גבעת הלבונה עו

דאם הי' הס"א הי' תליא בברכה ורק משום דברכה דרבנן משו"ה בדיעבד לאו בברכה תליא מילתא. ואולם באמת מנ"ל דברכה דרבנן דילמא באמת מדאורייתא ומעכבת. אולם נראה לפמ"ש השאג"א בסי' כ"ו לבאר דברי תוס' ורה"ג לענין ברכת ק"ש דאם נאמר דברכות ק"ש מעכבות א"כ בלא הברכות לא יצא יד"ח ק"ש וא"כ אע"ג דחז"ל תיקנו הברכות קודם ק"ש מ"מ אם לא בירך קודם ק"ש רק אח"כ ג"כ יצא יד"ח ק"ש והברכות דכיון שהברכות מעכבות ובלעדם לא יצא יד"ח ק"ש וא"כ בשעת הברכה מקיים למפרע מצות ק"ש ויוצא ידי הק"ש והברכות בב"א וכיון שהוא בב"א שפיר הוה עובר לעשייתן וכתב שם לבאר שיטת הירושלמי דס"ל דלא מהני בה"ג דנהי דאינו נקרא אחר לעשייתן בנפשו בב"א מ"מ גם עובר לעשייתן לא מיקרי יעו"ש בשאג"א. ומבואר מדבריו דאם נאמר דברכות מעכבות אם בירך אחר המצוה אי נקרא גם זה עובר לעשייתן תלוי במחלוקת התוס' ורה"ג עם הירושלמי אם בדבר שצריך קדימה מהני בב"א. והנה בדבר זה נחלקו לדעתי רש"י ותוס' בר"ה ל"ד ע"ב בשמע ט' תקיעות מט' ב"א כאחד לא צא ורש"י גרס יצא משום דתרי קלא מב' גברא משתמע והתוס' קיימו גירסת הספרים משום דאין כאן בתרועה פשוטה לפני' ופשוטה לאחרי' יעו"ש. מבואר דפליגי בזה דלרש"י בנעשה בב"א הוה גם פשוטה לפני' ולתוס' לא. ומעתה לשיטת רש"י אם נאמר דברכות דאורייתא ומעכבי איך יצויר הא דקיי"ל כל המצות מברך עליהם עובר לעשייתן והיינו דאם לא בירך עובר לעשייתן לא יברך אח"כ וכמ"ש הרמב"ם בפי"א מה' ברכות. והרי תמיד אף אם מברך אח"כ נקרא עובר לעשייתן כיון דבשעת הברכה מקיים המצוה וכמ"ש השאג"א הנ"ל. וע"כ דברכה דרבנן הוא ולאו בברכה תליא וגם בלא בירך יצא יד"ח המצוה ומשו"ה לא יברך אח"כ דיהי' אחר לעשייתן ומעתה זה כונת רש"י ז"ל דמהך דבעינן דוקא עובר לעשייתן נשמע דברכה דרבנן ולשיטתו אזיל בהך דר"ה דל"ד הנ"ל דבה"ג נקרא ג"כ עובר וכנ"ל ודו"ק

ב) ובדרכינו הנ"ל נראה לבאר דברי רש"י באופן אחר קצת. דהנה בשאג"א בסי' כ"ו שם האריך לבאר הא דכל המצות מברך עליהם עובר לעשייתן ורצה לפרש דס"ל כהרמב"ם דאם לא בירך קודם שוב אינו מברך ובסוף העלה דרק במקום שראוי לברך עובר מברך ג"כ אח"כ ובמקום שא"ר לברך עובר כגון בגר כיון דא"ר לברך בשעת החיוב אידחי לגמרי מהברכה יעו"ש, והנה לכאורה יש להביא ראי' דברכה דרבנן דאם נאמר דברכה מה"ת א"כ הברכה נחשבת חלק מהמצוה א"כ הי' מהראוי שיברך בשעת קיום המצוה כמו בד' מינים שבלולב דצריך ליטלם כאחת ואע"ג דגם בזאח"ז יצא כמבואר באו"ח תרנ"א מ"מ זהו רק בדיעבד אבל לכתחילה בודאי צריך ליטול כל המינים ביחד וא"כ מדוע הברכה צריכה להיות דוקא עובר לעשייתן ובשלמא אם הברכה דרבנן כך היתה התקנה לברך קודם אבל אי מה"ת א"כ הוה חלק מהמצוה א"כ נהי דאם מברך קודם ג"כ יוצא כמו בד' מינים אבל להצריך דוקא עובר לעשייתן זה בודאי דבר שאינו מסתבר וא"כ לכאורה מוכח מזה גופא דברכה דרבנן. אולם יש לומר דאף אם ברכה מה"ת מ"מ א"א לומר דהתורה ציותה לברך בשעת קיום המצוה ממש דהרי ישנם הרבה מצות שא"א לקיימם עם הברכה כגון המצוות שמצוותן בפה דוקא כמו שופר וקריאת הלל ותורה ובע"כ דהתורה לא הצריכה שיברך דוקא בשעת קיום המצוה וגם קודם מהני והוה ג"כ ביחד כמבואר ביומא דף ו' ע"א ל"ל דאקדים וברש"י דכיון שהוא בלא הפסק אף דנעשה בזאח"ז הוה ביחד. ואולם מ"מ עדיין יש הוכחה עפי"ד השאג"א הנ"ל דכונת הא דצריך לברך עובר לעשייתן היא דבמקום שא" לברך סובר לא יברך כלל וא"כ אם נאמר דברכה דאורייתא אף שא"א לומר דצריך דוקא בשעת קיום המצוה מ"מ כיון שמעיקר הדין הי' ראוי לברך ביחד ורק משום דישנם כאלו שא"א אמרינין דגם בזאח"ז בלי הפסק הוה כאלו נעשה ביחד וא"כ כמו כן באותן המצות שא"א לברך קודם רק אח"כ ג"כ ראוי שיברך אח"כ תיכף והוה ג"כ ביחד כמבואר ביומא הנ"ל וא"כ אף אם נאמר דצריך לברך עובר לעשייתן בכל המצות כיון דגם בה"ג יוצא אבל האיך נפטר גר וחייבי טבילות מהברכה הרי אפר המצוה סמוך ממש לקיום המצוה הוה כמו קידם המצוה. ואף אם נאמר דזהו מתקנת חז"ל שיברך עובר לעשי' מ"מ מדוע פטרו גר וחייבי טבילות מקיום הברכה דהיא מה"ת ואף דהיא בשוא"ת מ"מ אין בזה שום צורך מיגדר מילתא לפוטרם מהברכה. ובע"כ דמוכח מדברי ר"י א"ש דכל עיקר חיוב הברכה היא רק מדרבנן וא"כ הם אמרו והם אמרו וא"כ שפיר מזה נשמע דברכה דרבנן ומבוארים דברי רש"י ז"ל

