גבעת הלבונה פד

בקידושין דל"ט דמחשבה טובה הקב"ה מצרף למעשה ולא מחשבה רעה. וא"כ שפיר המברך א"כ קודם שמברך בפיו כבר קדמה מחשבתו לברך ומצטרפת למעשה וא"כ תיכף כשעלה במחשבתו לברך את ישראל הוא מתברך מה' ולזה כתיב ואברכה קודם מברכיך דעוד קודם שבירך הוא כבר מתברך. אמנם בקללה דמחשבה רעה אינה מצטרפת למעשה א"כ רק אחר שקילל הוא יקולל מה' ולזה כתיב קודם מקללך ואח"כ אאור ומבואר הקרא הנ"ל. ומעתה לפ"ז לפמ"ש תוס' בקידושין שם בשם הירושלמי דבעו"כ הדבר בהיפוך דמחשבה רעה מצטרפת ולא מחשבה טובה א"כ בעו"כ א"א לכאורה לומר שיהי' בכלל ואברכה מברכיך דאצלו ראוי להיות בהיפך ולזה הוצרכו תוס' להוכיח דגם בנכרי הוא כן והביאו מירושלמי דהשיב ר"י להנכרי מלתך כבר אמורה והכונה נראה ע"פ הנ"ל דלכאורה אינו מובן מה השיב לו בזה אכן נראה דהשיב לו דעוד טרם שברכת אותי כבר נתברכת מאת ה' כדכתיב ואברכה מברכיך והיינו דיתברכו טרם שיברכו ורק בעת שיעלה במחשבתו ולזה אמר לו מלתך כבר אמורה עוד קודם שאמרת, וא"כ מוכח דגם בנכרי שייך זה. וע"כ דזה מאהבת ה' את ישראל מצרף מחשבה טובה כזו גם בעכו"ם למעשה דהרי באמת בזמנו של אברהם היו כולם ב"נ וכנ"ל וא"כ בע"כ דגם נכרי בכלל ומבואר דבריהם היטב ודוק

והנני בזה חותנך אוהבך בכל לב השמח בתורתך

נפתלי הירץ באמבאך ראבד"ק הנ"ל

סימן יז

ב"ה ג' נשא י"א סיון תרפח"ל פה"ק סאמבר יצ"ו

כבוד ידי"נ עוז הרב הגאון הגדול החכם השלם אוצר בלום פאר הרבנים ונזר החכמים המפורסים וכו' כש"ת מו"ה אהרן לעווין שליט"א האבד"ק רישא והגליל יצ"ו

נתכבדתי בספרו היקר הדרש והעיון על סדר בראשית וברכתי עליו ברכת הנהנין הכו ממתקים וכולו מחמדים וזה אשר העלתה מצודת עיוני בהביטי בספרו הבהיר אחת הנה ואחת הנה ויהי' לאותיות

א) בספרו שם במאמר ז' פלפל בחכמה בש"ס דברכות ר"פ הרואה דחשיב אותם שצריכים להודות שלא כסדר הנאמר בקרא וכתבו התוס' דבקרא חשיב בתחלה המסוכנים ביותר ובש"ס חשיב בתחלה המצויים ביותר. ולענ"ד נראה בטעמו של דבר. דהנה ראיתי להחת"ס בחאו"ח סי' נ"א כתב לדייק בקרא דאחר ג' הקודמים היינו הולכי מדבר וחולים ויושבי בית אסורים סיים ויזבחו זבחי תודה ואחר יורדי הים כתיב רק וירוממוהו בקהל עם ומזה דייק דיורדי הים א"צ זבחי תודה רק הודאה בצבור יעו"ש שקבע בה מסמרות. ואולם במחכתה"ג עפר אני תחת כפות רגליו ועכ"ז בכאן נעלמו מאתו דברי רש"י ז"ל בזבחים דף ז' ע"א ד"ה לא דידי' שכתב בפירוש דגם יורדי הים חייבים בקרבן תודה וכ"כ רש"י ז"ל בפירושו לתורה בפ' צו בקרא דאם תודה קרבנו דיורדי הים חייבים בתודה ומפורש דלא כדבריו. ואולם בטעמו של דבר נראה. דהנה האמנם דהחת"ס כתב שבתר הני תלתא סיים ויזבחו זבחי תודה אבל במחכתה"ג לא כן הדבר. ורק בתר חולה סיים הקרא בזבח תודה אכן בהולכי מדבר וביושבי בית אסורים קאמר רק יודו לה' חסדו כו' לבני אדם וזהו כמו וירוממוהו בקהל עם ורק בחולה סיים ויזבחו זבחי תודה. ובע"כ כיון דבאמת קאמר קרא בכל הארבעה שצריכים להודות ובאחד מהם נזכר זבח תודה ובאחד מהם נזכר וירוממוהו בקהל עם מקשינין כולהו להדדי בבנין אב או בשארי מדות שהתורה נדרשת בהן וא"כ משו"ה סובר רש"י דבכולהו בעינן זבח תודה

