גבעת הלבונה עה

דמותר וזה ראי' גדולה לכאורה דאין בזה איסור מחיקה

אמנם נראה דאין מכאן ראי' דהנה הרמב"ם ז"ל בפ"ו מיסוה"ת הביא הדין דכורך עלי' גמי ולא הביא דמיירי דוקא בדיו לחה והקשה הכ"מ דהרי א"כ הוה חציצה ומדוע לא ביאר דמיירי בדיו לחה כדקאמר הש"ס ותירץ דלא מיירי כאן מדיני חציצה והוא דחוק מאוד דמדסתים לה הרמב"ם משמע דמיירי בכל גווני. והנראה בזה דהנה כבוד ידידי הגאון המובהק מו"ה נחום וויידענפעלד שליט"א האבד"ק דאמברווא בתשובה אחת שהשיב לי הביא בשם ספר תק"י סי' ל' להקשות בהא דפריך הש"ס בשבת ות"ל משום דיו דהוה חציצה דהרי כבר כתב הסד"ט בסי' קצ"ח סקי"ט בענין נשים שיש להן קליעת שער כיון דאיכא סכנה להסיר הקליעה וכל הנשים שיש להן קליעת שער אין מקפידין ע"ז בה"ג אזלינין בתר הנשים שיש להן קליעת שער ואינן חוצצין יעו"ש. וא"כ גם בנ"ד כיון דאסור למחוק את השם ואינו מקפיד ע"ז וכל מי שיש לו שם כתוב בבשרו אינו מקפיד ע"ז א"כ דומה ממש לקליעת שער ואינו חוצץ וע"כ כיון דמה שאינו מקפיד הוא מחמת חולי או מחמת איסור מחיקה הוי חציצה וקשה ע"ד הסד"ט הנ"ל עכ"ק ואין הספר תח"י. ולענ"ד נראה מסוגיא זו ראי' להסד"ט. דהנה בש"ס שם יש לדקדק דהקשה שם האי גמי ה"ד אי דמיהדק הא הוי חציצה אי לא מיהדק עיילי בי' מיא ופריך חציצה ת"ל משום דיו ואינו מובן מה הי' סברתו בזה שהק' על המקשה חציצה ת"ל משום דיו והכי קושיא זו קשה רק להמקשה והוא אינו סובר דחציצה פוסלת בטבילה והרי בזה אין מי שיחלוק דחציצה פוסלת ומהסוגיא נראה דקושיא זו הקשה רק על המקשה שהקשה דהגמי חוצצת הקשה הוא דת"ל משום דיו ומאוד תמוהים דברי הש"ס. אכן נראה דבאמת לדברי הסד"ט הנ"ל קשה ג"כ מהא דהקשה הש"ס דהגמי חוצצת קשה ג"כ כנ"ל דכיון דאסור למחוק השם וצריך לכרוך גמי וא"כ אלו שיש שם כתוב על בשרם אין מקפידים על הטבילה בגמי כרוך וא"כ בה"ג מהראוי שלא יהי' חציצה. ואולם נראה בדעתו דקשי' לי' ממ"נ דא"כ מדוע אמר ר"י יורד וטובל כדרכו ומשמע דיכול לטבול בלא גמי אבל גם בגמי יכול לטבול ואמאי והרי לר"י דסובר דמותר לטבול בלא גמי ואין בזה משום מחיקה א"כ שוב הגמי חוצצת ואסור לטבול בגמי ומדוע קאמר ר"י רק דיורד וטובל והיינו דא"צ גמי ובאמת לשיטתו אסור ובע"כ דגם לרבנן הוה חציצה בה"ג אי מיהדק ודלא כשיטת הסד"ט ורק דמיירי באופן דלא הוה חציצה ושפיר קאמר ר"י דא"צ וע"ז הקשה דאי לא מיהדק עיילי מיא זהו ע"כ סברת המקשה וע"ז הקשה לו שוב חציצה ת"ל משום דיו והיינו דבלא דבריך אין קושי' מדיו דשפיר יש לומר כשיטת הסד"ט הנ"ל דבה"ג ל"ה חציצה. אכן לדבריך שהקשית מגמי דחוצצת וע"כ משום דיש לשיטתך הוכחה מדברי רבי יוסי דלא קאמר אסור דגם לרבנן הוה חציצה בה"ג ודלא כהס"ט א"כ קשה מדיו וע"ז משני בלחה. ומעתה כ"ז לפי הס"ד דהש"ס דר"י ורבנן פליגי בגרם מחיקה שפיר קשה כנ"ל דלפי הס"ד מוכח מפלוגתייהו דגם בה"ג הוה חציצה אכן למסקנת הש"ס דפליגי בטבילה בזמנה מצוה ולא פליגי כלל בגרם מחיקה שפיר אין שום ראי' דגם בה"ג הוה חציצה ושוב שפיר אמרינן דבה"ג אינו חוצץ כסברת הסד"ט הנ"ל כדמוכח מקושית הש"ס חציצה ת"ל משום דיו דהיא רק לשיטת המקשה וא"כ שפיר יוכל להמתין עד שימצא גמי ול"ח שיתייבש הדיו דגם ביבש ל"ה חציצה כשיטת הסד"ט הנ"ל ומשו"ה לא הביא הרמב"ם דמיירי בדיו לחה משום דבאמת למסקנת הש"ס גם ביבש ל"ה חציצה ומיושב קושיתי הנ"ל גם הקושי' על הסד"ט ויצא לנו דמסוגי' זו ראי' להסד"ט עכ"ד חתני הרה"ג שליט"א והאריך בזה עוד באמרי נועם. עוד הביא לענין מה שחלק עלי הגאון מטארנא ז"ל דאף בה"ג הוה ס"ס בידים ואין עושין לכתחילה וכנ"ל. וע"ז הביא מתשובת הגרעק"א בסי' ע' שרצה להתיר ג"כ להעביר בקולמוס מטעם ס"ס יעו"ש מבואר ג"כ דסובר דזה ל"ה בכלל אין עושין ס"ס לכתחילה ומזה סייעתא לדברי ופלפל בזה הרבה בדפח"ח וש"י ולא העתקתי כל דבריו מפני האריכות

