גושפנקא דמלכא דרשות רלד

ועבדתם את ה' אלהיכם וברך את לחמך ואת מימיך וכו' וכתיב את מספר ימיך אמלא

ואפשר לפרש ע"פ מ"ש רז"ל בני חיי ומזוני לאו בזכותא תלייא מילתא אלא במזלא תלייא מילתא. אך על ידי התפלה בכוונת הלב יכול לשדד המערכה ולשנות המזל וז"ש ועבדתם את ה' אלהיכם שהיא התפלה וברך את לחמך ואת מימיך שהם המזונות. לא תהיה משכלה ועקרה בארצך שהם הבנים. את מספר ימיך אמלא רמז על החיים דעל ידי התפלה יכול לשנות אפילו אלו השלשה

עוד נלע"ד לפרש הכתובים ע"פ מ"ש הראשונים ז"ל ע"פ יען כי נגש העם הזה בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני לכן הנני יוסיף להפליא וכו' ואבדה חכמת חכמיו וכו' דלכאורה קשה מי תלה זה בזה דע"י שלא התפללו בכוונת הלב דין גרמא מיתת הצדיקים ב"מ. ותי' ע"פ מ"ש המקובלים דע"י התפלה בכוונת הלב מבררים ניצוצות הקדושה שנטמעו בין הקליפות גם אמרו ז"ל דע"י מיתת הצדיקים מתבררים ניצוצות הקדושה וכן מבואר בזוהר הקדוש על פסוק והבדילה הפרוכת לכם בין הקדש ובין קדש הקדשים עיין שם ולכך הוי מדה כנגד מדה כיון שאינם מבררים הניצוצות ע"י תפלתם בכוונה זו היא סיבה לסילוקן של צדיקים ב"מ כדי שיתבררו הניצוצות ש"ק. גם אמרו ח"ל ע"פ גם כל חולי וכל מכה אשר לא כתוב בספר זהו מיתתן של צדיקים. לז"א ועבדתם את ה' אלהיכם זהו התפלה שעל ידה אתם מבררים ניצוצות הקדושה ועי"ז והסירותי מחלה מקרבך. הוא מ"ש בתורה גם כל חולי וכו' אשר לא כתוב שהוא מיתתן של צדיקים. כיון דכבר נתבררו הניצוצות על ידי תפלתנו. ובזה י"ל מש"ה ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור וירא אלהים את האור וכו' נלע"ד דרך רמז כפי מ"ש הראשונים ז"ל דטעם אחד מן הטעמים לסילוק הצדיק שלא בזמנו הוא שמא יחמיץ כדכתיב הן בקדושיו לא יאמין כמבואר בפ"ק דחגיגה ופריך הש"ס שם והא ההוא תלמידא דהוה בשבבותיה דרבי אלכסנדארי דשכיב אדזוטר ואמר רבי אלכסנדארי אי פעי ההוא מרבנן הוה חיי ואם איתא דילמא מהן בקדושיו וכו' ומשני הש"ס דההוא מבעט ברבותיו הוה ופירש רש"י רבי אלכסנדארי היה מכיר בו שלא היה מן הקדושים וכתיב וטוב לא יהיה לרשע ולא יאריך ימים לכל אשר איננו ירא מלפני אלהים. ועוד אמרו בגמרא מורא זה איני יודע כשהוא אומר ויראת מאלהיך הוי אומר שמורא הוא כבוד חכמים. וז"ש הכתוב ויאמר אלהים יהי אור דבשעת לידת האדם אמר הקב"ה יהי אור זה בעולם ויהי אור שיצא אור זה לאויר ואע"ג דצדיק ורשע לא קאמר וכו' מ"מ הקב"ה יודע מה יהיה בסופו אבל אינו גוזר כמ"ש יודע ואין ידיעתו מכרעת. וירא אלהים את האור כי טוב דאפילו מדת הדין שנקראת אלהים הסכימה עליו שהוא טוב ואח"כ ויבדל אלהים בין האור וכו' דהיינו שסלקו בתוך זמנו והבדיל האור זה מן העולם הזה שנקרא חשך מטעם הן בקדושיו לא יאמין

