גבעת הלבונה י

לשתי עינים להביט באחת גדלות הבורא ובאחת שפלות עצמו יעו"ש

ומעתה נאמר דבלק שלח לבלעם כי אמנם ישראל יצא ממצרים וראה נסי מצרים וים סוף ועי"ז רואה הוא גדלות הבורא והמה במדרגה גדולה אבל לעומת זה יש בהם גסות רוח וכמו שאמר החסיד בחובת הלבבות לתלמידיו שאם הי' יודע בהם שאין בהם חטא הי' ירא מפניהם מפני החטא היותר גדול גאות, ולזה שלח לו והנה כסה את עין הארץ דעין המבטת בשפלות עצמו נקרא עין הארץ ועין זה מכוסה אצלם היינו שיש בהם גאות ועי"ז יוכל שפיר לקללם וכמבואר בסוטה דף ה' כל שיש בו גאות אפי' רוח קמעא עוכרתו ופירש"י פורעניות קלה מאבדתו מן העולם יעו"ש. ועוד דעי"ז וגרשתיו מן הארץ דהרי כתיב וענוים ירשו ארץ וכיון שהמה גאים לא ירשו ארץ זה הי' כונת בלק בשילוחו אל בלעם כדברים האלו

והנה בלעם כשרצה להזכיר עונותיהם והקללה תחול בע"כ וי וישת אל המדבר פניו לרמז חטא העגל וכפירש"י ותרגום ולא הסתפק בזה כי רבה למלא רצון בלק ולהזכיר שהיו גסי רוח ועי"ז רוח קמעא עוכרתו וכנ"ל וישא את עיניו ורימז שהוא עובד ד' בשתי עיניו רואה גדלות הבורא ושפלות עצמו ואמר נאום הגבר שתום העין כו' והכוונה דהנה הטור באו"ח קל"א כתב והוא מרמב"ם דתיכף אחר התפלה נופלים ע"פ והב"י שם כתב דכ"מ בש"ס בכ"מ דאחר התפלה נופלים ע"פ. וטעמו של דבר נראה לענ"ד עפ"י הנ"ל דקודם העשי' א"צ לחשוב בשפלותו דמביאו דידי עצלות ועצבות וא"כ מכ"ש בתפלה דמבו' בברכות ל"א ע"א אין עומדין להתפלל לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות בודאי דצריכין לנהוג כמ"ש הגה"ק בתפארת ישראל הנ"ל דקודם תפלה יחשוב רק בגדלות הבורא ואחר התפלה שוב יחשוב בשפלות עצמו. וזה הכונה לדעתי בהא דברכות ל"ב ע"ב דצריך לשהות שעה קודם התפלה ושעה אחר התפלה והיינו דשעה קודם יחשוב בגדלות הבורא ושעה אחר תפלה לחשוב בשפלות עצמו, ומשו"ה תיקנו לדעתי תיכף אחר התפלה נפילת אפים דהטור הביא שם בשם רב עמרם נוסח נפ"א ואנחנו עפר רמה ותולעה כו' יעו"ש כל הנוסח מדבר בשפלותינו וא"כ כיון דבשעת התפלה א"א לחשוב בשפלותו ואחר התפלה חובה עליו ולזה תיכף אחר תפלה תיקנו נפ"א שכולו מדבר משפלותינו. וזה לדעתי הטעם דאסור להפסיק בין תפלה לנפ"א כמ"ש ב"י שם בשם תה"ד, משום דאסור לעמוד אף רגע מבלי שידע מיעוט ערכו כי במה נחשב הוא ומשו"ה תיכף אחר התפלה אסור להפסיק קודם נפ"א

ומעתה זה הכונה בקרא הנ"ל דבלעם נאום הגבר שתום העין היינו בעת שהוא נואם ומתפלל עין אחת סתומה והיינו דאז הנהו רק שומע אמרי אל אשר מחזה שדי יחזה היינו שאז מביט רק בגדלות הבורא ועין המבטת בשפלות עצמו סתומה אז, ואולם אח"כ אחר התפלה נופל עושה נפ"א וגלוי עינים ואז ב' עיניו פתוחות וכד' הש"ס הנ"ל בתחלה באחת מעיניך ולבסוף בשתי עינים וממש דברי התפא"י הנ"ל מרומזים בקרא

