כ

ותירץ הוא ז"ל לקושיא הנז' ולזה יש מקום בראש לומר דהתם שאני דאע"ג דאיהו מקיים עשה ואיהי עברה הלאו מ"מ א"א לעשה שיתקיים כי אם בהעברת הלאו ואתי עשה ודחי לא תעשה אבל עשה דתשובה אפשר להתקיים בלא העברת הלאו שהרי מצות התשובה היא מצוה לאדם שיחזור בתשובה בין אם. תתקבל תשובתו או לא תתקבל וכו' וא"כ גדולה תשובה וכו' יע"ש

ואשר אחזה לי בתירוץ הרב לא מלבד שהוא תמוה מצד עצמו דבכל מקום שהוזכר בו תשובה שישוב האדם ליוצרו שוברו בצדו ושבת עד ה' אלהיך וכתיב בתריה ושב ה' אלהיך וכו' וכתיב ושבת עד ה' אלהיך וכתיב בתריה כי אל רחום ה' אלהיך ובנביאים כתיב שובו אלי ואשובה אליכם וכו' משמע דחזרת התשובה אדעתא שיקבלו השם ובדבור אחד נאמרו אלא דמשמע מדבריו שהוא בא לתרץ קושיית מהר"ם ולא תירץ כלום דקושיית מהר"י היא והלא מצינו דוגמת התשובה שהבעל מקיים העשה והאשה עוברת הלאו ומאי מתרץ אי אפשר לעשה שיתקיים כ"א בהעברת הלאו וכו' ואין לומר דכוונת הרב לתרץ קושייא קמייתא במאי גדולה תשובה והא כלל גדול בתורה דאתי עשה וכו' וחילק בין תשובה דאתי עשה דתשובה ודחי לא תעשה לשאר לא תעשה שבתורה ז"א דלשונו מוכיח דהוא תירץ לקושיית מהר"ם דקאמר דשאני התם דאיהו מקיים עשה ואיהי עברה וכו' וכן לקמן קאמר ובעיקר הקושיא דמאי ריבותא דתשובה וכו' משמע דעכשיו הוא מתרץ קושיית דמאי ריבותא דתשובה אבל מקודם הוה משתעי לתרץ קושיית מהר"ם ולא תירץ כלום

ולעד"ן לתרץ קושי מהר"ם דלדעת התוספו' ליכא קושיא כלל שהם פי' הש"ס דקאמר אבל הכא אי אמרה לא בעינא ליתי לעשה הכונה היא דלגבי דידה ליכא לעשה דהא היא כמוהו אמרה וכו' הילכך אין לה לעבור בלאו משום עשה דידיה דהיא מוזהרת כמותו דהושוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה יע"ש הרי מוכח דדעת המתרץ הפך דעת המקשה דהוא עלה בדעתו דאתי עשה ודחי ל"ת אפילו היא עוברת הלאו והמתרץ דחה לו סברתו דלא אמרינן אתי עשה ודחי לא תעשה היכא דיהא עוברת וממילא גדולה תשובה ומוכרח אתה לומר דקושיית מהר"ם לפירוש רש"י דפירש ד"ה מי איתיה לעשה השתא נמי מלמדין אותה לומר איני רוצה ע"כ ופשוט הוא דאינו מפרש בש"ס כפי' התוס' דכוונתו היא מי איתיה לעשה והאי עשה אינו אלא לדחות הלאו ואפי' היא לא אמרה לא בעינא ליה מלמדין אותה לא מטעם דכתבו התוס' משום העברת הלאו דאשה

ובכלל ענייני התשובה יזרז עצמו אם עדיין לא נשא אשה יבקש על אבידתו ולא יתעכב בשביל ממון או דבר אחר כי בהדי כבשי דרחמנא למ"ל כמו שמצינו גבי חזקיהו המלך שאמרו בגמרא מי כהחכם ומי יודע פשר דבר מי כהקב"ה שיודע לעשות פשרה בין שני צדיקים בין חזקיהו לישעיהו חזקיהו אמר ליתי ישעיהו גבאי דהכי אשכחן באליהו דאזיל לגבי אחאב שנאמר וילך אליהו להראות אל אחאב ישעיהו אמר ליתי חזקיהו לגבאי דהכי אשכחן ביהורם בן אחאב דאזל לגבי אלישע מה עשה הקב"ה הביא יסורים על חזקיהו ואמר לו לישעיהו לך ובקר את החולה שנאמר בימים ההם חלה חזקיהו למות ויבוא אליו ישעיהו בן אמוץ הנביא ויאמר אליו כה אמר ה' צו לביתך כי מת אתה ולא תחיה מאי כי מת אתה ולא תחיה מת אתה בעולם הזה ולא תחיה לעולם הבא אמר ליה מאי כולי האי אמ"ל משום דלא עסקת בפריה ורביה אמר ליה משום דחזאי לי ברוח הקדש דנפקי מנאי בנין דלא מעלי אמר ליה בהדי כבשי דרחמנא למה לך מאי דמפקדת אבעי לך למעבד ומה דניחא קמיה דקב"ה לעביד אמ"ל השתא הב לי ברתיך אפשר דגרמא זכותא דידי ודידך ונפקי מנאי בני מעלי אמ"ל כבר נגזרה עליך גזרה אמר ליה בן אמוץ כלה נבואתך וצא כך מקובלני מבית אבי אבא אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים וכו' לסוף יהיב ליה ברתיה נפקו מניה מנשה ורבשקה יומא חד רכבינהו אכתפיה לאמטויינהו לבי מדרשא אמר חד מנייהו חזי האי רישא דאבא למטני בה גילדאני וחד אמר חזי רישא דאבא לקרובי עליה קרבנא לע"א וחבטינהו לארעא מנשה חייה ורבשקה מת קרי אנפשיה וכלי כליו רעים וכו' מיד ויסב חזקיהו פניו אל הקיר ויתפלל