ובזה י"ל מסרה של ד' נחנו נחנו נעבור חלוצים ונחנו מה נחנו פשענו ומרינו כולנו בני איש אחד נחנו ע"כ ונק' עוד מ"ש הרב בעל שם טוב דגם בזמננו עינינו הרואות דיש כמה צדיקים שמתפללים בכוונת הלב ואעפ"כ אינן ניצולין ממחשבות זרות וה"ט הוא משום דיש איזה רשעים שהם משורש נשמתן עושים איזה עבירה באותה שעה דין גרמא שיבא לצדיק אותו הרהור ומה גם דישראל כולם גוף אחר וכשאחד חוטא גורם היזק לכל הגוף. וזהו כוונת המסרה דהצדיקים אומרים לרשעים נחנו נעבור חלוצים ונקיים מכל חטא. ונחנו מה כי אין בידינו עון. והרשעים משיבים ואומרים נחנו פשענו ומרינו ומה שאתם מקבלים צער בשבילנו מטעם כולנו בני איש אחד נחנו ץ ומשורש אחד באנו

וגודל מעלת התשובה היא דהגם שאדם חטא בפועל והשחית והתעיב ואיבד ימיו בהבלי העולם הזה אף על פי כן כשישוב אל ה' בלב שלם תשובתו מקובלת ורצויה לפני ה' וכאב את בן ירצה

ועפ"ז י"ל מאמרם ז"ל גדולה תשובה שדוחה לא תעשה שבתורה והקשו הראשונים ז"ל מאי רבותא דתשובה והא קי"ל בכל התורה כולה דאתי עשה ודחי לא תעשה. ברם כפי מה שכתבנו אתי שפיר דהא כשהאדם חוטא עושה עבירות בפועל והתשובה אינו אלא דבור בעלמא וקי"ל בכל התורה כולה לא אתי דבור ומבטל מעשה והיינו רבותא דתשובה שהיא דבור בעלמא ודוחה לא תעשה שבתורה דמעשה רב הוא משום דבדבוריה אתעביד מעשה ונעשה בריה חדשה. ועיקר דהאי מילתא הכי איתא שם אמר רבי לוי גדולה תשובה שמגעת וכו' ור"י וכו' ולא עד וכו' ומי אמר ר"י הכי והאר"י גדולה תשובה שדוחה לא תעשה שבתורה והכוונה היא ע"ז כמ"ש כי זנית וכו' ומשני צבור שאני וכו' ולפ"ז מיתרצה קושיית הרב המוסמך שהקשה וכי בשביל שדוחה ל"ת לית לן למימר עד ולא עד בכלל

והקשה עוד אמאי לא מתרץ כאן מאהבה כאן מיראה ואח"כ ראיתי להריע"א שהקשה כן ולעד"ן שהרב רוח אחרת אתו בדברי ר"י ור"ל דאמרו גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד לא כמו שהבין הוא דהיינו שעבד ע"ז דפגם בכסא כבודו יתברך ולכך הוקשה לו והא כתיב ואת כי זנית וכו' והיינו ע"ז אין דעת הרב המוסמך כן אלא הוא הבין שמגעת עד כסא הכבוד ר"ל גדולה איכותה שהיא מצוה גדולה כאילו לא חטא וגדולה מעלתה שמגעת עד כסא הכבוד דהוא הפך הסברא לומר כן דמאחר שבאה מצוה זו מכח עבירות שהיה רשע וחזר מרשעתו הו"א מגרע גרע כחה והיא למטה מכסא הכבוד ולכן בא רבי לוי ואמר אין הדבר כן אלא מגעת עד כסא הכבוד ועד בכלל ואפילו נקט האי לישנא דעד אין לטעות. אי נמי קאי אאדם בעל תשובה שגדול כבודו שמגעת נשמתו עד כסא הכבוד ור"י ס"ל דמגרע גרע כחו וכך כתיב עד לומר לך ולא עד בכלל והקשה הש"ס והאמר ר"י גדולה תשובה וכו' ולכך הוקשה להרב המוסמך אם דוחה לא תעשה מאי הוי מ"מ אינה מגעת עד כסא הכבוד ותירץ הוא ז"ל דמדכתיב הן ישלח וכו' ושובו אלי נאם ה' דמדקאמר אלי משמע שהוא שוה עם כסא הכבוד והיכי קאמר ר"י עד ולא עד בכלל ואם תאמר בלא ר"י יקשו קראי אהדדי. ותירץ הרב המוסמך דבלא ר"י הו"א דמאי דקאמר ושובו אלי אינו מענין התשובה אלא הוא הפך ממאי דקאמר הישוב אליה עוד לכך קאמר שהשי"ת אינו כן דקאמר ושובו אלי ומתרץ ג"כ קושיא ב'