גבעת הלבונה פא

פסול מנין הוא רק זרע זרעה פסול דזרע פסול לא משכח"ל ורק זרע זרעה. ומעתה שפיר יתפרש הברייתא זרע זרעה מנין ת"ל עיין לה ואין לי אלא זרע כשר והיינו דבאה לפרש הרישא דנהי דסתם זרע אף פסול במשמע אבל זרע זרעה פסול מנין וסיפא לפרושי דרישא קאתי דעיקר קרא צריך לזרע זרעה וקאמר אין לי אלא זרע כשר והיינו דאף דב"ב המה כבנים מ"מ זה רק זרע כשר אבל זרע פסול מנ"ל דגם בזה בני בנים כבנים וקאמר עיין לה יעו"ש היטב בש"ס ותבין. וא"כ באמת אין שום שינוי בין לשון זרע ללשון בן ובכולהו הפירוש גם זרע פסול ורק ל זרע זרעה וא"כ מיושב קושית התוס' בקידושין ס"ו הנ"ל דאדרבה סתם זרע גם פסול במשמע ושני הסוגיות צדקו יחדיו ואין שום סתירה ודו"ק

ג') ועפ"ז נראה לחדש דכ"ז רק בנו הפסול אבל בני בנים ובני בנות בפסול שפיר אינם בכלל ולזרעו אחריו דלזה צריך ריבוי דעיין עליו ולענין כהונה דאין ריבוי שפיר אינם בכלל. וא"כ בדיוק נקט הש"ס בכ"מ רק ב"ג וב"ח דסתם חלל משמע אף בנו של חלל ובאמת כיון דחלל הוה פסול א"כ רק החלל בעצמו הוה בכלל ולזרעו אבל בנו דהוא בן בנו של הכהן שפיר אינו בכלל ולזרעו דאין שום ריבוי לזה. ומעתה מיושב קושית הפלאה הנ"ל דמשכח"ל שתנשא לכהן ויהי' לו בן ולזה הבן בן ובן הבן שפיר מחלל עבודה ובשבת איסור סקילה ושפיר כתבו תוס'. ואף דהתוס' כתבו בנה זה ודאי לאו דוקא דבנה ובן בנה עד סוף כל הדורות בכלל ודוק כי זה דבר חדש מאוד. [והנה חתני הרה"ג השואל הנ"ל השיב על דברי דברמב"ם פ"ו מביאת מקדש כתב סתם כהן שעבד ונמצא חלל עבודתו כשרה הרי שלא חילק בין בן לבן הבן. אמנם הוא מותיב לה והוא מפרק לה דהרמב"ם לשיטתו דהביא הלימוד מקרא דפועל ידיו תרצה ולפ"ז שפיר אין חילוק אמנם אם ילפינן מקרא דולזרעו אחריו שפיר יש לחלק כדברינו עכ"ד ודפח"ח]

ומעתה לפ"ז בנ"ד כיון דהוא זרע פסול גם באמבטי אף שאינו נפסל מ"מ אינו דומה להך דמני מכיר ירדו מחוקקים ולא נשמע על בני בנים בכה"ג דהמה כבנים ובפרט בני בנות וא"כ אינו בכלל ולזרעו אחריו ואין לו דין כהן כלל גם לשיטת ש"ס דילן דבני בנות כבנים בה"ג דהוא זרע פסול אינו בכלל זה ועכ"פ בדבר דצריך זכרי כהונה בודאי דאין בכלל זה בן כהנת שנתעברה באמבטי מזרע של נכרי וכנ"ל וזה דבר ברור לענ"ד ובזה מיושב קושית התוס' בקידושין ד' שם בהא דקאמר זרע פסול מנין והרי לא יצויר זרע פסול דהרי גם היא נפסלת ובהנ"ל שפיר משכח"ל בנתעברה באמבטי מנכרי או משארי פסולים דהזרע פסול והיא לא נפסלת וקמ"ל קרא דלא תאכל ודו"ק

ד') ואם כנים אנחנו בזה יש ליישב בזה מה שיש לדקדק בקרא דוהיתה לו ולזרעו אחריו דהך אחריו הוא מיותר דהרי גם בחייו הבנים כהנים וביבמות ק' רצה הש"ס לדרוש מזה דבעינין זרעו מיוחס אחריו ומסיק דרק מדרבנן הוא וא"כ יוקשה למ"ל אחריו. אכן בהנ"ל יש לומר דקמ"ל קרא דרק הזרע שהוא אחריו דהיינו בנו דוקא ולא בן בנו שהוא אחר אחריו הוא אינו כהן מכחו. ויש לומר דמכאן נשמע דסתם זרע גם בני בנים בכלל מדצריך אחריו ורק שיש לומר כמ"ש דממעט זרע פסול וכנ"ל ועכ"פ מדויק היטב הקרא. ויצא לנו מזה דאינו כהן בדבר דצריך זכרי כהונה עכ"פ ואמנם לא מצאתי הדבר מבואר אבל לדעתי הדבר ברור כמ"ש. (ולפמ"ש המקנה בקידושין ס"ו דבנפלה ליבום פסולי כהונה דמה"ת עשה דוחה ל"ת. בה"ג לא נתחללה יש ליישב קושית תוס' בקידושין הנ"ל ג"כ בדרך זה דצריך קרא לזרע פסול בה"ג שלא נפסלה ואקצר

