גבעת הלבונה צז

משום דהוה דשא"מ ג"כ מותר אף במכוין דהרי הוה דשא"מ מטעם שאין כונתו לגזיזה רק לתקן כדי שיוכל לשחוט כמו בפרה וכפירש"י לקושית הש"ס ולהך שינויא באמת מטעם זה מתיר ריבה"מ וא"כ שפיר אף במתכוין שרי. ולכאורה הי' נראה ליישב בזה קושית התוס' דמדוע לא שאלו בבכור גופי' האיך הדין דאם הטעם משום דתולש לאו היינו גוזז מותר אף במכוין ואם הטעם משום דשא"מ אסור במתכוין לכך ומזה הביאו ראי' דאף אם תולש לאו היינו גוזז אסור במתכוין. ואולם לדעת הרמב"ם ז"ל יוקשה דהוא פוסק דלמ"ד תולש לאו היינו גוזז שרי במכוין ושוב יוקשה מדוע לא איבע"ל לענין בכור גופי' אכן להנ"ל מיושב דבאמת המה כיונו להך דשא"מ דאף במכוין בפירוש שרי כמו גבי פרה וא"כ לשני הטעמים מותר אף לתלוש במתכוין, אמנם נראה דאעפ"כ חילוק יש ביניהם דהרי הרמב"ם לא חילק בין אפשר או לא אפשר וכנ"ל בדברנו באות ג' אולם להך טעמא דדשא"מ יש לחלק עפמ"ש הטו"ז ביו"ד סי' קל"ז בהא דקיי"ל דאם אין כונתו לבטל מותר לבטל דאם אפשר בענין אחר שלא יצטרך לבטל איסור אסור לעשות באופן שיבוטל האיסור יעו"ש וביו"ד סי' צ"ט רמז על דבריו אלו ג"כ, הרי מזה דאם באפשרי לעשות הדבר באופן אחר ועשה באופן שיבא לידי איסור אף שאינו מכוין להאיסור מ"מ זה גופא נחשבת כונה מדחזינן דעושה באופן הזה ומעשיו ניכרים דעושה ג"כ בכונה לבטל האיסור ואדרבה אם אין כונתו לבטל מדוע אינו עושה באופן שלא יבטל. וכמו כן בנ"ד אף דשרי ג"כ לתלוש במכוין ג"כ משום דאינו מכוין לגזיזה רק נתקנו לשחיטה מ"מ זה רק באם א"א רק בתלישה אבל אם יוכל לפנות השער לכאן ולכאן שפיר אסור לתלוש במתכוין כדברי הטו"ז הנ"ל וא"כ שפיר להך טעמא דהוה דשא"מ בע"כ ב' חילוקים יש בבבא דרישא דאם אפשר הדבר עושה מקום בקופיץ ואם א"א מותר לו לתלוש ג"כ. והא דלא איבע"ל לענין זה כיון שאין הנ"מ גדולה כ"כ דב"כ וב"כ מותר לתלוש בכונה אין זה נ"מ גדולה אם יהיה האיבעיא לענין בכור ולהכי יותר טוב האיבעיא לענין יו"ט ורק לפום סברת התוס' דלטעמא דדשא"מ אסור בתלישה גמורה שפיר הקשו אבל כיון שאף לטעם הזה באמת מותר לתלוש ממש ורק באופן שאין באפשרי בענין אחר אין זה נ"מ גדולה כ"כ. ועכ"פ לפ"ז הש"ס דקאמר בכולי' פירקין קאי אדריבה"מ וריבה"מ תרתי אמר והיינו כפירושי הנ"ל דהרישא לבדה נחלקת לב' הלכות ועם הסיפא יש ג' ושייך לשון כולי' פירקין א"כ בע"כ דס"ל דטעמא משום דשא"מ וכנ"ל וא"כ שפיר יפורש הש"ס באופן הנ"ל בדרך אחר קצת. דהמה ידעו הפסק שפסק רב דהלכה כריבה"מ ונסתפקו רק בטעמו ולזה השיב להם ר"ה שישאלו לר"ח אי רב אמר זה בפירוש או דרק מכללא נשמע הדבר וכיון שהשיב להם ר"ח שרב אמר בפירוש הלכה כריבה"מ וא"כ מזה הוכיח דהטעם משום דשא"מ דאל"כ הרי כבר אמר הלכתא בכולי' פירקין וע"כ משום דהו"א דקאי רק אדריבה"מ משום דתרתי אמר כתירוץ הש"ס והיינו משום דהרישא לבדה לצדדין קתני וא"כ מוכח דהטעם משום דשא"מ ושוב פסק להם ר"ה דכנגדו ביו"ט שרי ומבואר דברי הש"ס הנ"ל וכ"ז בדרכו של הר"ת הנ"ל

