גבעת הלבונה צד

הי' לו להשיב להם הטעם ולומר להם עוד שישאלו לר"ח ההלכה וזה תמוה מאוד. ג) תמוה מה שהשיב להם אי אמר לכו הלכה כריבה"מ איפשיט לכו והרי גם אם יאמר שאין הלכה כריבה"מ ג"כ נפשוט האיבעי' דאם אסור בבכור ע"כ דדשא"מ אסור וא"כ גם ביו"ט אסור. ואדרבה אם יאמר הלכה כריבה"מ עדיין לא נודע ביו"ט מאי כיון שאין יודעין הטעם דריבה"מ, אכן אם יאמר אין הלכה כריבה"מ א"כ שוב נדע בודאי דביו"ט אסור. ומדוע אמר אם אמר לכו הלכה כריבה"מ איפשיט לכו. ובפשוט יש לומר דבאמת זה כונתו אם יאמר שאין הלכה כריבה"מ אז ממילא לא יצטרכו כלל שיפשוט להם ורק אם יאמר הלכה כריבה"מ אז יצטרכו אליו ואז איפשיט לכו ואולם אין הלשון משמע כן וזה דקדוק עצום, ד) יש לדקדק במה שהשיב רב חננאל הכי אמר רב הלכה כריבה"מ כאילו המה שאלוהו ע"ז מה אמר רב ובאמת אין זה מפורש בש"ס ששאלוהו על זה המה שאלוהו רק באם הלכה כריבה"מ והי' לו להשיב בשם רב הלכה כריבה"מ ולא בלשון הכי אמר רב שמשמעו ששאלוהו האיך אמר רב. ובאמת שרש"י ז"ל פירש בסוגיין שיילוה לרב חננאל תלמידי' דרב אי אמר לכו משמי' דרב. ונראה שכוונתו לתרץ זה דר"ה שלחם לר"ח שישאלוהו מה אמר רב בגמרא ובפשטות נראה ששלחם לשאלהו האיך הלכה ולא ששלחם לשאלהו מה אמר רב יעיין בכל הסוגי' היטב ויראה איך דברי הש"ס תמוהים מאוד עד שפלא על רבותינו התוס' שלא העירו בזה לפרש הדבר

