גבעת הלבונה צא

על כלם או רובם לכה"פ לדברי הטו"ז באו"ח הנ"ל. ורק אם אין בנמצא יותר כמו בברכת התורה שפיר כתב הר"ת. אבל לומר דכל משמעו רק ב' או ג' במקום שיש יותר הרבה כמו הך דכל משפחות האדמה והך דכל האיסורים שבתורה זה דבר שאין הדעת סובלו. והאמנם מצינו בש"ס בהרבה מקומות לשון כל על שם המושאל כגון הא דכ"ע סבירא להו אף שבודאי אין הכונה על כל העולם כולו רק כל העסוקים בענין הזה. ומצינו עוד בש"ס לשון כ"ע אף שאין הכונה כל העולם רק כל האנשים שמהם ידובר. כגון בפסחים מ"ב אייתו כ"ע חצבייהו והכוונה רק בני פפוניא שדרש להם רב מתנא דבר זה ונקראים כולי עלמא. וכן ביומא כ"ו ע"ב רגמוהו כ"ע באתרוגיהם. וכן ביומא פ"א ע"ב נפקו כ"ע מזגו ושתו יעו"ש. וכן בקידושין ע"ג ע"א רגמוהו כ"ע באתרוגייהו ופירש"י שהי' שם במחוזא הרבה גרים והרי דהכונה בלשון כ"ע הוא רק על בני עיר אחת. ומצינו עוד יותר אנשים המסובים במסיבה אחת נקראים כ"ע בש"ס חולין צ"ה ע"ב אודיק בבזעא דדשא נפיק אתו כ"ע לאפי' הרי דכיון שכל המסובים שמה הלכו לאפי' נקראו בלשון הש"ס כ"ע והיינו כל האנשים שידובר מהם כעת [ואגב אבאר מה דמבואר בש"ס שם דאמר להו רב איכו השתא ספיתו להו איסורא לבני ברת. וצריך להבין הרי הכל הי' מוכנים לסעודה והמסובים שמה הי' מסובים ומזומנים למצוה זו לסעודה וגם המה הי' אוכלים איסורא ומדוע לא הי' חייש רק לזה שבני ברתי' הי' אוכלים איסורא שם. אכן נראה דהרי באמת היתה שם בהמה שלמה ובה"ג באמת אין חשש טרפות שמא באמת נתחלפה באחרת וכמ"ש התוס' בדצ"ה ע"א שם בד"ה אמר רב דבה"ג הוה רק חומרא שהחמיר רב וא"כ אין כאן איסורא כלל. ואולם להמבואר בפסחים ד"נ ע"ב גבי בני ביישן כבר קבלו אבותיכם עליכם כו' מבואר דהבנים חייבים לקיים מילי דאבות וכל החומרות שנהגו אבותיהם. גם המה מחויבים לנהוג ככה. ומשו"ה בני ברתי' דרב הי' חייבים לנהוג בזה כחומרי' דרב ולא כל העולם. וא"כ משו"ה חש רק לנכדיו יען להם לבד אסור הדבר ויהי' מוכח מזה דנהי דחתנו כבנו מ"מ אינו מחויב לנהוג בחומרת חמיו, ואולם בני בנות חייבים בזה. ולזה אמר להו רב ספיתו להו איסורא לבני ברת דנהי דאתם אינכם חייבים לנהוג בחומרא הזו אבל הבנים של ברתי המה חייבים ואקצר] ועכ"פ עינינו הרואות דבלשון כ"ע הכונה אותם שידובר מהם כל אנשי העיר או כל אנשי הבית ולא כל העולם כולו

ובאמת בזה נראה לענ"ד ליישב קושית הטו"ז בה' ר"ה הנ"ל מדוע אומרים על כל העולם כולו ומה שתירץ דפעמים רובו ככולו עדיין יוקשה דא"כ גם בתפלות שאחר כך והנשא על כל הארץ כו' על כל יושבי תבל ארצך וידע כל פעול כו' ויבין כל יציר מדוע לא פירש בזה ואין לומר משום דכבר פירש בראשית דבריו. דהרי אדרבה יש סברא לומר בהיפוך דרק במלוך הכונה כולו ובשאר כיון שלא פירש הכוונה רק רובו ככולו. אכן לדברנו מיושב הקושי' כיון דמצינו הרבה פעמים כל העולם שאין הכונה כל העולם רק כל האנשים שהמה כעת במקום אחד א"כ הי' מקום לטעות גם בזה ולומר כל העולם היינו אותה העיר או מדינה או העולם הישראלי שכל התפלה מכוונת עליהם ולזה פירש בדבריו כל העולם כולו. ולזה גם בתפלת מוסף של ר"ה בברכת שופרות אמרינן גם כל העולם כולו חל מפניך והיינו משום דבלשון כל העולם יש מקום לטעות משא"כ בשאר דברים כגון כל הארץ וכל יושבי תבל וכל היצור שפיר א"צ לפרש יותר דאין בזה מקום לטעות רק בלשון כל העולם לבד יש לטעות ומיושב קושית הטו"ז

