גבעת הלבונה פ

סי' ט"ז ה' נשיאות כפים

כבוד חתני חביבי הרב הג' החריף ובקי בכל חדרי תורה זך השכל ונקי הרעיון עדיו לגאון ולתפארת כש"ת מו"ה יוסף מרדכי בלום שליט"א האבד"ק גאליגורא יצ"ו

אחדשתה"ט עיינתי בדבריך הנעימים וכלם מחמדים מדבש מתוקים והנני לתשובתך בקצרה

א') נסתפקת האיך הדין בבת כהן שנתעברה באמבטי מש"ז של נכרי וילדה בן אם הוא כהן לכל דבר לעבודה ולדוכן וכדומה, והנה כתבת דהאמנם דאם נכרי ועבד בא על בת כהן הבן אין לו דין כהן אף דהולד כשר מ"מ אין לו דין כהן כיון דהאם נפסלה בביאת הנכרי ונעשית זרה א"כ גם הבן אין לו דין כהונה אמנם בנתעברה באמבטי דלא נפסלה האם יש להסתפק עכ"ד בקצרה

הנה בזה שכתבת דבנכרי הבא על בת כהן הבן זר הוא מטעם דהאם נעשית זרה בודאי כיונת לדברי הש"ס בבכורות מ"ז דקאמר לענין פדה"ב דכהנת שנבעלה לנכרי הוית זרה והבן ג"כ זר הוא יעו"ש. והנה לכאורה מסוגי' שם מבואר דבלוי' שנתעברה הואיל ולא נעשית זרה מקדושת לוי' בנה פטור מפדיון גם לס"ד דש"ס דלא תליא בפטר רחם ובנתעברה מישראל חייבת בפדיון ואעפ"כ בנתעברה מנכרי פטורה משום דהבן לוי וכדקאמר הש"ס שם דרק בנתעברה מישראל בזה למשפחותם לבית אבותם כתיב אמנם בנתעברה מנכרי דלית לי' חייס וא"כ הבן מתייחס אחר האם וכמו שפירש"י שם. והסברא נראה עפמ"ש תוס' ביומא נ' וזבחים ו' לענין כפרת קופיא דאם איכא ג"כ כפרת קיבעא לא חשיבא כפרת קופיא אבל ביורשים דליכא כפרת קיבעא אז ע"י קופיא ג"כ נחשבו בעלים יעו"ש. וה"ה בנ"ד אמנם בזה עיקר משפחת אב ומשפחת אם לא הוה משפחה אבל בליכא משפחת אב כגון בנכרי דאין לו חייס שפיר נחשב כמשפחת אם, ומשו"ה אף דסובר ר"פ בבכורות שם דאין האם פוטרת ועיקר הפטור מצד הולד מ"מ פטור בלוי' שנתעברה מנכרי וע"כ משום דהבן נחשב לוי יעו"ש בסוגי' וברש"י וא"כ בכהן דחייב לר"פ רק משום דנעשית זרה וא"כ באמבטי דלא נפסלה שפיר לכאורה בודאי דיש לו דין כהן וכמעט שהדבר מפורש בסוגי' שם להמעיין, ואף להפוסקים דבנכרי ועבד הבא עב"י אף דהולד כשר מ"מ פגום לכהונה מ"מ זה רק מטעם דילפינן ק"ו מאלמנה לכה"ג ואף דהתם נתחללה גם בזה נפסלה כמבואר ביבמות דף מ"ה וא"כ כ"ז בבא עב"י אמנם בנתעברה ממנו באמבטי ולא בא עלי' א"כ האם לא נפסלה כלל א"כ גם הולד כשר לכהונה לכ"ע וא"כ אם האם בת כהן שפיר יש לומר דהוא כהן וכדמוכח בבכורות הנ"ל. אולם נראה דמשם מוכח רק דהוה כהן לענין בכורה וא"כ יש לומר דרק לענין מתנת כהונה דגם בת כהן יש לה דין כהן לענין זה שנוטלת מתנת כהונה כמבואר ביבמות צ"ט במשנה ובחולין קל"ב ר"כ אכל בשביל אשתו יעו"ש. וא"כ שפיר הבן הזה יש לו דין כהן לענין זה כמו אמו. אמנם לענין עבודה בקדשים ונשיאת כפים דבזה אין האם כשרה ורק אבי האם ובזה שפיר יש להסתפק אי יש לו דין כהן. ואף דמבואר ביבמות ס"ז דאף דעובר במעי אמו זר הוא מ"מ במעי כהנת הוא כהן. זה רק שם דנתעברה מכהן ורק במעי זרה נחשב העובר חלק מהאם אבל במעי כהנת לא. וכ"ז ג"כ רק לענין תרומה הוא נחשב כמו האם אבל שיהי' לו דין אבי אמו בזה יש לומר דהוא בא מכח קדושה דחוי' כעין דקאמר הש"ס בכריתות כ"ח במפריש נקבה לפסחו וילדה זכר ירעה דאתי מכח קדושה דחוי'. וה"ה בנ"ד אין לו רק דין בת כהן. אבל שיהי' לו דין בני אהרן זה לא נשמע מהך דבכורות, והנה לכאורה יש לומר דהדבר תלוי במחלוקת ש"ס דילן והירושלמי דביבמות ס"ב קאמר הש"ס דאף בני בנות המה כבנים אכן בירושלמי בפרק ו' דיבמות ה"ו שם קאמר דבני בנות אינם כבנים יעו"ש. וא"כ לשיטת הש"ס דילן דבן הבת הוא כבן שפיר יש לו דין כהן גמור אמנם לשיטת הירושלמי בודאי דאין לו דין כהן לכל דבר דאינו נקרא בן אהרן כן יש לומר לכאורה