ואולם בדרכנו הנ"ל שביארתי סוגית הש"ס לעיל בעמוד א' עפ"י שיטת הר"ת יש לבאר גם סוגי' זו כמין חומר בעזהי"ת. הנה הש"ס הקשה בדף כ"ג וכיון דאמר רב הלכה בכולי' פירקין לבר מפלוגתא הלכה כריבה"מ למ"ל. ומשני אי אמר הלכתא בכולי' פירקין ולא אמר הלכה כריבה"מ הו"א אדריבה"מ קאי ומאי בכולי' פירקין דריבה"מ תרתי אמר ופלוגתא דברייתא פלוגתא הוא אשמעינין הלכה כרבי יוסי לאשמועינין דאדרשב"ג קאי ופלוגתא דברייתא לאו פלוגתא הוא וכנ"ל. והנה באמת עדיין קשה מדוע אמר הלכה כריבה"מ בכדי להודיענו דהלכה בכולי' פירקין אדרשב"ג קאי הלא הי' מהראוי שיאמר בפירוש הלכה כרשב"ג ולכלול זה דהלכה כריבה"מ בכללא דהלכה בכולי' פירקין ומדוע אמר הלכה כריבה"מ בכדי להודיענו דהלכה כרשב"ג ולא אמר בפירוש הלכה כרשב"ג. ואמנם הש"ס נזהר מזה וסיים לאשמועינין דאדרשב"ג קאי ופלוגתא דברייתא לאו פלוגתא הוא. והיינו דאם הי' אומר הלכה כרשב"ג שוב לא היינו יודעין אם פלוגתא דברייתא לאו פלוגתא ולזה קאמר בלשון הזה להשמיענו דפלוגתא דברייתא לאו פלוגתא הוא. אכן באמת זה דוחק גדול דמה נ"מ לנו בזה אי פלוגתא דברייתא פלוגתא או לא עיקר הנ"מ הוא רק לידע בכאן אם הלכה כרשב"ג ואין מזה שום נ"מ למקום אחר וא"כ הי' טוב יותר שיאמר הלכה כרשב"ג ולא להפוך הסדר לומר הלכה כריבה"מ בכדי שנדע דהלכה כרשב"ג. ודוחק לומר דנ"מ לענין הלכה כסתם לאשמועינין דמחלוקת בברייתא לא הוה מחלוקת ושוב הלכה כסתמא דמתני' כמ"ש התוס' בשבת דל"ט. ז"א דהרי בע"כ רב לית לי' הלכה כסתם דאל"כ מדוע הוצרך לומר הלכה כריבה"מ והלכה כרשב"ג הרי הוה סתמא ובע"כ דלית לי' הך דהלכה כסתם וא"כ אין שום נ"מ בזה דפלוגתא דברייתא אי הוה פלוגתא או לא. ואמנם הש"ס בע"כ הוצרך לדחוקי בכך לתרץ הקושי' על רב. אכן ר"ה יוכל היות שנראה לו דוחק לומר כך ולזה פירש הוא באופן אחר. דאי הוה אמר הלכה כרשב"ג והך דהלכה כריבה"מ ישמעינו בהא דהלכה בכולי' פירקין הי' מוכח כדקאמר הש"ס דריבה"מ תרתי אמר והיינו דהרישא גופי' לצדדין קתני כפירוש הגאון הנ"ל משום דטעמא דריבה"מ ולזה השיב להם הכי אמר רב. ואולם עדיין אין זה מפורש משום דתולש לאו היינו גוזז. לזה השמיענו רב בלשון מפורש הלכה כריבה"מ והך דרשב"ג בכללא דכולי' פירקין בכדי שנדע דעל הך דריבה"מ ל"ש לומר בכולי' פירקין משום דבאמת טעמא דריבה"מ משום דהוה דשא"מ וא"כ הרישא חדא מילתא הוא וליכא רק ב' דברים ול"ש לומר בכולי' פירקין ובכיון נקט בלשונו הך דריבה"מ בפירוש והך דרשב"ג בכללא להשמיענו דלא מצי לומר איפכא דבהך דרשב"ג יש ג' דברים ושייך לומר בכולי' ולא בהך דריבה"מ. וא"כ באמת מוכח מהך דאמר רב הלכה כריבה"מ דטעמא דריבה"מ משום דשא"מ דאל"כ מדוע לא אמר הלכה כרשב"ג וכנ"ל. ואולם באמת מצינו בש"ס חולין צ"ה בהא דאמר רב בשמ"ה אסור קאמר הש"ס הא דרב לאו בפירוש איתמר אלא מכללא איתמר וכן בבכורות ל"ז ע"א גבי אמר ר' חננאל אמר רב ין הלכה כר"י דהוא מכלל דחבירתה. וכמו"כ מצינו עוד הרבה מקומות בש"ס. ומעתה אומר דבאמת גם השואלים וגם ר"ה המשיב ידעו מה דאיתמר הילכתא בבי מדרשא משמי' דרב שאמר הלכה כריבה"מ ולזה הביא הש"ס מקודם הך דאמר רב הלכה כריבה"מ בכדי לפרושי דגם המה ידעו מזה ועל סמך זה בעי מר"ה כיון שכבר הי' הדבר ברור דהלכה כריבה"מ ולזה בעי מיני' הטעם בכדי שידעו האיך הדין ביו"ט. והנה לכאו' הרי מוכח מד' רב דטעמא משום דהוה דשא"מ וכנ"ל. ואולם כ"ז רק אם אמר רב בפירוש הלכה כריבה"מ שפיר מוכח ואולם אם לא אמר זה בפירוש ורק מכללא נשמע דפוסק רב כותי' א"כ אין שום הוכחה ולזה השיב להם ר"ה זילו שיילוה לרב חננאל אי אמר הלכה כריבה"מ איפשוט לכו. והנה גם בזה יש לדקדק מהראוי לומר אי יאמר דזה הפירוש אם ישיב לכם. ומהו הלשון אי אמר שזה לשון עבר ומהראוי לומר לשון עתיד אי יאמר וכנ"ל אכן באמת לפי דברנו ר"ה לא שלחם לשאול דעת ר"ח בעצמו רק האיך אמר רב ובהיות שהוא ר"ח הי' תלמידו דרב וחייב אדם לומר בלשון רבו ושיילוה אי אמר רב בפירוש דברים אלו דהלכה כריבה"מ או לא והמה שאלוהו כך והשיב להם הכי אמר רב הלכה כריבה"מ והיינו דרב אמר בפירוש הלכה כריבה"מ וכיון שהשיבו לר"ה תשובת ר"ח דהכי אמר רב אמר להו ר"ה כנגדו ביו"ט מותר. והיינו דהואיל ורב אמר כן בפירוש בע"כ דטעמי' משום דשא"מ ולהכי לא כיילי' לזה בכללא דכולי' פירקין וכנ"ל וא"כ בודאי כנגדו ביו"ט מותר ומבואר דברי הש"ס בישוב כל הדיקדוקים דבר דבר על אופניו. אמנם הש"ס דלא תירץ כן בדף כ"ד שם ורק דאתי לאשמועינון דפלוגתא דברייתא לאו פלוגתא משום דהש"ס מסיק בדף כ"ה דטעמא דריבה"מ משום דתולש לאו היינו גוזז ולהכי לא מצי לומר כן משום דבאמת גם למסקנא ר"י תרתי אמר ומשו"ה תירץ הש"ס דפלוגתא דברייתא לאו פלוגתא. אבל ר"ה דכפי הנראה סובר דטעמא דריבה"מ משום דהוה דשא"מ שפיר תירץ באופן מרווח יותר כנ"ל ודוק

ג') ובדרכנו הנ"ל נראה לבאר דברי הש"ס הנ"ל באופן אחר קצת. דהנה בזה שכתבתי דפירושו של הרב ריעב"ץ יוצדק לפי המסקנא דטעמא דריבה משום דתולש לאו היינו גוזז וקאי בהך צד שכתבו התוס' דמותר אף במכוין. אמנם בדבריו כיונתי האמת דהרי הוא כתב שם דבריו לפירושא לדברי ר"ל דאמר ל"ש אלא ביד וקאמר תני לקופיץ וע"ז כתב שם לפרש המשנה כנ"ל יעו"ש בהגהותיו. והנה כבר כתב המחה"ש באו"ח סי' תצ"ח ס"ק כ"ג דגם התוס' מודים דלר"ל מותר אפי' במכוין יעו"ש, וכיון שהוא כתב לפרש דברי ר"ל שפיר כתב וצדקו דבריו, אכן לפי הנראה מהרמב"ם בפי"א מה' מעילה שם שהעתיק הדין בחדא בבא והביא תולש את השער ולא עשה שום חילוק אם אפשר או לא מבואר בדעתו דבהך אוקימתא דתולש לאו היינו גוזז שרי לכתחילה אף באפשר ולא כדברי