גבעת הלבונה צב

מזה ג"כ מעכב והש"ס פריך חוץ לזה דפר הע"ד היכי מעכב ומשני בפרה ונגעים וא"כ בצירוף זה שפיר קרוי בכל מקום הואיל ויש ג' וכנ"ל. ובזה מיושב ג"כ מה שיש להקשות על הר"ת מכתובות מ"א במשנה כל המשלם כו' וכתבו התוס' דהכלל מרבה יוצא בשן ועין ומוציא ש"ר ומשמע לכאורה דעל ב' שייך כל. ובהנ"ל מיושב דגם אלו הנחשבים ונפרטים מקודם במשנה נחשבו בזה הכלל ונכללו בו ושייך שפיר כל, ועיין בזבחים מ"ד ע"ב לכל קרבנם ולכל מנחתם וכו' מרבה רק דבר א' או ב' דברים יעו"ש והיינו ג"כ כנ"ל דגם אותם שא"צ ריבוי המה בכלל ורק אלו דברים צריכים לרבות אבל באמת כולם בכלל ושייך לשון כל ועיין בכורות מ"ו ע"ב בכ"מ לאתויי גיורת כו' וע"כ דגם כל הני דבמשנה בפ' יוצא דופן בכלל כמו"ש תוס' שם ואקצר

ד') ולכאורה קשה עוד מהא דכתובות נ"ד ע"א לית הלכתא ככל הנהו שמעתא וכתבו תוס' דלא קאי אתבעוה לינשא וא"כ נשארו רק ב' וקאמר כל ומצאתי להרש"ש שהעיר בזה יעו"ש. אכן נראה ליישב עפ"מ דמבואר ביבמות כ"ז ואלא מאי כולן כיון דרובא כו' והנה שם ביחד יש רק ג' דברים ופריך הש"ס ואלא מאי כולן ומשני כיון דרובא מג' הוה שפיר כולן יעו"ש. הרי דכיון דרובא ככולה א"כ אם בהרוב מהדברים שחשב התנא הוא כן הוה כמו שהוא בכולן ושייך לשון כל וא"כ גם בנ"ד כיון דיש בזה ג' שמעתתא וברובא מהן אין הלכה והוה כמו כולן וא"כ הרי ביחד המה ג' ושייך שפיר לשון כולן ומיושב קושית הרש"ש. [ובלא"ה יש לומר דשם אין הכונה דבכולהו הלכה להיפך ורק דלא בכולן. ההלכה כשמעתא ורק באחד מהם. וכמו כן נוכל לפרש הא דשבת כ"ד וק"מ שהביאו התוס' והרא"ש שם ורק דלית הלכה ככל הני ורק בחלק מהם אין הלכה וכנ"ל ולא יוקשה גם משם ואקצר]. ובזה מיושב ג"כ מה שקשה מהא דב"ב דף מ"א ע"ב שלשה לקוחות מצטרפין אמר רב וכולם בשטר ופירשב"ם שם דקאי רק אב' לקוחות האחרונים דהראשון ע"כ אין לו שטר יעו"ש ומוכח דגם ב' נקראים כולן. ובהנ"ל מיושב כיון דביחד הם ג' וב' בשטר ורובא ככולה ושפיר הוה כולן כנ"ל ודוק

ה) ולכאורה יש להקשות עוד מהא דב"ק ד"ט ע"ב במשנה כל שחבתי בשמירתו וקאמר הש"ס כיצד שור ובור שמסרן לחש"ו הרי דקאמר על ב' דברים שור ובור לשון כל. אמנם נראה דהכונה על שמסרן לחש"ו והמה ג'. או דהכונה על שורים דעלמא שהמה הרבה. וכן צריך לומר בהא דחולין פ"ו ע"ב במשנה שחט חיה ועוף במק"א כיסוי א' לכולן ובברייתא בש"ס שם ג"כ. ונצטרך ג"כ לומר לשיטת ר"ת דקאי אהא דלעיל מאה חיות מאה עופות וקאמר חי' ועוף הכונה הרבה חיות ועופות וכדמצינו כמ"פ בש"ס. וכזה נצטרך לומר בהא דיבמות כ"א ואלא מאי כולן בי אימא רבתא קרי לי' וכן בתר הכי כולהו דבי אבא רבא קרי לי' וכולהו דבי דודי קרי לי' והמה רק ב' וקרי להו כולהו והיינו משום דקאי אכולהו דעלמא וכנ"ל ואקצר. וכן בהא דזבחים נ"ח ע"ב כל הניטל בפנים כו' וכל הניטל בחוץ ומפרש בגמרא גחלים דכל יומא ויומא יעו"ש צריכים ג"כ לומר דהגחלים של כל הימים קרוים כל והא דניטל בפנים שם יש לומר דשני בזיכי לבונה בצירוף השירים הוה ג' יעו"ש בש"ס ואקצר

