גבעת הלבונה פב

ו') ונראה להמתיק דברינו. דהנה לכאורה לדרשת חז"ל דקרא דברך ה' חילו הוא להכשיר עבודת החלל קודם שנודע צריך ביאור הא דברך ה' חילו בשלומא פועל ידיו תרצה הוא להכשיר הקרבן אבל הא דברך ה' חילו למאי אתי ואינו מובן. והנראה דהנה מעבודות הכהן הוא להקריב קרבנות ולעלות לדוכן לברך את ישראל. והנה כהן העולה לדוכן אינו בכלל הברכה ומבואר בספרי ורש"י הביאו בחומש וכן הוא בחולין דף מ"ט ע"א למדנו ברכה לישראל מפי כהנים לכהנים עצמן כו' כשהוא אומר ואני אברכם לכהנים. והנה לפ"ז כהן העולה לדוכן עם שאר הכהנים ואח"כ נודע שהוא חלל איך נתברך הוא הרי אינו כהן כשר ואינו בכלל ואני אברכם וגם אינו בכלל ברכת כהנים דהברכה רק לישראל ובזה נסתפק הפרמ"ג ביו"ד סי' ס"א אי חלל בכלל בני ישראל וא"כ אם אינו בכלל בנ"י אינו בכלל הברכה ולא נתברך מברכת שאר הכהנים. ואף אם נאמר כהך צד דגם חלל בכלל בני ישראל מ"מ לפמ"ש החרדים והובא בשערי תשובה בסי' קכ"ח דמשו"ה זר העולה לדוכן עובר בעשה משום דהוא אינו מתברך דהוא בכלל עם שאחורי הכהנים וא"כ המברך אינו בכלל הברכה ורק אם הוא כהן הוא בכלל ואני אברכם. אכן אם הוא חלל נמצא שאינו בכלל המברכים ולא בכלל המתברכים. אמנם נראה כמו דקיימ"ל בעבודה דאם נודע אח"כ עבודתו כשרה כמו כן בנ"כ הדוכן כשר וממילא הוא בכלל ואני אברכם. ומעתה נראה דזהו פירושא דקרא ברך ה' חילו היינו חללין שבו ה' יברך אותם דיהי' בכלל ואני אברכם ופועל ידיו תרצה דעבודתו כשרה. וא"כ הקרא לא חשיב ברכת כהנים ועבודת היד ולא אכילה דאינו בכלל פועל ידיו וכדברי הירושלמי ועכ"פ מיושב קושית התוס' הנ"ל ואקצר