סי' יד

כבוד תלמידי חביבי ש"ב הבחור החריף ושנון זית רענן היחסן ירא וחרד כמר דוד תאומים [ז"ל] מק' ליבוטשוב [על האי שופרא דבלא בארעא קא בכינא שהי' בחור נחמד בתורה וביראה ובמעלה רבה ונפטר בבחרותו לדאבון לב הוריו ומכיריו יהא זכרו ברוך

] עתה באתי להשיבך על דבריך שהוטבו מאד בעיני. א) ע"ד רש"י בברכות ט"ו ע"א דקאמר הש"ס מאן תנא חרש המדבר ואינו שומע דיעבד אין לכתחילה לא אמר"ח ר"י הוא כו' ע"כ לא קאמר ר"י לא יצא אלא בק"ש דאורייתא אבל תרומה משום ברכה היא וברכה דרבנן ולאו בברכה תליא מילתא ופירש"י ברכה דרבנן דאמור רבנן כל המצות כולן מברך עליהן עובר לעשייתן עכ"ל. ואינו מובן האיך משמע מזה דברכות דרבנן, הנה כבר העירו בזה הגאונים מפורשי הים בהגהותיהם להגהות הלבוש בפסחים ד"ז יעו"ש שכתבו לתרץ לחומר הנושא, ולענ"ד נראה בזה. דהנה כבר תמה הפ"י ז"ל על רש"י שם שכתב דל"ג אפי' וכונתו דהא דקאמר דילמא ר"י הוא היינו משום דלא מתוקמא לי' שפיר כר"י דאפשר דרבי יוסי לא שני לי' כלל בין דאורייתא לדרבנן דכל דתיקון רבנן כדאורייתא תיקון וכי היכא דבק"ש בדיעבד לא יצא ה"ה בתרומה והביא שם ראי' מלשון הש"ס לקמן דלמאי דמוקי כרבי יהודא לא אתיא. וע"ז הקשה דהרי בש"ס קאמר ברכה דרבנן ולאו בברכה תליא מילתא ומשמע דהש"ס חדא מתרי טעמי נקט חדא דברכה דרבנן ועוד דלאו בברכה תליא מילתא דעכ"פ התרומה תרומה וא"כ אף אם נאמר דלא שני לי' בין דאורייתא לדרבנן מ"מ לאו בברכה תליא מילתא יעו"ש בפ"י. ולענ"ד נראה בשיטת רש"י דשפיר עביד דלא גרס לי' דכבר האריך השאג"א בסי' ז' דרק אם דרבנן הוא יש לחלק בין לכתחילה לדיעבד אכן אם מה"ת צריך להשמיע לאזניו בודאי דגם בדיעבד לא יצא דמדאורייתא אין לחלק בין לכתחילה לדיעבד יעו"ש וא"כ לפ"ז הש"ס דקאמר ברכה דרבנן ולאו בברכה תליא מילתא הוא טעם אחד דאם הי' החיוב לברך מה"ת א"כ בלא בירך לא יצא כיון שהתורה הצריכה לברך א"כ זהו פרט אחר מפרטי המצוה וכאילו נטל ג' מינים דלא יצא כלל, אמנם כיון שהיא רק דרבנן שפיר יש לומר דלכתחילה צריך לכרך ובדיעבד קיים המצוה. וא"כ כ"ז אם נאמר דלא תיקנו הברכה כעין דאורייתא אכן אם נאמר דגם בברכה כעין דאורייתא תיקנו א"כ מהראוי שלא יצא ג"כ ד"ח המצוה דלא מיסתבר לומר דבחדא תיקנו כעין דאורייתא ובחדא לא ורק אם תיקנו כעין דאורייתא ראוי שיהי' דומה בכל פרטיו לדאורייתא הן לענין השמעה לאזניו והן לענין דיעבד וא"כ כיון שאנו רואים דחז"ל תיקני בברכת המצוה דבדיעבד קיים המצוה בע"כ דלא תיקנו כעין דאורייתא וא"כ לא אתיא כרבי יוסי דלר"י א"ת כעין דאורייתא תיקנו דצריך להוציא בשפתיו ולהשמיע לאזניו א"כ ראוי שבדיעבד לא יצא יד"ח המצוה ובע"כ דלפום הך שינויא אתיא כרבי יהודא ולא כרבי יוסי ומיושב קושית הפ"י ז"ל

והעולה מזה דלדעת רש"י כונת הש"ס דולאו בברכה תליא מילתא דהוא נמשך להקודם דברכה דרבנן