גבעת הלבונה עז

אין חילוק בין לכתחלה ודיעבד. הנה כתב זה לדבר פשוט ולא הערה מקורו ובאמת אין הדבר ברור כי אמנם תוס' כתבו כן בגיטין ד"ג ע"ב דמה"ת אין לחלק בין לכתחילה ודיעבד יעו"ש ואולם בכתובות דף ל' ע"א כתבו דאע"ג דבעולת עצמו אם נשא נשוי מ"מ הא דלא ישא הוא מה"ת והביאו ראי' מבוגרת דג"כ מה"ת אסורה לכתחילה ובדיעבד אם נשא נשוי יעו"ש והדברים סותרים זא"ז. ולענ"ד נראה לבאר הדבר. דהנה לכאורה קשה ע"ד התוס' בגיטין הנ"ל דבדאורייתא אין חילוק בין לכתחילה ודיעבד והרי בפירוש אמר אביי בתמורה ד' כ"מ דארל"ת אע"מ הרי דיש חילוק בין לכתחילה ודיעבד ודוחק לומר דהתוס' אזלי בשיטת רבא בתמורה שם. ובפרט דבגיטין שם קאי הש"ס אליבא דרבה דהוא רבו של אביי ונחלק שם עם רבא בגיטין. ולכן נראה עפמ"ש הטו"ז באו"ח תקכ"ד ליישב הקושיא במקח הנעשה בשבת דמהני ובכתובות פ"א קאמר כל דאמר רבנן לא ליזבון אי זבין לא הוה זביני' זבינא. והעלה דרק במקום שאין כאן שום איסור רק תיקון בזה גם בדיעבד אינו מועיל דאם נאמר מהני מה הועילו חכמים בתקנתם. אבל במקח הנעשה בשבת דאסור מדרבנן שפיר הועילו דשום אדם לא ירצה לעבור יעו"ש ודבריו נחמדים. ומעתה שפיר כתבו התוס' בגיטין דאין שום איסור לכתוב על המחובר ורק שאין הגט כתיקונו ואם נאמר דבדיעבד כשר לא הועילה תורה כלום בזה שפסלה במחובר לכתחילה דכיון דכשר בדיעבד כל אדם יכתוב גט במחובר. אכן בהך דאביי דאמר רחמנא לא תעביד ואיכא איסורא שפיר יש לומר דבדיעבד מהני. ומעתה מיושב ג"כ הך דכתובות בבעולת עצמו דשם איכא ג"כ איסורא שפיר יש לומר דרק לכתחילה ומיושב סתירת דברי התוס'. ובזה מיושב ג"כ מה שהקשה אאמו"ר הגאון מו"ה יוסף זצ"ל בחידושיו בהא שחידשו המהרמב"ח והנה"מ דאע"ג דגז"נ אסור מה"ת מ"מ אינו מחויב להשיב והרי בדאורייתא אין חילוק בין לכתחילה ודיעבד והאריך בזה, ובהנ"ל מתורץ דכיון שאסור מה"ת שפיר יש חילוק בין לכתחילה ודיעבד [ובאמת מדברי תוס' בגיטין שם קשה ע"ד הטו"ז הנ"ל שכתבו דמחובר הוא רק מדרבנן מדמצינו בו חילוק בין לכתחילה ודיעבד. והרי לדברי הטו"ז כיון דמחובר רק מדרבנן ואין זה שום איסור א"כ ראוי לפסול גם בדיעבד ואקצר] ומיושב הכל וזה כלל גדול בתורה לענ"ד ולכאורה יש להעיר ע"ז ממ"ש תוס' בזבחים ט"ז ע"א דאע"ג דלכתחילה צריכים הבי"ד לישב והעדים לעמוד בקבלת עדות מ"מ בדיעבד מהני גם בעמידת הדיינים וישיבת העדים יעו"ש. מבואר דאע"ג דאין בזה שום איסור מ"מ יש חילוק בדאורייתא בין לכתחילה ודיעבד. ואולם נראה דאין קושיא משם עפמ"ש, החת"ס בחאה"ע ח"ב סי' צ' בענין מצ"כ דהוא רק תנאי ואף דהתנאי לא נעשה המעשה נעשה עכ"פ יעו"ש. וה"ה בקבלת עדות דישיבה היא רק תנאי והעדות נגבה עכ"פ. ועיין ברש"י יומא דל"ט ע"ב לענין הגרלה דהקרבן כשר ורק דלא קיים מצות הגרלה יעו"ש. וה"ה בקבלת עדות ואין מכאן סתירה ואקצר