ח') וחוץ לדרכנו אמרתי לבאר דברי הש"ס בבכורות הנ"ל בישוב כל הדיקדוקים שדקדקתי באות ד' בדרך קצר וישר מאוד בעזהי"ת, דהנה התוס' בשמעתין בדף כ"ד ע"ב הקשו בהא דקאמר הש"ס וכיון דאמר רב הילכתא בכולי' פירקין לבד מפלוגתא הלכה כריבה"מ למה לי והרי כיון דטעמא דריבה"מ משום דדשא"מ מותר לחד צד בספק שלהם וא"כ הרי בזה פליגו הרבה ותירצו דמשום דמטעם דפסק רב כותי' משום דתולש לאו היינו גוזז לא מצינו דפליגי ומעתה לפ"ז הנה כבר כתבתי באות ב' דתירוץ הש"ס דהו"א דבכולי' פירקין אדרשב"ג קאי הוא קשה למאוד דא"כ הול"ל בפירוש הלכה כרשב"ג והך דריבה"מ לכלול בכללא דבכולי' פירקין. והנה לכאורה הי' נראה לתרץ קו' הש"ס ולומר דטעמא דרב משום דדשא"מ מותר ובזה איכא פלוגתא כדברי התוס' ולהכי א"א לכלול זה בהך כללא והוצרך לומר בפרטות דהלכה כריבה"מ ומדוע דחק הש"ס לתרץ דהו"א אדרשב"ג קאי. ואולם הדבר נכון דהרי הש"ס ידע דרב סובר דשא"מ אסור וטעמי' דרב משום דתולש לאו היינו גוזז כמו שהוכיח הש"ס בדף כ"ה ופליג אדר"ה דאמר טעמא דריבה"מ משום דשא"מ ומשו"ה הוכרח הש"ס לתרוצי כדמשני. ואולם ר"ה נראה לו דוחק תי' זה. ומעתה יבוארו דברי הש"ס באין אונס. דהמה כבר ידעו דרב פסק הלכה כריבה"מ ולזה הביא הש"ס מקודם הך דרב ובאו לשאול טעמי' והשיב להם שישאלו לרב חננאל והיינו דאם אמר רב בפירוש הלכה כריבה"מ וא"כ קשה קושיית הש"ס הרי כבר אמר בכולי' פירקין וע"כ משום דטעמא דריבה"מ משום דשא"מ ובזה איכא פלוגתא. ואם לא אמר בפרטות רק הדבר נלמד מכללא דבכולי' פירקין א"כ אדרבה מוכת דהטעם משום דתולש לאו היינו גוזז שאין בו פלוגתא וכיון שהשיב ר"ח כך אמר רב הלכה כריבה"מ בפירוש וא"כ מוכח דטעמא משום דשא"מ וא"כ שפיר ביו"ט שרי ומבואר דברי הש"ס הנ"ל לשני התירוצים שתירצו בתוס' לקושיא הנ"ל דלתירוצא בתרא שתירצו דלא קרי פלוגתא אא"כ נחלקו על אותו דבר בעצמו יתכן פירושי באותיות הקודמים ולתירוצא קמא דלטעמא דתולש לאו היינו גוזז ליכא פלוגתא שוב בודאי יתפרשו היטב דברי הש"ס באופן הזה ודוק

ט) ואולם כל דברנו באותיות הקודמים בביאור הסוגי' הנ"ל יתכנו רק אם נאמר כפי הנראה מפשטות הסוגי' דר"ה ס"ל דטעמא דרב משום דשא"מ אולם באמת קשה מאוד לומר כן. דהרי בש"ס הוכיח דרב סובר דשא"מ אסור וטעמא דרב משום דתולש לאו היינו גוזז וא"כ האיך נוכל לומר דר"ה אינו סובר כן והש"ס דידן חולק בזה על ר"ה ובע"כ נצטרך לומר דגם ר"ה סובר כן בטעמא דרב וא"כ שוב יוקשה להבין דבריו כאשר הקשיתי למעלה בדברנו באות ב' כל הדקדוקים. ועוד יוקשה דהרי התוס' הקשו באמת במה שהשיב אי אמר הלכה כריבה"מ איפשיט לכו והרי בכל ענין כנגדו ביו"ט מותר אי משום דשא"מ אז משום עוקר דבר מגידולו כלאחר יד ותירצו דאם לא הי' הלכה כמותו אלא אמרינן דבבכור אסור אע"ג דתולש לאו היינו גוזז משום שאסרו חז"ל ולא התירו משום צורך תיקון שחיטת הבכור כמו כן לא יתירו בעוקר דבר מגידולו כלאח"י משום שמחת יו"ט יעו"ש. ואולם לפ"ז יוקשה מה הי' שאלתם הרי המה שאלו רק טעמא דרב ולא שאלו כלל אי הלכה כרבי יוסי בה"מ ויוקשה מה נסתפקו בזה לענין שאלתם הרי ב"כ וב"כ מותר בכאן ונהי דעל ר"ה נוכל לתרץ כדברי התוס' אבל על התלמידים ששאלוהו עדיין יוקשה. וגם יוקשה לפי דבריהם מדוע לא השיב להם גם ע"ז הרי המה שאלוהו ב' שאלות טעמי' דריבה"מ וגם האיך הדין ביו"ט והשיב להם רק האיך הדין ביו"ט ועדיין לא ידעו טעמא דריבה"מ ומדוע לא השיבם גם ע"ז והמעיין בסוגי' יראה שהדבר תמוה מאוד. ולכן נראה לענ"ד לבאר הדבר עפ"י דרכנו באותיות הקודמים באופן שכל הסוגי' תתפרש כמין חומר וכולם ידעו האיך הדין ורק נסתפקו בטעמי' והשיב להם בטעם הדבר הכל בדרך שכתבתי באותיות הקודמים ואולם באופן שיוצדק למסקנת הש"ס ג"כ, ואען ואומר, דהנה כבר כתבתי באותיות הקודמים בשם היעב"ץ דפירש המשנה דלצדדין קתני. ונראה בביאור הדבר, דהנה בש"ס הקשה דהרי רב סובר דשא"מ אסור ומשני לעולם קסבר רב דשא"מ אסור ותולש לאו היינו גוזז וביו"ט ה"ט דשרי משום דהו"ל עיקר דבר מגידולו כלאח"י והתוס' בסוגיין בד"ה וה"ט הקשו