ז') ואשר בקשת להזכירך מה שאמרתי בביאור הא דבכורות ד"ג ע"ב בעובדא דר' מרי בר רחל הנני למלא מבוקשך. הנה בש"ס שם מבואר דרמב"ר הוה מקני לאודנייהו לעכו"ם ואסר להו בגיזה ועבודה ויהיב להו לכהנים ופריך הש"ס וכי מאחר דאסר להו בגיזה ועבודה ויהיב להו לכהנים אמאי מקני אודנייהו לעכו"ם ומשני דילמא אתי בהו לידי תקלה ופריך א"ה מ"ט כלו חיותי' ומשני דמפקע להו מקדושתייהו ופריך והא ר"י כו' ומשני הכא אפי' מקדושת כהן קא מפקע לי' יעו"ש. וכתבו תוס' שם דמשו"ה אין אנו נזהרים משום דהוא הקנה בהעובר ואיכא הפקעה אבל הקנאה באם שריא ועוד דהעובר הוה דשלב"ל והוא הקנה בהמה לאזני עובר ואתי למיטעי אבל לדידן דמקנה אזני הבהמה לא אתי למטעי יעו"ש. ומאוד תמוהים הדברים מדוע רב מרי עשה ככה והקנה אוזן העובר דאיכא הפקעה גם חשש אתי למיטעי הרי הי' יותר טוב לעשות כמו שאנו עושים להקנות אוזן הבהמה עצמה דליכא שום חשש ומאוד הדבר לפלא בעיני שלא ראיתי מי שיבאר הדבר. ואמרתי לבאר בעזהי"ת. דהנה בל"ז גוף המעשה דרב מרי תמוה מאוד מדוע אסר להו בגיזה ועבודה ובשלומא הא דיהיב לכהן יש לומר משום גזל השבט דלא רצה להפסיד לכהן אבל איסור גיזה ועבודה אין לו שום טעם. ואם נאמר דחש שמא הלכה כרבי יהודא דשותפות עכו"ם חייב א"כ מדוע לא חייש לאיסור שחוטי חוץ דזה איסור החמור יותר מגיזה ועבודה דהוא רק בלאו ושחוטי חוץ בכרת. ובפרט דהרי מבואר בבכורות ד"ט דגם לר"י שרי בגיזה ועבודה ורק דמצריך ליתנו לכהן וא"כ מדוע אסר בגיזה ועבודה ולא ראיתי מי שיבאר הדבר. ולכן נראה דבאמת רב מרי פשיטא לי' דשותפות עכו"ם פוטר כרבנן. ורק דטעמי' עפי"מ דקאמר בד"ג ע"א וכמה תהא שותפות עכו"ם ותיפטר אמר ר"ה אפי' אזנו ופריך ולימא לי' שקיל אזנך וזיל וקאמר הש"ס בדבר שעושה טרפה או נבילה ופירש"י שקיל אזנך וזיל דא"נ הוה בכור בע"מ ניתן לכהן יעו"ש. וסברתו נראה עפ"י המבואר בקידושין ד"ז בבהמה של שותפים הכא דעת אחרת מבואר דאין הקדושה חלה בחלק של אחר וממילא מעכב בכל הקדושה שלא תחול וא"כ גם בזה כיון שאין חל קדושת בכור בהאוזן דהוא של נכרי וא"כ אין כולו קדוש והוה כאילו חסר האוזן והוה בכור בע"מ. ויש להסביר יותר עפ"ד תוס' בחולין ע"ג ע"א דבמקום שמקצת מותר ומקצת אסור ועתיד לחתכו אמרינן כמאן דמפרתי דמי יעו"ש. וא"כ בנ"ד שכל הבהמה קדושה בבכורה והאוזן של נכרי והוא חולין בודאי עומד לחתוך וכמאן דמפרתי דמי והוה בע"מ ואקצר. ועכ"פ מבואר ברש"י דבאוזן דאינו פוטר עכ"פ יש על הבכור דין בכור בע"מ ומעתה לפ"ז הנה רב יהודא קאמר דמותר להטיל מום קודם שיצא לאויר העולם בכדי שלא יצטרך להשהותו עד שיטול מום מעצמו וקאמר הש"ס בתמורה כ"ד דיש לגזור שמא יעשה בו המום אחר יציאת ראשו ומ"מ שרי דלא ליתי לידי תקלה. וא"כ רב מרי באמת רצה להטיל בו מום קודם שיצא לאויר העולם ורק דחייש שמא יעשה אחר שיצא ראשו ולזה התחכם ומכר האוזן לעכו"ם וסובר באמת דבעינן שיהי' לו חלק בדבר שעושה טרפה או נבלה ובחלק אוזן אינו נפטר מבכורה ואולם אעפ"כ דין בכור בע"מ יש לו כנ"ל וא"כ בזה אין שום חשש והוה כמטיל מום קודם שיצא לאויר העולם ורק שאין בזה בית מיחוש כמו במטיל מום ממש לזה עשהו בע"מ באופן הזה. ומשו"ה נתנו לכהן ואסר בגיזה ועבודה כדין בכור בע"מ ממש והא דפירש"י דחייש דילמא אתי לידי תקלה בגיזה ועבודה היינו שאם לא הי' מוכר האוזן והי' בכור תם הי' צריך להמתין עד שיפול בו מום ובנתיים אתי לידי גיזה ועבודה כדקאמר הש"ס בטעמא דרב יהודא דמותר להטיל בו מום דלא ליתי לידי תקלה וממש זה הטעם שייך על רב מרי דעשה בו מום אך לא בפועל וכנ"ל וכ"ז בכדי דלא ליתי לידי תקלה כמבואר בתמורה הנ"ל וברש"י. והא דקאמר הש"ס מקדושת כהן מפקע לי' משום דזה רק לדידי' דע"כ סובר דבעינן דבר שעושהו טרפה או נבילה. אבל להלכה דקיי"ל דגם באוזן לבד פטור שפיר מקדושת כהן מפקע לי' ומשו"ה נענש. אבל הוא הי' סובר דרק בדבר שעושהו טרפה או נבילה וא"כ לשיטתו לא אפקעי' מקדושת כהן. ורק דלפי ההלכה הוה הפקעה. ומובן שפיר טעמי' דרב מרי. ומעתה זהו רק אם הקנה בעובר גופי' אבל אם הי' מקנה בבהמה עצמה א"כ ממ"נ אם הי' מקנה רק האוזן א"כ בזה לא הי' מועיל כלום דממ"נ אם נאמר דבעינן טרפה או נבילה א"כ נהי דבעובר גופי' מהני חלק האוזן לעשותו בע"מ אבל בהבהמה אם יהי' לו חלק בהאוזן לא יהי' לא מעלה ולא מוריד דהעובר יהי' בכור תם ראוי להקרבה. ואם הי' מקנה בדבר שעושהו טרפה או נבילה א"כ הי' מפקע גם מקדושת כהן וזה לא רצה רב מרי וכנ"ל. ולזה הקנה בעובר דוקא. אבל לדידן דגם באוזן העובר מפקע מקדושת כהן שפיר טוב יותר באוזן האם וכדברי התוס' ומיושב הכל ודוק כי קצרתי בזה וזה נקודה נפלאה בביאור טעמי' דרב מרי

ח) ומה שהארכת בהא דכתובות נ"א דסופה ברצון דהרי הוה לא אפשר וקא מכוין ומצאת בהפלאה שהעיר בזה וכתב עפמ"ש מהרי"ק באומרת מותר דאסורה משום דמעלה מעל באישה ה"ה בסופה ברצון עכ"פ הוה מעל באישה. והארכת דאין הדמיון עולה יפה דשם עוברת עכ"פ ע"ז אבל בסופה ברצון כיון דתחילתה באונס ולא עברה מחמת אונס א"כ גם באיסור זה דמעלה באישה הוה לא אפשר ומכוין ואין מזיק כונתה בזה. ועוד דרק באומר מותר דעכ"פ הוית שוגגת והוה ביאה דאיסורא אבל באונס אין כאן איסור כלל. ותדע דאל"כ מדוע סובר רבא שם דמותרת משום דיצר אלבשה והרי עכ"פ הוה מעל באישה וע"כ כיון