ה') והנה בהיותי בזה ראיתי להתוס' ביבמות ל"ד ע"א הקשו בהא דקאמר הש"ס שם בתרומה בער"פ דאמאי לא אמר הטעם דאכילת תרומה איקרי עבודה וטעמא דר"י משום דכתיב ברך ה' חילו יעו"ש. ובאמת תמוה מאוד כיון דר"י פוטר ומכשיר העבודה בנודע שהוא ב"ג וב"ח א"כ מדוע קאמר הש"ס דמיירי בתרומה בער"פ דוקא הרי בכל השנה פטור כיון דאיקרי עבודה. והנה לכאורה רציתי לומר דהא דנודע עבודתו כשרה מהני רק בעבודה שהיא עבודה מצד עצמה אף אם נעשית ע"י חלל ורק דחלל פסול לעבודה זו וגלי קרא דפועל ידיו תרצה דבלא נודע עבודתו כשרה. וזה רק היכא דהחסרון מצד העובד בזה אמרינן דבלא נודע הוה כאילו הי' העובד כשר. אבל באכילת תרומה דבאמת האכילה מצד עצמה איננה עבודה דהרי כשרה בנשי כהונה ובעבדיהם ואם הי' עבודה הי' פסול באלו דהרי כתבו רש"י ותוס' בזבחים י"ד דמשו"ה שחיטה לאו עבודה הוא הואיל וכשרה בזרים ופסולים וא"כ אכילת תרומה בודאי דאינה עבודה. ורק דאם הכהן אוכל התרומה הנה עבודה אף דשחיטה גם בכהן אינה עבודה אכן בתרומה דמצוה באכילתה גילתה תורה דאם הכהן אוכלה הוה עבודה אבל גוף האכילה אינה עבודה וא"כ אם הוא פסול שפיר ל"ה עבודה לא מצד גוף מעשה האכילה ולא מצד האוכל דהוא חלל, דזה יצטרך לעשות ב' פעולות לעשות האכילה לעבודה ולעשות החלל לכשר זה לא מצינו. וא"כ באמת בתרומה חייב גם בנודע אח"כ ולזה מוקמי בתרומה בער"פ דוקא כן רציתי לומר. אכן עומד לנגדי הסוגי' דפסחים ע"ב דקאמר שאני תרומה דאיקרי עבודה ועבודה רחמנא אכשר כו' הרי מפורש גם בתרומה דבנודע אח"כ רחמנא אכשר אולם מדה טובה אינה חוזרת ודברינו נכונים בעזה"י דהנה בירושלמי פ"ח דתרומות ה"ב פליגי רב ורבי יוחנן בטעמא דעבודתו כשרה ויליף שם רבי יוחנן מקרא דובאת אל הכהן אשר יהי' בימים ההם ורב יליף מקרא דברך ה' חילו וקאמר שם בירושלמי הנ"מ בין פלוגתתם לענין קדשי הגבול דהיינו תרומה דלרבי יוחנן גם בתרומה כן הוא ולרב דיליף מקרא דברך ה' חילו הוא רק בקרבנות דהוא פועל ידיו דוקא ולא בשאר דברים יעו"ש: עכ"פ מפורש כדברינו דברך ה' חילו ל"ש בתרומה רק בקרבנות. ואולם הדבר תלוי במחלוקת רב ורבי יוחנן. ומעתה מיושב קושית התוס' דשם בפסחים דקאי הש"ס לפרושי ואלא רבי יוחנן כמאן וקאי בשיטת רבי יוחנן אליבי' שפיר נקרא עבודה גם תרומה כמפורש בירושלמי. אכן ביבמות שם דקאי הש"ס לפרושי דברי רב דאמר זו דברי ר"מ וקאי כל השקלא וטריא שם אליבא דרב אל בי' שפיר תרומה לא איקרי עבודה ומיושב קושייתם בדרכינו הנ"ל ולפ"ז הא דקאמר הש"ס בפסחים שם טעמא דר"י מקרא דברך ה' חילו הוא לאו דוקא כמ"ש תוס' בשבת קכ"ח ע"א ובכ"ד דהש"ס אינו מביא הקרא שממנו הדרשא רק קרא אחר וה"ה הכא הקרא דברך הוא לאו דוקא כיון דקאי אליבא דרבי יוחנן ואליבי' הלימוד מובאת כמבואר בירושלמי. או אפשר דרבי יוחנן סובר באמת תרתי דרשי דכיון דמברך ה' חילו נשמע לקדשי המקדש שוב בע"כ הקרא דובאת לרבות גם קדשי הגבול וגם אפי' בזה"ז כמבואר בירושלמי שם ולזה איצטרכו תרוייהו ואקצר [וראיתי להפ"מ בפירושו שם פירש לענין קדשי הגבול שאם נתנו לו תרומה אין מוציאין מידו לרבי יוחנן. ולא אבין מדוע לא פירש כפשוטו דאם אכל תרומה ונודע אח"כ פטור כמו דפליגי לענין עבודה. ואולי נדחק לפרש כן כדי שלא יוקשה מסוגי' דפסחים הנ"ל דיליף מקרא דברך ה' חילו גם לענין תרומה. ולזה פירש דהירושלמי מיירי לענין דאין מוציאין והיינו דרק אכילה דאיקרי עבודה הוה כמו פועל ידיו ולא: לענין קבלת תרומה בתורת כהן. ואולם דוחק גדול לפרושי כן בירושלמי ובפשוט הכונה לענין אכילה כמבואר לכל מעיין בדברי ירושלמי שם]: