גושפנקא דמלכא דרשות רלג

דרוש שדרש הרב המחבר למעלת התשובה כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו

גרסינן בפרק חלק רבי חנניה בן עקשיא אומר רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות שנאמר ה' חפץ למען ץ צדקו יגדיל תורה ויאדיר עכ"ל

מודעת זאת בכל הארץ דעיקר קיום והעמדת האדם בעולם הזה הוא ע"י קיום מצות התשובה דאל"כ אין לו שום קיום בעולם. ועיקר קיום מצות התשובה הוא להיות גומר בלבו לבל ישוב עוד לכסלה ולעילא מנהון שיהיה מקבל עליו מצות ואהבת לרעך כמוך בלב שלם ובנפש חפצה כי היא שורש וקיום לתרי"ג מצות כמ"ש מעובדא דהלל הזקן וזכ"ה והיה בשמעו את דברי האלה הזאת והתברך בלבבו וגו' דהקושיא בכאן גלויה היא דאדרבה בשמעו את דברי האלה יש לו להתפחד מן העונש ואיך יאמר שלום יהיה לי ואפשר דקאי אריש הפרשה דקאמר אתם נצבים וכו' לעברך בברית ה' אלהיך וכו' ואמרו רז"ל דבכאן נכנסו ישראל ערבים זה על זה ולכך זה הרשע בשמעו זאת יאמר בלבו אלך ואעבור את פי ה' ואחרים יהיו נענשים בסיבתי וכל לגבי דידי שלום יהיה לי ולזה קאמר הפסוק לא יאבה ה' סלוח לו וכו'. לפי שלא נכנסו בכלל הערבות אלא אם חטא איזה אדם בשוגג או יצריה אלבישיה אבל אם הוא עובר בשאט בנפש אדעתא שאחרים ילקו בסיבתו. הוא לבדו עונו ישא. ולכך קאמר ורבצה בו כל האלה בו דייקא

והנה בענין קיום התשובה יש לבעל דין לחלוק ולומר כיון דצריך וידוי וחרטה ועזיבת החטא וקרבן חטאות ואשמות וכעת אין בידינו יכולת כי חרבה עירנו ושמם מקדשנו ואם כן חס ושלום התשובה אינה מועלת לאדם

האמנם האמת אגיד כל קבל דנא הא ודאי בורכא היא כי מקרא מלא דבר הכתוב זאת התורה לעולה למנחה וכו' ואמרו רז"ל כל העוסק בתורת עולה כאילו הקריב עולה ועוד תירוצא שנוייא אחרינא משום דמחשבה טובה מצטרפת למעשה ואם כן כשיחשוב בתורת קרבנות מעלה עליו הכתוב כאילו הקריבם

ובהא דאמרינן מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה הקשה הש"ס בקדושין מההוא עובדא דאמ"ל אביו הבא לי גוזלות וכו' ואמרו דילמא ץ מהרהר בע"ז הוה

והקשה מוהר"י בן נאים בדרוש לתשובה אמאי נקט הש"ס מחשבת ע"ז דוקא והא כתב הרמב"ם בפרק ה' מהלכות גזילה וז"ל כל המתאוה בית חבירו או אשתו בלבו וכן שאר דברים שא"א לקנותם ממנו כיון שחישב בדבר זה ונפתה לבו עובר בל"ת שנא' לא תתאוה ואין תאוה אלא בלב ע"כ. וא"כ אמאי נקט הש"ס ע"ז דוקא וכו' יעיש"ב

ולעד"ן דלא קשה מידי דמ"ש רז"ל דמחשבת ע"ז מצטרפת למעשה היינו דיש לו עונש על המחשבה כמעשה שנאמר למען תפוש את בית ישראל בלבם אבל במילי אחריני הגם דעובר בלא תתאוה עם כל זה אינו נענש על המחשבה כמעשה ממש

ואמרו רז"ל דעיקר התשובה הוא באותו פרק באותה אשה וכו' ובאותו אבר שעשה בו העבירה צריך לעשות בו התשובה והקשו המפרשים והא קי"ל אין קטיגור נעשה סניגור והיאך יעשה תשובת באותו אבר עצמו ותירצו משום כשאדם עושה תשובה נעשה בריה חדשה. ובזה י"ל מ"ש במדרש מה ראה קרח לחלוק עם משה פרה אדומה ראה ע"כ והוא תמוה

ויובן על פי מ"ש חז"ל במדרש והביאו רש"י ז"ל בחומש וז"ל פרה אדומה משל לבן שפחה שטינף פלטרין של מלך אמר תבוא אמו ותקנח צואת בנה כך תבוא פרה ותכפר על מעשה העגל. ולמה תמימה בלא מום על שם ישראל שהיו תמימים ונעשו בעלי מומין על ידי העגל. ולפי שאהרן עשה העגל לא ניתנה לו זאת העבודה שאין קטיגור נעשה סניגור להיות הוא מכפר על ישראל מאחר שהוא נעשה בעל מום ע"י העגל ופרה אדומה היא לכפר על מעשה העגל ולכך ניתנה לאלעזר ולא לאהרן. וזה כוונת המדרש מה ראה קרח לחלוק על משה ולבטל דבריו בכהונה שניתנה לאהרן שהרי כפי הדין עמרם הוא הבכור ולבניו ראויה הכהונה והמלכות ולא היה ראוי להם לחלוק על נשיאותו של אלצפן בן עוזיאל ותירצו פרה אדומה ראה הכוונה שאמ"ל השם שמצותה בסגן שהוא אלעזר ולא ע"י אהרן לפי שהיא לכפרה ואין אהרן ראוי לכפר על ישראל שגם הוא בעל מום. ועוד נתעורר לחלוק על הכהונה לפי שאמר בדעתו שהכהן הוא לכפר על ישראל ואהרן בעל מום ונפסל מלכפר על העם ולא בלבד נפסל בעבודה זו אלא גם בשאר עבודות אינו ראוי לשמש עוד. וטעות הוא בידו לפי שלא נפסל ונעשה בעל מום רק לגבי פרה אדומה שבאה לכפר על מעשה העגל שנעשה על ידו

ועיקר קיום התשובה ע"י למוד התורה והשכמת בית הכנסת ומקרא מלא דבר הכתוב