ה) והנה לכאורה הי' נראה לחלק בין מצוה הכרחית או לא עפ"מ שנראה לכאורה לבאר הטעם דבקדשים בעינן שינה עליו הכתוב לעכב עפ"מ דמבואר בזבחים דל"ד ע"א הא למה זה דומה כו' שאינו אלא כמוסיף ופירש בשטמ"ק שם דרק בדבר שמחויב בדבר פוסל שינוי אבל מה שאינו מחויב ורק בדעתו מביא שפיר כשר שינוי יעו"ש. וא"כ משו"ה בקדשים בעינן שינה לעכב משום דאל"כ כשר דהוה רק כמוסיף. ועפ"ז הי' יוצא דבקרבנות המוטלים עליו חובה ל"ב שינה לעכב ואף דיוקשה לפ"ז למ"ל קרא בפסח וחטאת לפסול של"ש הרי המה חיובית ול"ב שינה לעכב. אכן יש לתרץ עפמ"ש תוס' בזבחים ד' דהא דבעי' בקדשים שינה לעכב נלמד מקרא דאם לאו יהא נדבה. וא"כ יש לומר כיון דמשם ילפינן להכשיר בדיעבד וא"כ בפסח וחטאת שכתבה תורה לפסול בדיעבד באמת ילפינן מזה דל"ב שינה לעכב משום דבאלו הוה כמעביר על דבריו. ועוד דהו"א דילפינן מהקישא לשלמים דבדיעבד כשר כמבו' בריש זבחים שם. ואם נאמר כן הי' מיושב קושית השעה"מ בפ"א מה' ק"פ ע"ד תוס' בפסחים ס"ג בענין שוחט הפסח על החמץ דבירושלמי יש קרא להכשיר דלמ"ל קרא הרי בקדשים בעינן שינה לעכב יעו"ש. ובהנ"ל הי' מתורץ דבפסח באמת ל"ב שינה לעכב. ואמנם קשה עפ"ז הא דבאשם כשר של"ש לרבנן והרי קרבן חובה היא. אמנם לק"מ דהרי בפירוש מיעטו קרא דאותה בחטאת. ואדרבה בזה הי' מובן דברי הש"ס בריש זבחים שם דרצה לפסול אשם של"ש משום שאינו בא בנדבה. ובזה מבואר דהואיל ואינו בנדבה רק חובה משו"ה פסול בדיעבד דהוה כמעביר על דבריו. כן הי' נראה לכאורה. ועפ"ז הי' נראה גם במצוה לומר כן דבמצוה שהיא חובה עליו שפיר הוה כמעביר על דבריו ופסול גם בדיעבד ובמצוה שאינה חובה כשר בדיעבד דהוה כמוסיף. ואולם הדבר נסתר מכ"מ. ומהם בזבחים כ"ג ע"א יכול יהא כעובר על המצות כו' ת"ל תכוסו שינה הכתוב לעכב ובאוכלין קאמר לזקני דרום דלא מעכבי. אף דבפסח מיירי דקרבן חובה. ובזבחים דל"ט ומ' בעי' בפר ושעיר של יוה"כ שינה לעכב. ובפרק איזהו מקומן בעינן קרא בעולה וחטאת דצפון מעכב. ובמס' יומא בהרבה מקומות בעינן חוקה ביוהכ"פ וכלה וכפר לעכב אף דהקרבנות חובה ומכ"ז מוכח שלא כמ"ש והרבה יש להאריך בזה ורשמתי לעורר ואי"ה בעת הפנאי בל"נ אעיין בזה

ו) ואעורר עוד בדברי השאג"א בסי' כ"ו הנ"ל דדבר שצריך סדר וקדימה ואיחור פוסל אי מהני בב"א תליא במחלוקת רש"י ורה"ג עם הירושלמי ואנכי הבאתי דזה מחלוקת רש"י ותוס' בר"ה דל"ד, וראיתי להרש"ש ז"ל בהגהותיו ביומא דל"ח כתב הטעם דכל שאינו בזאח"ז אפי' בב"א אינו משום דקדימה ואיחור ל"מ בב"א יעו"ש ולא ראה דברי השאג"א הנ"ל והא דר"ה שהבאתי. ונראה ג"כ להביא ראי' להך ספיקא מזבחים צ"ה דקאמר העבירן שלכ"ס או כאחד לא עשה ולא כלום. ומה צורך לומר תרוייהו הרי אם בעינן כסדרן א"כ שוב ל"מ כאחד ומוכת דמהני בה"ג בב"א. ואולם יש לומר דאין ראי' משם דאם מטעם דל"ה כסדרן היינו דשמא הסם שצריך להיות ראשון הוא אחרון וא"כ עכ"פ הי' מועיל אם עשה כל השבע בב"א להיות נחשב עכ"פ לסם הראשון ויתן עוד הששה האחרים כסדרן דבזה ממ"נ מועיל דאם הוה כסדרן מועיל ואם ל"ה כסדרן עכ"פ נעשה הראשון אחרון. ובפרט דסימן הראשון הוא רוק תפל וזה בא עם כאו"א וא"כ הי' נחשב עכ"פ שכבר העביר רוק תפל ולזה אמר שבעתן כאחד לא עשה ולא כלום דגם לסימן ראשון לא מועיל והטעם דנהי דעם סממנים האחרים צריך להיות רוק עם כאו"א אבל הראשון צריך להיות לבד בלא תערובות ואין ראי' מזה. אולם יש להביא ראי' מהא דפריך הש"ס אח"כ בתר דמתרץ הקושיא דמיבלע להו ומעביר להו כולהו כחד דל"מ בזה דבעינן כסדרן פריך שוב וכ"ת דמיבלע להו בהדי חד מסממנים. ומעתה כיון דצריך להיות כסדרן האיך מועיל ב' סממנים כאחד וע"כ דבה"ג שפיר מועיל והוה כסדרן וזה ראי' גדולה. ונראה להביא עוד ראי' לזה מדברי הרמ"ע מפאנו שהביא המג"א באו"ח סי' ל"ב סקנ"ז דהכשיר תפילין ע"י מעשה דפוס והמג"א חולק עליו דא"א לצמצם ושמא אות אחרון נתפס מקודם על הקלף וא"כ הוה שלכ"ס יעו"ש. ומוכח דאם הי' ברור שנדפסים כולהו ביחד היה כשר גם להמג"א והרי תפילין בעי כסדרן וע"כ דבב"א הוי שפיר כסדרן. וכ"ז בהיפוך מדברי הרש"ש. והרבה יש לי להאריך בזה מכ"מ אולם הראוני תלמידי בספר היקר