ג) ואולם בגוף דברי רש"י אמנם הגאונים הנ"ל כתבו שזה חומר הנושא לענ"ד דברי רש"י פשוטים ואין כאן שום חומר בדבר. וכוונתו להמעיין בפסחים קי"ט ומגילה כ"א קאמר הש"ס אבל לפניו מצוה לברך דאר"י א"ש כל המצות כולן מברך עליהן עובר לעשייתן ועוד בכ"ד שמביא הש"ס דצריך לברך ברכת המצות מביא הך דר"י א"ש מזה נראה דבאמת ר"י א"ש הוא המחדש דין זה ולפניו לא נמצא המאמר הזה ואף דבודאי גם קודם שמואל הי' מברכין ברכות המצות כדמוכח מהרבה סוגיות ומברייתות שהובאו בפסחים ד"ז מ"מ לא נמצא ע"ז הלכה קבועה ושמואל עשה הדבר להלכה פסוקה וכלל דבר זה והניח ברכה לדורות ואמר כל המצית מברך עליהם עובר לעשייתן ואין פירושו דהברכה צריכה להיות עובר לעשייתן דבאמת גם קודם שאמר שמואל זה הי' מברכין עובר לעשייתן דאם הי' כן בודאי לא הי' אמר לשנות מנהג הקבוע מאבותינו דהרי מבואר במנחות ל"ב דגם אם יבא אלי' כו' אין שומעין לו שכבר נהגו העם. ובע"כ דגם המנהג הקדום כך הי' ואולם עיקר חיוב הברכה לא היתה מהלכות הפסוקות ושמואל אמרה בתורת הלכה. ותדע דהרי בפסחים ומגילה הנ"ל מביא ראי' דצריך לברך מהך דשמואל. והמעיין בעינא פקיחא יראה הדבר מפורש מדברי שמואל דרצה להשמיעינו עיקר הדין דצריך לברך בכל המצות דאל"כ ורק דזה הי' ידוע מקודם ושמואל אתי רק להורות דהברכה צריכה להיות עובר לעשייתן א"כ הכי הול"ל כל ברכת המצות צריכים להיות עובר לעשייתן ואז הי' הפירוש שדבר הנודע מכבר שצריך לברך ברכה זו צריכה להיות דוקא עובר לעשייתן אבל כיון שאמר כל המצות כולן מברך עליהם עובר לעשייתן מזה נראה בעליל דכ"ז חידש לנו שמואל דצריך לברך ושהברכה תהי' עובר לעשייתן. וכן מוכח מפסחים ד"ז דאר"י הבודק צריך שיברך ומוכח דהוא חידש הדין דצריך לברך. וכמו כן חידש שמואל בכל המצות. ומעתה מדבריו בעצמו מוכח דאין הברכה מה"ת דאם הי' מה"ת הי' צריך לפרש מנ"ל זה דאמורא צריך לפרש דבריו ובע"כ דהוא בעצמו חידש דין הזה. וא"כ זה כוונת רש"י ברכות דרבנן דאמור רבנן כל המצות מברך עליהם עובר לעשייתן ואין הכונה דמזה נשמע דברכות דרבנן רק דכל עיקר חיוב הברכה יוצא מדברי שמואל אלו דצריך לברך ודברי רש"י המה לאחדים עם דברי הש"ס בפסחים ומגילה הנ"ל דאמר אבל לפניו מצוה לברך דאר"י א"ש וממש לדברים אלו כיון רש"י ז"ל ובחנם תמהו עליו הגאונים הנ"ל ונכנסו בפירצה דחוקה לחומר הנושא לפי דעתם ובאמת הדברים פשוטים ומבוארים

ד) ואמנם בדברי השאג"א הנ"ל באות א' דאם ברכה מה"ת בודאי דגם בדיעבד אינו יוצא דבדאורי'