ו) ונראה להביא ראי' לשיטת הר"ת משבועות דף ז' ע"ב ת"ר וכיפר על הקודש כו' יש לי בענין זה להביא ג' טומאות כו' יכול על ג' טומאות הללו יהא שעיר מכפר ת"ל מטומאות בני ישראל ולא כל טומאות יעו"ש. והנה לכאורה קשה דהרי הש"ס בדף ח' חשב עוד טומאות יולדות מצורע ונזיר ורק דמשני דא"א לומר דמכפר עלייהו וא"כ מדוע חשב הש"ס רק ג' יעו"ש בש"ס שאינו מובן, ולדברי ר"ת ניחא דאם הי' כתיב לכל טומאות היינו עכ"פ צריכים להרבות ג' ואולם הרי כתיב מטומאות ולא כל טומאות וא"כ אין צורך להרבות ג' והבן. ונראה להביא ראי' דגם רש"י סובר כר"ת דבפירוש התורה בפרשת וירא בהא דא' עמך פירש לפי שראו שיצא משכונת סדום לשלום ועם המלכים נלחם ונפלו בידו ונפקדה אשתו לזקוניו יעו"ש ואינו מובן מה בעי בזה. אכן באמת כונתו כיון דבקרא קאמר שם בכל אשר אתה עושה ולזה רצה להביא ג' דברים שבזה שייך כל. ובזה יתפרש ג"כ דבריו בר"פ יתרו מה שמועה שמע ובא קי"ס ומלחמת עמלק ואינו מובן דהרי בקרא מפורש כי הוציא כו' ממצרים ומה הק' מה שמועה כו'. ואולם לדברי הר"ת נכון הדבר דהי' קשה לו דבקרא כתיב רק יציאת מצרים ואיך שייך בזה לשון את כל אשר עשה כו' ולזה פירש"י עוד ב' דברים ויהי' ביחד ג'. ואולם בזבחים דף ע"ה בהא דואם נתן ארבע מכולן פירש"י דקאי רק על ב' ומשמע דגם על ב' דברים שייך לשון מכולן דלא כר"ת ואולם לפירוש התוס' שם דקאי על כל הד' חטאות שייך שפיר לשון כולן יעו"ש. וכן בפירש"י בפ' חיי בקרא דויספר העבד ליצחק פירש"י שקפצה לו הארץ ונזדמנה לו רבקה יעו"ש הרי שפירש כל רק ב' דברים והוא דלא כר"ת ואקצר

ז) ובזה נראה לענ"ד ליישב שיטת הרמב"ם בפי"ב מתרומות שפוסק דטובת הנאה מותר בבכור והטור ביו"ד סי' של"א תמה מהא דבכורות כ"ז דהש"ס קאמר שם ובכולן יש בהן טוה"נ לבעלים ומפרש תרומה והדר קאמר ותנא מ"ט לא אמר מת"כ ומשני דקדושת דמים היא ואתי למיטעי בהו יעו"ש. ומבואר דבכור אסור בטוה"נ לבעלים יעו"ש בטור. ובהנ"ל יש ליישב דהנה רש"י כתב שם דלא גרסינן ות"ק מ"ט ל"א מת"כ והיינו משום דאין בזה שום ת"ק. אכן השטמ"ק הביא שם גירסת הש"ס רשב"א אף במתנת כהונה כן ובגליון שם נדפס דכן הוא בתוספתא דמאי יעו"ש וא"כ הואיל ופליגי בזה ת"ק ורשב"א שפיר גרסינן ות"ק. וא"כ כיון דרשב"א סובר כן בכל מת"כ אין קושיא על הרמב"ם דפוסק כותי'. ואולם קשה דהרי ת"ק חולק ע"ז והוה כרבים גבי יחיד כמ"ש תוס' בביצה ד"ב דסתם הוה כרבים נגד יחיד אכן נראה דהרמב"ם הוכיח זה מרישא דברייתא ובכולן יש בהן טוה"נ לבעלים כיצד כו' ורש"י ז"ל פירש שם דבכולן קאי רק אתרומה ומעשר דקאמר שם ברישא אין נותנים להם תרומה ומעשר יעו"ש בד"ה ואתא. ולשיטתו אזיל דלא גרס דברי רשב"א בברייתא. ואולם קשה האיך נוכל לומר דקאי רק אתרומה ומעשר איך שייך בזה לשון ובכולן הרי המה רק ב' ולשון בכולן לא יתפרש רק על ג'. ונראה דבאמת משו"ה פירש הרמב"ם דת"ק סותם כדברי רשב"א וקאמר ובכולן כו' ומפרש כיצד ומביא פלוגתת ת"ק ורשב"א ופוסק כרשב"א וא"כ איכא ג"כ מתנת כהונה והוה ג' ושייך לשון ובכולם ומזה הוכיח הרמב"ם ז"ל שיטתו דפוסק כרשב"א ודוק בזה

סימן כ'

א) אפס מה שקשה לענ"ד ע"ד הר"ת הנ"ל הוא מבכורות כ"ד ע"א ומאי בכולי' פירקין דר"י תרתי אמר יעו"ש. הרי מפורש דעל ב' דברים שייך לומר לשון כולי' וזה לכאורה להיפך מדברי ר"ת. ומצאתי בריט"א בכורות שם וברש"ש שהעירו מזה וזה מפליא מאוד שדברי ר"ת יהי' בהיפוך מש"ס מפורש. אכן תיתי לי דלא מזיגנא רישא אבי סדיא עד דמהפיכנא בזכותי' דר"ת שלא יוקשה עליו מסוגיא זו. ונראה לענ"ד דאדרבה מסוגיא זו ראי' לשיטת ר"ת ז"ל. דהנה לכאורה דברי הש"ס שם תמוהים מאוד דקאמר הו"א אדריבה"מ קאי ומאי בכולי' פירקין דר"י תרתי