ויש להסביר עוד יותר דכבר כתב הפר"ד דעון גסות רוח הוא הגורם לע"ז דנעשה אדם הוא מצד עניוות ואולם גס רוח בע"כ דהפירוש ב' רשויות ח"ו והדברים עתיקים. וא"כ בלעם שהזכיר ברמז עון העגל רצה להזכיר ג"כ עון גסות הרוח הגורם לזה ואמר וישא את עיניו לרמז שהוא מביט בב' עינים וכנ"ל ורומז שישראל כיסה עין הארץ ורצה עי"ז לקללם ואולם ותהי עליו רוח א' שלא לקללם ותיכף התחיל לדבר מילין לצד עילאה ואמר נאום הגבר היינו אדרבה שישראל רק בעת התפלה המה בעין אחת ואח"כ נופל וכ"ז על ישראל וכנ"ל וזה מפני שהשי"ת נתן חכה בפיו כמבואר בסנהדרין שם. והנה גיאות מביא שאין תפלתו מקובלת כמבואר בסוטה דף ה' שם אין תפלתו נשמעת אא"כ משים עצמו כבשר ומבו' ג"כ בפסחים ס"ו כל המתיהר חכמתו מסתלקת וא"כ בגסי הרוח אין צורך בבתי כנסיות ובתי מדרשות דאין התפלה נשמעת וחכמתו מסתלקת. וג"כ מבואר בסוטה שם כל שיש בו גסות רוח אין אני והוא יכולין לדור וא"כ ממילא לא תשרה שכינה עליהם, ועוד מבואר בסוטה שם כל שיש בו גסות רוח לסוף מתמעט שנאמר רומו מעט ומבואר ג"ב בעירובין י"ג כד המגביה עצמו הקב"ה משפילו וא"כ בגסי הרוח א"א שתמשוך מלכותן וכ"ז רצה בלעם לקללם הואיל ורצה להוציא דבתם רעה שהמה גסי הרוח אכן השי"ת נתן חכה בפיו ובעצמו הפך את הקללות לברכות ואדרבה שיבח אותם שהמה נמוכי רוח כאומר נופל וגלוי עינים, ואם ביתר דבריו שאמר כנחלים נטיו כו' הכל מרמז שישראל המה ענוים ונמוכי רוח כמ"ש הגה"ק בנועם מגדים בפ' בלק שם דזה מרמז לנחלים שמים יורדים למקום נמוך וכל הבבואה שם מרמז לזה יעו"ש בדבריו הקדושים וכ"ז בשביל שהקב"ה נתן חכה בפיו והוכרח להודות בהיפוך ממה שהי' במחשבתו תחלה ומיושבים כל הדקדוקים בקרא וגמרא סנהדרין וגם משו"ה לא אמר בדבריו הראשונים נאום הגבר כיון דמקודם לא הי' מקום לזה ורק כעת שנשא עיניו ורצה לקללם עי"ז הכריחו השי"ת לומר כדברים האלו ודו"ק היטב בכ"ז כי קצרתי

ה) ומעתה נראה עפ"מ שאמרתי לבאר דברי רש"י ז"ל בפ' שמיני בקרא דקרב אל המזבח לפי שהי' אהרן בוש וירא לגשת א"ל משה למה אתה בוש לכך נבחרת ואינו מובן תשובת משה הלא גם אהרן הבין שבודאי נבחר ורק שהי' בוש וא"כ מהו התשובה לכך נבחרת, ונראה עפמ"ש הבעל הטורים בפרשת במדבר אקרא ואתה הפקד את הלוים ב' במסורה הכא ואידך הפקד עליו רשע וזהו שאמרו אין אדם נעשה שוטר מלמטה אא"כ נעשה רשע מלמעלה כו' יעו"ש, והנה המקור לזה לא נודע, אכן הרמב"ם בפיהמ"ש פ"א דאבות מ"י הביאו וז"ל כמו שאמרו כיון שנתמנה אדם פרנס על הצבור מלמטה נעשה רשע מלמעלה יעו"ש וג"כ לא ציין המקום, ואולם יהיה איך שיהי' גוף המאמר תמוה באין מבין האיך אפשר לומר שאם נתמנה פרנס על הצבור נעשה רשע ח"ו [וזכורני להעיד בגודלי מה ששמעתי בעודני טליא ממר אחי הגאון מאוה"ג בעל אהל יהושע זצ"ל שאמר לבאר הדבר עפ"י ש"ס סוכה נ"ב כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו א"כ מי שנעשה גדול מאחיו גם היצר שלו נתגדל וזה נעשה רשע מלמעלה היינו שנותנים לו יצה"ר גדול וזה הפקד עליו רשע דהוא יצה"ר, ובזה ביאר הא דברכות כ"ח דילמא מעברין לך אמר לישתמש אינש בכסא דמוקרא כו' אמ"ל לית לך חיורתא ואינו מובן איזה שייכות ישנו לשאלה זו להא דאמרה בראשונה דילמא מעברין לך, וביאר ע"פ הנ"ל דאם נעשה שר וגדול והיצר נתגדל ואח"כ כשמעבירין אותו נשאר לו היצר הגדול ובהיותו שר וגדול בכחו לגבור על יצרו אבל כשירד מגדולתו והיצר גדול לא יוכל לגבור חיילים לנצחהו ולזה כשהשיב לה לישתמש אינש בכסא כו' והדר ליתבר א"ל לית לך חיורתא והיינו דבשלמא זקן אין פחד היצר נגד עיניו כ"כ ואולם להיותך צעיר לימים עליך לפחוד מהיצר הגדול שישאר אצלך עכ"ד ודפח"ח והאריך עוד באמרי נועם ואכמ"ל]

ונראה לבאר דהנה כשנתמנה אדם פרנס על הצבור אמנם זה דבר גדול אבל לכאו' היא אלי' וקוץ בה שיוכל לבוא לידי התנשאות מזה בחושבו שהוא הנהו המורם מעם ובו בחר ה' לעמוד בראש העדה בודאי הוא ראוי לכך מבד מעשיו ודבר זה יביאו לידי הרמת ראש