ב') אמנם נראה דגם לשיטת ש"ס דילן בנ"ד אינו נקרא בן אהרן ואין לו דין כהן בדברים שנוהגים רק בזכרי כהונה ומילתא חדתא קאמינא. עפ"מ שנראה לענ"ד לתרץ דברי התוס' בכתובות כ"ג ע"א ד"ה עדי טומאה שכתבו דבשבוי' נמי איכא איסור סקילה אם נשאת לכהן שישמש בנה ע"ג המזבח בשבת ותמה בהפלאה דהרי בנודע שהוא ב"ג וב"ח עבודתו כשרה ואין כאן חילול יעו"ש. ולענ"ד נראה לומר בזה. דהנה יש לדקדק בהא דקאמר הש"ס בפסחים ע"ב ובקידושין ס"ו ומכות י"א ובמשנה תרומות ונודע שהוא ב"ג וב"ח ולא קאמר סתם ונודע שהוא חלל. ולכן נראה בזה דהנה בהא דקאמר הש"ס דעבודתו כשרה מקרא דוהיתה לו ולזרעו אחריו בין זרע כשר ובין זרע פסול הקשו התוס' מהא דקידושין ד' וזרע אין לה אין לי אלא זרע כשר זרע פסול מנין משמע דלשון זרע משמע רק זרע כשר ותירצו דזרעו מיותר דהו"מ למיכתב ולבניו אחריו יעו"ש. ותירוצם תמוה דהרי כתבו תוס' ביבמות כ"ג דלשון ובניו משמע רק בנים ולא בני בנים א"כ אי הי' כתיב ובניו הוה משמע רק הבנים ולא בני בנים ומשו"ה צריך לכתוב ולזרעו דיהי' גם בני בנים בכלל כמ"ש תוס' ביבמות שם ומצאתי להמקנה בקידושין ס"ו שהעיר בזה ולכן נראה בישוב קושית התוס' דהנה כבר העירו תוס' ביבמות כ"ג שם בענין השינוי מלשון זרע לבנים דהוא מהיפוך להיפוך דלענין פסול אמרינן דסתם בן גם פסול במשמע וזרע לא משמע פסול כנ"ל ולענין בני בנים הדבר בהיפוך דזרע משמע אפי' בני בנים ובן משמע רק בן ולא בני בנים ובנות יעו"ש שלא תירצו. אכן לענ"ד הנה לענין בני בנים אין כאן קושי' דבאמת אם בני בנים הוה כבני הי' גם בני בנות כבנים כמבואר ביבמות ס"ב הנ"ל וא"כ כיון דלשון בנים ממעט בנות א"כ בע"כ דממעט ג"כ בן הבת דא"א לומר דהבת לא תהי' בכלל ובנה יהי' בכל וא"כ כיון דממעט בנות בע"כ דממעט ג"כ בני בנות וממילא ממעט ג"כ בני בנים דבני בנים ובני בנות דין א' להם וזה רק לשון בנים. אולם לשון זרע דגם הבנות בכלל שפיר גם בני בנים ובני בנות בכלל וזהו החילוק בין לשון זרע ולשון בנים. ונשאר לנו לבאר מה שהקשו תוס' לענין זרע פסול החילוק בין זרע לבנים. ונראה דבאמת אין חילוק בזה בין בן לזרע דהרי עיקר הוכחת תוס' דזרע משמע רק זרע כשר הוא מקידושין ד' הנ"ל. ולענ"ד נראה דאין קושי' משם דבאמת לשון הש"ס שם קשה דקאמר וזרע אין לה אין לי אלא זרעה זרע זרעה מנין ת"ל אין לה עיין לה ואין לי אלא זרע כשר זרע פסול מנין ת"ל זרע אין לה עיין לה ופריך והא אפיקתי' לזרע זרעה ומשני זרע זרעה לא איצטריך קרא דבני בנים הרי הן כבנים כי איצטריך קרא לזרע פסול ולכאורה לשון הברייתא תמוה דאם א"צ קרא לזרע זרעה לאיזה צורך אמרה הברייתא אין לי אלא זרעה זרע זרעה מנין. ולכן נראה דהנה באמת הא דבני בנים הרי הן כבנים ילפינין ביבמות ס"ב שם מהא דמני מכיר ירדו מחוקקים וא"כ באמת משם לא נשמע רק דזרע כשר הוה בני בנים כבנים. אבל בזרע פסול נהי דסתם זרע גם פסול במשמע אבל על ב"ב בפסול לא נדע וכנ"ל. וא"כ יש לומר דבאמת בכשרים ב"ב הם כבנים וכן סתם זרע אפי' פסול במשמע אבל תרתי לגריעותא זרע פסול ובני בנים זה לא נדע. ומעתה הנה התוס' בקידושין שם כתבו דהא דקאמר זרע