נחזור להנ"ל עלה בידינו דלשון כל יתפרש ג"כ על כל אותם שידובר מהם. אבל שיאמרו כל משפחות כ האדמה או כל איסורים שבתורה ויכוין רק על ב' או ג' שהמה מיעוטא דמיעוטא זה א"א לומר. וא"כ גם בלא שיטת ר"ת יוקשה בהא דפסחים הנ"ל האיך אמר כל האיסורים שבתורה. ולכן נראה בכונת דברי הש"ס בפסחים הנ"ל דהנה רש"י ז"ל פירש שם לכל האיסורים שבתורה שנאמר בהן באכילתן לאו כזה וע"כ לא מייתי אלא חמץ בפסח ושוה"נ דבשאר איסורים כתיב פרטא להתירא יעו"ש והיינו משום דבאמת מפרש בש"ס שם כל האיסורים שמותרים בהנאה מנא ידעינן דמותרים בהנאה לשיטת ר"א דכל האיסורים שנאמר בהם אכילה גם הנאה בכלל ומביא הש"ס הלימוד לכל אחד מהם ואליבא דחזקי' מפרש הש"ס דאינו צריך הני קראי להיתר הנאה ורק לדברים אחרים יעו"ש והנה לפ"ז לריב"ל דיליף מקרא דבאש תשרף לכל איסורי תורה שוב מהראוי שכל איסורי אכילה יהי' אסורים גם בהנאה וע"כ הני קראי שדורש ר"א דאתי לגלוי היתר הנאה דורש ג"כ ריב"ל ורק בחמץ בפסח ושוה"נ דאין בהו קרא להתירא שוב נשארו באיסורם גם בהנאה. ומעתה לפ"ז זהו הכונה בדברי ריב"ל מנין לכל איסורים שבתורה דכי היכא דאסורים באכילה ה"נ אסורים בהנאה ומשו"ה צריך קראי בכל הני להתיר ואח"כ קאמר ומאי ניהו היינו איזהו מהם שבאמת נשארו באיסור הנאה ואין בהם קרא להתיר חמב"פ ושוה"נ. וא"כ באמת בזה שאמר כל האיסורים הכונה כל האיסורים שבתורה ובא לבאר שלא יוקשה למ"ל הקראי בכל. האיסורים להתיר בהנאה ורק אילו ב' נשארו באיסור הנאה ומיושב קושית הדר"ג

ובזה יתיישב מה שיש לדקדק מדוע האריך בלשון ואמר מנין לכל האיסורים שבתורה כו' ומאי ניהו חמב"פ ושוה"נ ולא אמר סתם מנין לחמב"פ ושוה"נ כיון דכל כונתו להודיע איסור הנאה בחמב"פ ושוה"נ כמו שפירש בדבריו ומאי ניהו וא"כ מדוע אמר מקודם בדרך כלל כל האיסורים שבתורה, ואח"כ פרט אלו ב' דברים הלא דבר הוא לבקי בלשונות חז"ל איך כל דבריהם בדקדוק גדול. ולהנ"ל מבואר לנכון דריב"ל בא להורות דבאמת מהך קרא נשמע לכל האיסורים שבתורה שאסורים בהנאה ויבואר בזה הא דצריך קראי בכמה איסורים להתיר בהנאה. ואולם בכדי שלא יוקשה למ"ל הקרא דבאש תשרף לאיסור אם בכל האיסורים יש קראי להתיר א"כ לא לכתוב האיסור ולא נצטרך ההיתר. ולזה קאמר ומאי ניהו שבאמת נשארו באיסור הנאה מקרא זה חמב"פ ושוה"נ וצריך הקרא האוסר ולזה צריכי ג"כ קראי להתיר ומבואר דברי הש"ס הנ"ל ודוק

ג') אולם לענ"ד קשה לשיטת הר"ת הנ"ל מהא דיבמות דף כ"ב ע"ב לכל דבר למאי הילכתא ליורשו ולטמא לו הרי דרק על ב' דברים קאמר לשון לכל דבר והוא לכאורה קושי' עצומה. אכן נראה דהרי באמת במשנה שם חשב מקודם וזוקק את אשת אחיו ליבום ואחיו הוא לכל דבר וקאמר הש"ס דאתי לרבויי ליורשו ולטמא לו אבל הרי גם הך דזוקק את אשת אחיו הוא בכלל אע"ג דזה כבר פירש בהדיא מ"מ הוא בכלל דאחיו הוא לכל דבר וזה מרבה הני ב' דברים ובצירוף הך דזוקק הוה ביחד ג' דברים ושפיר אמר לכל דבר דבודאי אע"ג דזה כבר פירש מ"מ הוא ג"כ בכלל דלכל דבר ואין מכאן קושי' על ר"ת ובזה מיושב ג"כ מה שקשה מהא דקידושין דכ"א בכל גאולה תתנו לרבות בתים ועבד עברי הרי דקרא דבכל מרבה רק ב' דברים. אכן בהנ"ל מיושב דבאמת גם שדה אחוזה בכלל והוה שפיר ג' ומשו"ה מרבה הש"ס ב' דברים בכדי דיהי' ביחד ג', ובזה מיושב ג"כ מה שקשה לכאורה מהא דזבחים דף מ' ע"א בכל מקום היכא אר"פ בפרה ובנגעים יעו"ש, הרי דחשיב רק ב' דברים ואמר בכל מקום ומשמע דגם על ב' דברים שייך לשון כל. ולהנ"ל מיושב דכיון דבתר דילפינן מפרה ונגעים א"כ גם בפר הע"ד דהסוגי' מיירי