גבעת הלבונה עח

ציונים לתורה בכלל ל"ה האריך בספק הזה בכל מרחבי הש"ס כדרכו ומצאתי שהביא ג"כ הא דר"ה ל"ד שהבאתי גם הראי' מהא דסממנים הביא מסנהדרין מהא דקאמר שלכ"ס או כאחד ובאמת מזה אין ראי' כמ"ש ורק מזבחים יש ראי' כדברינו. והביא הרבה מקומות שעלה ברעיוני ולכן אקצר ועכ"פ הגאון העצום הזה לא ראה שכבר זכה בספק זה השאג"א ואחריו הרש"ש שהובאו בדברינו

סימן ט"ו

להחריף הנ"ל

א) ומה שהקשית בהא דפריך הש"ס בריש יבמות מכדי כולהו מאחות אשה ילפינן ליתני אחות אשה ברישא דהרי כ"ז רק אם ילפינין מקרא דלצרור שפיר כולהו מאחות אשה ילפינן אמנם לרבי דיליף בדף ח' מקרא דולקחה כל היכא דאי בעי האי נסיב ואי בעי האי נסיב יעו"ש. א"כ לפ"ז כל העריות נלמדים מקרא הזה וא"כ דילמא רבי שסידר המשנה סידרה לפי שיטתו ולא נלמד מאחות אשה כלל מכ"ק. יפה העירות בזה ואני מוסיף דכדבריך מבואר ברש"י ב"ק דף פ"ד ע"ב בד"ה איפכא שכתב וז"ל ומתני' רבי הוא כו' ולא עקרינין לה מרבי דהוא סידרה יעו"ש. וא"כ לפ"ז גם כאן מה הקשה הש"ס כ"כ בפשיטות והקושי' עצומה. והנראה בזה דלקמן בד"ג ע"ב קאמר הש"ס מכאן אמרו חכמים ט"ו נשים כו' ודברי הש"ס תמוהים לכאורה דמה הוסיף בזה דמכאן אמרו חכמים הרי בפירוש מבואר ברישא דברייתא דכל העריות פוטרות צרתה וצרת צרתה ומה רצה בזה דמכאן אמרו חכמים ואין הבנה לזה. אכן נראה דהנה התוס' הקשו בלשון המשנה דעד סוף העולם למ"ל ותירצו דהו"א רק צרת צרתה דילפינן מלצרור ולא יותר. והנה כ"ז יתכן אי הלימוד הוא מקרא דלצרור שפיר מבואר בקרא צרת צרתה ולא יותר ואיכא למיטעי. אכן אי ילפינן מקרא דולקחה א"כ אין בקרא הזה לימוד רק על צרת ערוה ולא יותר וע"כ דמסברא ילפינן צרת צרתה א"כ אין חילוק בין צרת צרתה לצרת צרת צרתה ויותר. וקשה לשון המשנה דעד סוף העולם למ"ל ול"ש תירוץ התוס'. ומעתה זה הכונה בלשון הברייתא הנ"ל בתר שהביאה הלימוד מעלי' ומלצרור סיימה מכאן אמרו חכמים ט"ו נשים וכו' עד סוף העולם והיינו דעפ"ז נכון מה שסיימה המשנה עד סוף העולם ודברי הברייתא הוא ממש דברי התוס'. ומעתה כיון שע"כ מוכח מהמשנה דסוברת דהלימוד מקרא דעלי' שפיר הקשה הש"ס ליתני אחות אשה ברישא ומיושב קושיתך

