גור אריה על ויקרא ג:ד

שיטול מן הכבד עמה. מדכתיב "על הכבד", רוצה לומר לבד הכבד , ואם כן בודאי נוטל גם כן מן הכבד, דאם לא כן מאי "על הכבד" שפירושו לבד הכבד, דמשמע גם כן הכבד נוטל. ואין להקשות שמא יש ליקח אותה כולה, זה אינו, דהא כתיב (להלן ט, י) "ואת היותרת מן הכבד", משמע שלא יטול הכבד כולה , אם כן על כרחינו צריך לומר דהא דכתיב "על הכבד" אינו רק שיטול מן הכבד עמה , אבל עיקר הכבד לא יטול, ולפיכך הוי שפיר "היותרת מן הכבד" . ומביא רש"י ראיה שפירוש שיקח מעט ולא כולה, דכתיב (שם) "היותרת מן הכבד", משמע שלא יטול כולה. ומפני שעתה קשה מאי לשון "על", בשלמא אם יטול הכבד כולה – הוי לשון "על" כמו 'עם' , אבל אם אינו נוטל כולה – מאי "על", שאין לפרש שיקח מעט, דהא "על הכבד" כתיב, דמשמע כולה , ולפיכך פירש "על הכבד" 'לבד הכבד', ופירושו לבד הכבד, שיקח מעט ממנה גם כן, שזה לשון 'לבד' . ומדקאמר 'לבד הכבד' שמע מינה שגם כן הוא נוטל מן הכבד, שאם לא כן לא יתכן לומר 'לבד'. וכן למעלה פירש (רש"י) "על כל הלבונה" (ר' לעיל ב, ב) שאף הלבונה בהקטרה, ופירש "על הלבונה" לבד הלבונה (שם) . ופירוש זה פשוט, והרא"ם לא עיין בדבריו :