גבעת הלבונה ט

בפתח וכנ"ל בדברינו, וחתני הרב הגאון מו"ה יוסף מרדכי שליט"א האבד"ק גאליגורא העירני עפי"ז לפרש מה שאמרו חז"ל ואין ועתה אלא תשובה והכונה דדרך התשובה הוא לחשוב ועתה היינו כעת נצטויתי וזה דרך גדול לתשובה עכ"ד ודפח"ח וש"י

ג) ובזה יובן הא דשבת קי"ח ע"ב אמר אביי תיתי לי דכי חזינא צורבא מרבנן דשלים מסכתי' עבידנא יומא טבא לרבנן. ויש לדקדק דהרי הטעם הוא משום דמבואר במדרש דעושין סעודה לסיומה של תורה וכמ"ש מהרש"א בח"א שם וא"כ מדוע לא אמר ג"כ דאם מסיים בעצמו מסכתא עביד יומא טבא לרבנן ומדוע רק בסיומא דאחרים ואם דהכונה דאף אם אחר גמר המסכתא עביד יומא טבא לרבנן ומכש"כ כשסיים בעצמו מדוע ל"א כן והלשון משמע דרק אם אחר סיים עביד יו"ט וצריך ביאור אכן בדרכינו נראה דבאמת כשסיים בעצמו לא עביד יו"ט דהנה לפי הנ"ל דבכל יום יהי' בעיניך כחדשה אין שום טעם לשמוח על מה שעבר דהרי היום נצטוינו ומה שעבר אין ולשמחה מה זו עושה, ובפרטות לפי"מ שנראה לבאר הא דבכל יום יהי' בעיניך כחדשה דלכאורה איך אפשר הדבר הלא באמת נצטוינו עלי' כבר. ונראה דהנה כבר אמרו חז"ל בהא דאשרי העם יודעי תרועה וכי אוה"ע אינם יודעים להריע אלא שיודעים לרצות את בוראם בתרועה ואינו מובן וכבר נאמר בזה הרבה. ונראה עפ"י המבואר בילקוט תהלים מזמור ק"ב אקרא דעם נברא יהלל אלו הדורות שמתים במעשיהם ובאים ומתפללים לפניך בר"ה ויוה"כ ואתה בורא אותם בריאה חדשה יע"ש והובא במחצה"ש בסי' תקצ"ב וביאר בזה הלשון היום הרת עולם יעו"ש. וא"כ שפיר יתכן הלשון לרצות את בוראם בתרועה וקאי הלשון בוראם על לשון בתרועה שאחריו דבתרועה הקב"ה בוראם מחדש ואקצר, וא"כ שפיר יוכל היות דבכל השנה כן ושפיר שייך היום נצטוית דהיינו שאינו זה שהי' אתמול רק בריאה מחדש ובאמת נראה דזה הטעם שמבואר בדברי חז"ל דבשעת מתן תורה פרחה נשמתן והוא מטעם הנ"ל וכן הוא הכונה לכל הבא לקבל עליו עול תורה בורא לו ה' נשמה חדשה והוא ממש כשעת מתן תורה שנברא בריאה חדשה והיום כשנברא נצטוה מחדש, וא"כ איך אפשר לשמוח על העבר הרי איננו זה האיש שהי' אתמול. אולם נראה דכ"ז שייך רק האדם לעצמו שפיר כל איש נשבר לבבו בקרבו בזוכרו מעשיו בעבר ולזה תוה"ק נתנה עצה זו דהיום הזה ה' מצוך. אולם בנוגע לחבירו כל אדם בריך להחזיק חבירו לצדיק ובפרט אם חבירו צורבא מרבנן בודאי דראוי להחזיקו למחזיק בתורת ה' וא"כ אין מהצורך לבא לזה דבכל יום חדשה ורק הוא הוא ובאמת קיים ולימד וא"כ שפיר אם חבירו שלים מסכתי' ראוי לשמוח דהוא אינו צריך לבריאה חדשה, ומשו"ה שפיר אמר אביי דרק כד צו"מ שלים מסכתי' עביד יו"ט ולא בסיומו בעצמו דבודאי לגודל קדושתו וענותנותו החזיק עצמו לאיש כזה שבכל יום בעיניו כחדשה ולא כן לאחר צורבא מרבנן והבן