ב') ונראה עוד יותר בזה. ונקדים לבאר דברי רש"י במשנה שפירש על הא דכשם שבתו פטורה כך צרתה פטורה פירש כדיליף בגמרא ולא קאמר מהיכן יליף ועל הא דצרת צרתה פטורה פירש כדיליף בגמרא מלצרור שצרת ערוה פוטרת צרתה והדבר לפלא מדוע על הך דצרתה קאמר רק כדיליף ועל צרת צרתה קאמר מלצרור והוא דקדוק עצום. ונראה דהרי כבר הקשיתי עמ"ש התוס' דקמ"ל עד סוף העולם משום דהו"א דרק צרת צרתה דאכתי יוקשה לרבי דיליף מולקחה. אמנם נראה דהנה קשה בהא דלקמן ד"ח דלצרור מפיק לי' רבי לכדר"ש. והרי בד"ג קאמר נימא לצור מאי לצרור וא"כ לר"ש מדוע כתיב לצרור ולא לצור. ונראה דבאמת ר"ש דדריש לצרור במקום שנעשו צרות כו' יליף רק מלצור ולצרור מפיק לצרת צרת ערוה. וטעמא דמילתא דבאמת אף לרב אשי דנפק"ל בדי"ג צרת צרה מסברא הוא רק לדידן דאשת אחיו שלא הי' בעולמו אסורה אף אח"כ דכיון שנאסרה שעה אחת הוית אשת אח שלא במקום מצוה מאישות הראשונה שפיר שייך סברת ר"א. אכן לר"ש דסובר אף בנולד ובסוף ייבם מותרת וע"כ דסובר כיון דאיסורה רק משום אשת אח מה שהותר במקום יבום א"כ מה איכפת לן מה שהיתה מקודם אסורה באיסור אשת אח מאח אחר סוף סוף איסור אשת אח הותר במקום יבום והר"ז דומה לנתגרשה מהמת ואח"כ חזר וקידשה ונפלה ליבום דשרי ול"א דבגירושין נאסרה עליו ורק אם אסורה באיסור אחר אינה מתייבמות אבל איסור אשת אח הותר במקום יבום והדבר מפורש ביבמות ד"כ ע"א לר"ש האי איסורא דאית לה התירא והכונה כנ"ל דאיסור זה הותר במקום יבום ומצאתי להרש"ש שם שכ"כ. וא"כ אף אם נאמר כספיקת התוס' בד"ב הנ"ל דגם צרת צרה ידעינין מסברא זה רק אם לא נאמר כר"ש בהך דאשת אחיו שלה"ב אכן לר"ש אף דנאסרה מקודם כיון שנאסרה באיסור אשת אח א"כ איסור זה הותר ביבום וא"כ בנתיבמה הצרה לאחיו השני ונפלה ליבום הו"א דגם זו בעצמה מותרת וצריך קרא לאסור צרת צרה והיינו משום דבאמת בזה גילה קרא כיון שנאסרה שוב עומדת לעולם באיסור וממילא גם צרת צרה אסורה. ובפרט לשיטת ר"י בתוס' שם דגם לרב אשי צרת צרתה מלצרור נפקא בודאי דגם ר"ש צריך קרא ודריש צרת צרתה מדכתיב לצרור. ומעתה גם לרבי כן הוא מולקחה נשמע רק לצרת ערוה בפעם הראשון שנפלה וצר צרה מלצרור ומיושב הקושי' הנ"ל על התוס'. ומעתה דברי רש"י מדוקדקים דבצרה גופא כתב סתם בגמרא מפרש והיינו דבזה פליגי רבי ורבנן כל חד כדאית לי' מר מעלי' ומר מולקחה. אכן בצרת צרתה דלכ"ע ילפינן מלצרור פירש דילפינן מלצרור דזה לכ"ע וכנ"ל. היוצא מזה דגם לרבי ילפינין צרת צרה מלצרור והגם דרש"י פירש בד"ח ע"ב דגם צרת צרה ילפינן מולקחה. מ"מ הרי כבר הקשו תוס' שם דכיון דלפ"ז ליכא כרת בצרה תיבעי חליצה. אכן נראה עפ"י הנ"ל דנשמע מלצרור ובזה הקרא מבואר כרת ונשמע לפטור גם הצרה מחליצה ובלא קרא דלצרור לא ידענו פטור חליצה. וא"כ כיון דגם לרבי ילפינן מלצרור שפיר פריך הש"ס מכדי כולהו מאחות אשה ילפינן ומיושב קושיתך הנ"ל

ג') ובזה יתיישב דקדוק עצום ביבמות ד"ג שם דפריך ומאי אריא דתני פוטרות ליתני אוסרות. ותמוה דהרי במשנה מבואר מקודם פוטרות ובתר הכי קתני בתו וא"כ מדוע הקשה הש"ס מקודם על הא דקתני בתו ולא אחות אשה ברישא ואח"כ הקשה דתני פוטרות וראוי הי' להקשות מקודם על רישא דמתני'. ועוד דלשון ומאי אריא משמע דקאי אדלעיל ואין לו פירוש ואמנם רש"י ותוס' גורסים מאי אריא אולם בכל הגמרות הגירסא ומאי אריא ואינו מובן ומאוד תמוהים דברי הש"ס אכן בדרכינו זה נראה לבאר דברי הש"ס. דהנה אם הלימוד מקרא דעלי' מפורש האיסור בקרא בלאו דלא תקח. אכן אם הלימוד מולקחה בזה מבואר בקרא רק פטור ואמנם ממילא אסור כיון שפטורה אבל בקרא אין לנו רק פטורא. וא"כ לכאורה לא קשה דליתני אוסרות דהרי רבי לשיטתו דיליף מולקחה וא"כ ליכא בקרא רק פטורא ונהי דממילא אסורה מ"מ התנא נקט בלשון המבואר בקרא ול"ק קושית הש"ס. אבל לבתר שהקשה הש"ס מכדי כולהו מאחות אשה ילפינן והוכרח לתרוצי הקושי' ולא תירץ דרבי סידר ע"פ שיטתו ובע"כ דסובר דגם במתני' הלימוד מלצרור והיינו או כמ"ש באות א' מדנקט עד סוף העולם או כמ"ש באות הקדום דע"כ גם לרבי הלימוד מלצרור לזה הקשה א"כ ומאי אריא דתני פוטרות ליתני אוסרות דכיון דהלימוד מלצרור א"כ האיסור מפורש בקרא ודוק

ד') ועוד נראה בישוב קושיתך. דהנה כבר דקדקתי בל' הש"ס מכאן אמרו חכמים ט"ו נשים דאינו מובן מה רצה בזה. והנראה עפמ"ש תוס' בדף י' להקשות מדוע לא תני ג"כ א"א לר"א בנתגרשה חוץ מפלוני ומה