אמנם לכאורה יש לומר דצדקו דברי החת"ס דהרי לפמ"ש התוס' דהקרא חשב כפי סדר הסכנה והמסוכנים יותר חשיב ברישא וא"כ בשלמא מדבר ובית אסורים שפיר נשמע מחולה מכ"ש כיון שכתיבי בקרא קודם חולה והמה מסוכנים ביותר מחולה ואם חולה צריך תודה מכ"ש הני תרתי. אבל יורדי הים דכתיב בקרא בתר חולה והמה בערך הסכנה פחותים מחולה האיך נוכל ללמוד מחולה הרי יש לומר דרק חולה שהוא מסוכן יותר צריך תודה משא"כ יורדי הים אי"צ תודה ואיך נוכל ללמוד יורדי הים מחולה. ואולם נראה להמבואר בזבחים ד"צ דמצוי שוה במעלה לתדיר וא"כ כמו דקאמר הש"ס בזבחים שם וכן במנחות מ"ט דתדיר ומקודש כי הדדי דמיא ואין לאחד מעלה על חברו. כמו כן אמינא דמצוי ומסוכן הוה כמו תדיר ומקודש ושניהם שוים במעלה דהוה ממש כמו תדיר ומקודש דזה הוא מסוכן ביותר וזה מצוי ביותר ולפמ"ש התוס' דבש"ס חשיב מקודם המצוי ביותר וא"כ יורדי הים המה מצוים יותר מחולה וחולה מסוכן ביותר ושניהם שוים במעלה ושפיר ילפינן חולה מים לענין וירוממוהו בקהל עם וים מחולה לענין זבח תודה וכולהו ילפינן מהדדי דאחד יש לו מעלת מצוי ואחד מעלת מסוכן ביותר ומשו"ה כל הארבעה צריכים תודה ורוממות בקהל עם

ומעתה אמינא דבכונה נקט הש"ס בסדר הזה להשמיענו שבסדר הזה המה מצויים ומצוי יותר נקיט ברישא וכן כולם נחשבו לפי סדר המצוי ומשו"ה שפיר ילפינן גם יורדי הים לזבח תודה. ועוד יותר אמינא דהרי רוממות בקהל עם ובמושב זקנים לא כתיב בכולהו רק בים ורק שכתבתי דכולם למדים זמ"ז וכולם נלמדים מיורדי הים. וא"כ כיון דכאן לא מיירי הש"ס רק מהודאה שצריכים להודות ובזה כולהו ילפינן מיורדי הים ומשו"ה נקט ברישא יורדי הים שלא כסדר הכתוב כי כולם נלמדים מזה כמ"ש בש"ס יבמות דף ב' מכדי כולהו מאחות אשה ילפינן ניתני לאחות אשה ברישא מבואר שהמלמד צריך להיות נכתב ברישא וא"כ משו"ה חשיב יורדי הים ברישא ומיושב קושית התוס' ומבו' הכל בעזה"י

ב) ועוד נראה לומר בזה. ונקדים מה שיש לחקור בהא דקיי"ל בסנהדרין דף ע"ג דרואה חברו טובע בנהר וכדומה החובה על כל ישראל להציל. והנה הדבר ברור היכא שרואה שני בני אדם בסכנה ואחד הוא בסכנה גדולה יותר ואחד בסכנה קטנה מזו החובה להציל מקודם את האיש שהוא בסכנה גדולה יותר דהשני שאינו בסכנה גדולה כזו יוכל היות שמעצמו ינצל והוה כעין ספק ומי שהוא בסכנה גדולה יותר הוא כעין ודאי ואין ספק מוציא מידי ודאי. וכמו כן הדבר ברור דאם הסכנה היא שוה ורק במקום אחד טובעים מיעוט אנשים ובמקום אחד הרבה בזה הדבר ברור דאם ביכולתו להציל צריך להציל מקודם המקום שבו רבים בסכנה והרוב מכריע המועטים וכל זה ברור אצלי אם שלא ראיתי מי שיבאר הדבר עכ"ז הדברים ברורים. ויש להביא ראי' לזה מש"ס דנזיר מ"ז ע"ב להחיותו משוח מלחמה עדיף דתלוי בו רבים יעו"ש ומכ"ש רבים גופייהו בודאי עדיפי. ואולם מה שיש לחקור הוא. האיך הדין אם במקום אחד נמצאו בסכנה מועטים ורק דסכנתם גדולה ובמקום אחר נמצאים הרבה אנשים בסכנה ורק דלא חמירא סכנתא דידהו כ"כ כמו של המועטים. לאיזה מהם משפט הקדומה לגונן ולהציל. אם לאותם שהמה רבים בכמותם או להמועטים שהסכנה שלהם גדולה באיכותה והוא ספק מושכל. ויש לדמות הדבר למ"ש הר"ן ביומא פרק יוה"כ לענין שוחטין לחולה בשבת דמוטב לשחוט בשבת ולעבור באיסור סקילה מלהאכילו נבילה שהיא רק בלאו