ד) המורם מזה דאמנם מדת ענוה טובה ונחוצה ואולם רק בנוגע לו בעצמו אבל בנוגע לחברו אדרבה צריך כל אחד לידע שחברו צדיק וישר. ובזה נראה לבאר מקראי קודש בפרשת קרח ויקהלו על משה ועל אהרן כו' ומדוע תתנשאו כו' וישמע משה ויפול כו' וידבר כו' בוקר ויודע כו' ואת הקדוש כו' ואת אשר כו' והרבה יש לדקדק במקראי קודש אלו ואיזה מהם כבר עמדו המפורשים דהרי בקרא מבואר דהמה חלקו על משה ועל אהרן ותשובת משה כנראה היתה רק בנוגע לאהרן שהוא הקדוש ועל מלכותו בעצמו לא נמצא שום תשובה. ועוד מה הי' דענין בזה שנפל על פניו ועי' ברש"י ועדיין אינו מובן מה הועיל בזה שנפל ע"פ. ועוד ויודע כו' ואת הקדוש כו' ואת אשר יבחר בו כו' מדוע כפל הדברים במלות שונות ויודע כו' ואת הקדוש. ואת אשר יבחר בו ומדוע אצל הקדוש אמר והקרוב ואצל אשר יבחר בו אמר יקריב אליו וכ"ז תמוה מאוד. והנראה לבאר הדבר ונקדים לבאר הא דסנהדרין ק"ה ע"ב מברכותיו של אותו רשע אתה למד מה הי' בלבו ביקש לומר שלא יהי' להם בתכ"נ ובתמ"ד מה טובו אהליך יעקב לא תשרה שכינה עליהם ומשכנותיך ישראל לא תהא מלסותן נמשכת יעו"ש כל הענין דהי' רוצה לקללן בדברים אלו, ואינו מובן מנא ידעו חז"ל מזה שרצה לקללן ועוד מדוע דוקא בקללות אלו שלא יהי' להם בתכ"נ ובמ"ד ושלא תשרה שכינה עליהם ושלא תהא מלכותן נמשכת ומדוע בחר בקללות אלו יותר מכל הקללות שנמצאו בתורה. ונראה דהנה יש לדקדק דבלעם קודם שאמר הא דמה טובו אמר מקודם נאום הגבר שתום העין כו' ומדוע לא אפר זה בב' פעמים הראשונים שכבר דיבר ורק כעת בפעם השלישית אמר זה, ולכן נראה ונבאר ג"כ גוף הקרא נאום הגבר שתום העין נאום שומע אמרי אל אשר מחזה שדי יחזה נופל וגלוי עינים וכל הדברים המה בלי פתרון לכאורה מהו שתום העין ומהו נופל וגלוי עינים וחז"ל נחלקו בזה דשתום העין כמבואר ברש"י אבל כל המשך הדברים אין להם ביאור

ולכן נראה דכבר פירש"י והתרגום וישת אל המדבר פניו שרצה להזכיר עונותיהם והקללה תחול מאליו, ומעתה נראה דגם זה היא הזכרת עונותיהם של ישראל. ונפרש ג"כ מה שנאמר שם בקרא בתר שכתיב וישת אל המדבר פניו וישא בלעם את עיניו ואינו מובן וע' באוה"ח שם, והנראה דהנה בשליחות בלק אל בלעם אמר הנה עם יבא ממצרים הנה כסה את עין הארץ כו' ואגרשנו מן הארץ, ואינו מובן הך דכסה את עין הארץ מה הכונה בזה ועיין ברש"י שם, ונראה לענ"ד לפרש דהנה כבר כתב בספה"ק נועם מגדים בפ' בלק שם לפרש הנה עם יצא ממצרים דבלק ידע מגודל זכות קדושת אבות וקשה לנצחם ולזה ביקש עצה לבל ימנע בלעם מלקללם ושלח לו דבר שזה יהי' לבלעם כסות עינים לקללם ושתחול הקללה ע"ש בדרכו דרך הקודש, וגם אנחנו נלך בעקבותיו באופן אחר, דהנה בשבת דפ"ח קאמר מ"ד לבבתני באחת מעיניך בתחלה באחת מעיניך ולבסוף בשתי עיניך ואינו מובן הכונה, וכתב בספר תפארת ישראל עה"ת מהגה"ק עטרת תפארת ישראל מטשארטקוב זצלל"ה לבאר דבאמת כל אדם צריך לראות שתי ראיות שפלות עצמו וגדלות הבורא ואולם בתחילת עבודתו אם יראה שפלות עצמו יביאהו היצר לידי עצלות ושפלות שלא יוכל לגשת אל הקודש וידמה בדעתו כי שפל אנשים כמוהו אינו ראוי לדבר שבקדושה ולזה צריך בתחילת עבודתו לראות רק גדלות הבורא, ואולם אח"כ אחר העשי' שוב יחשוב בשפלות עצמו ג"כ, וזהו הכונה בתחילה באחת מעיניך היינו קודם העשי' יחשוב רק בעין המבטת בגדלות הבורא ולכשתעשה היינו אחר העשי' בשתי עינים צריך ג"כ לחשוב בשפלות עצמו עכ"ד הנחמדים והאריך בזה באמרי קודש יעו"ש בסוף הפרו, ועיין בספר אורח לחיים בפרשת ראה ביאר ג"כ כעין זה ורק באופן אחר, ודבריו אלו יש לרמז בהא דיומא נ"ג ע"ב המתפלל צריך שיפסיע ג' פסיעות לאחוריו כו' ועוד שם כיון שפסע ג"פ לאחריו התם איבע"ל למיקם: יעו"ש, והכונה דבאמת קודם התפלה אם יחשוב בשפלותו איככה יוכל לפתוח פה ולשון לדבר נגד ממ"ה הקב"ה וצריך רק לחשוב בגדלות הבורא וכדברי התפארת ישראל הנ"ל, ואולם אחר התפלה תיכף צריך לפסוע לאחוריו היינו לחשוב בשפלותו והתם איבע"ל למיקש שישאר תמיד מביט בשתי עינים וכמו שכתב האורח לחיים שם בשם הקדוש מבארדיטשוב זצ"ל עיני ה' אל צדיקים דצדיקים צריכים