גבעת הלבונה עג

דוחה ל"ת אבל לא כן הלאו דל"ת כן שהוא רק מכבודו של הקב"ה והוא בעצמו צוה לנו למחוק שמו ית' ומחל על כבודו מה זה ענין לעשה דוחה ל"ת והדבר דוחה להא דמבואר בכתובות ל"ט ע"ב קרע שיראין שלי והפטר וקיי"ל אב שמחל על כבודו כבודו מחול ואף דמלך אין כבודו מחול מ"מ הקב"ה דכ"ע דילי' הוא יכול למחול על כבודו כמבו' בקידושין ל"ב יעו"ש. ועוד דאין זה ענין להא דכבודו מחול דזה רק כשהוא מוחל אבל אינו מזהיר ומצוה על הדבר אבל אם המלך גוזר לעשות דבר הנוגע לכבודו וגזירתו חובה עלינו א"כ אדרבה זהו כבודו שאנו מקיימין גזירתו ואין בזה שום ל"ת רק מצוה וכבודו של השי"ת ורצונו זהו כבודו ואין זה כשאר ל"ת שבתורה דהמה כלליים ועיקרם באו רק לעול על צוארינו ואינם בעיקרם לכבודו יתברך אבל לאו הזה שעיקרו לכבודו ובסוטה גזר אומר למחוק שמו אין בזה שום לאו רק מצוה ואין בזה שום דחיית עשה לל"ת ותמה אני על הגאון שהאריך בזה ולדעתי הדבר פשוט כמ"ש

ו) ואעורר עוד במה שהעירותי באות ב' דעשה דקריאה בצבור ידחה לל"ת דמחיקה לצורך תיקון והנה מקושיא זו לכאורה הי' נראה להביא ראי' לשיטת מהרי"ק שהובא בדברינו בסי' הקדום דבה"ג שאין חסר ענין שלם רק איזה תיבות אין עליהם קדושת ס"ת שפיר כשר לקרות בו דל"ה שוב כקורא ע"פ יעו"ש. וא"כ משו"ה אסור למוחקו לצורך תיקון דהספר כשר לקרות בו אף קודם התיקון ומש"ה אסור. ובאמת בזה מיושב ג"כ קושיית הטוטו"ד הנ"ל דעשה דכתיבת ס"ת ידחה הלאו ולדברי מהרי"ק מיושב דהרי הדבר ברור דלשיטת מהרי"ק דס"ת כזה כשר לקרות בו א"כ בודאי דגם מצות כתיבת ס"ת מקיים בספר כזה דעיקר המצוה הוא בכדי שיהי' בידו תמיד לקרות וא"כ כיון שהס"ת כשר לקרות שפיר מקיים ג"כ בזה המצוה וא"כ ל"ש בזה עדל"ת דגם קודם המחיקה מקיים המצוה ומשו"ה אסור. אמנם עדיין יוקשה בתפילין דכה"ג פסול שפיר ראוי לומר דעשה דהנחת תפילין ידחה להל"ת. אולם לק"מ דבאמת הרי בעי' בעידנא ורק דמצות קריאה דהוא עשה דרבים דוחה אף דאינו בעידנא וכנ"ל באות ב'. וא"כ בתפילין דאין הדבר בעידנא דהעשה מקיים רק בהנחה ואין זה מצוה דרבים שפיר לא דחי וממ"נ א"ש בין בס"ת בין בתפילין ועפ"ז הי' נראה לחדש דאם צריך להעביר בקולמס על שם הקדוש בס"ת מחמת שהשם נכתב שלא בקדושה וכדומה ורק דיש חששא דבהעברה בקולמס מוחק השם לכ"ע הס"ת כשר לקרות בו וא"צ גניזה. דהרי לשיטת הרמב"ם ומהרי"ק הנ"ל בל"ז כשר ועיקר החשש רק לשי' החולקים וא"כ הרי אליבייהו הס"ת פסול כמו שהוא עתה. וא"כ מותר למחוק לצורך תיקון דעדל"ת כנ"ל. וכיון שמותר להעביר בקולמס א"כ שוב י"ל דכשר ג"כ קודם הע"ק לפמ"ש הרשב"א והובאו דבריו בב"י או"ח סי' ל"ב לענין אותיות שנדבקו וצריך גרירה דכל שמותר לגרור ומועיל גרירה כשר אף קודם הגרירה דכל הראוי לבילה יעו"ש. וא"כ בנ"ד ממ"נ לשיטת מהרי"ק שאסור להעביר בקולמס דל"ש עדל"ת משום דהס"ת כשר, שוב בל"ז כשר וגם להעביר בקולמס א"צ. ולשיטת החולקים שוב מותר להעביר בקולמס ואף דאסור להעביר בקולמס שמא הלכה כמהרי"ק ועובר באיסור מחיקה מ"מ כיון דלשיטת האוסרים מותר להעביר בקולמס כיון שהס"ת פסול אליבייהו כמו שהיא וא"כ כיון שמותר להעביר בקולמס שוב גם קודם לזה כשר כיון שהשם כתוב לפנינו ורק שצריך תיקון שפיר כשר בלא התיקון ממ"נ ואף דאם כשר בל"ז שוב אסור להעביר בקולמס. ז"א דכל עיקר ההכשר משום דמותר להעביר וא"א לומר דשוב אסור ואין זה ענין לדברי תוס' פסחים כ"ו בענין עלה עלי' זכר דבכאן צריכין מקודם להורות הדין דמותר להעביר בקולמס וממילא גם קודם הע"ק כשר. ורק שיש לומר דל"ש בזה עדל"ת כמ"ש באות ב' דהוה ל"ת שבמקדש. וא"כ כ"ז במקום דהשם פסול בודאי. אמנם בענין שאלתינו דפסול רק מספק ושייך לומר בזה עדל"ת וכמ"ש באות ב' שפיר יש לומר דא"צ שום תיקון וכשר ממ"נ. אולם עדיין יש לחלק נ"ד מדברי הרשב"א דשם האותיות נכתבו בקדושה כהלכתן רק שצריך לגרור הדביקות שפיר כשר גם קודם הגרירה אבל בנ"ד דהשם נפסל שפיר יש לומר דכל עוד שלא העביר בקולמס הוה כאילו חסר השם ומה שצריך להעביר בקולמס הוה כמו שצריך לכותבו מחדש דודאי דאין לומר גם בחסר אות כשר הואיל ויכול לכותבו כמו כן במקום דצריך הע"ק אין לומר בזה כל הראוי לבילה ויש סברות לכאן ולכאן ולא נפניתי כעת לברר הדבר ועוד חזון למועד אי"ה

סי' י"ג

ואולם אף שביארנו דלדעתי שפיר דמי להעביר בקולמס על השם ויוכשר עכ"ז הואיל וראיתי דדברי הבית אפרים המה לנגדי דלא התיר רק למחוק לזה נועצתי בזה עם ידי"נ הרב הגאון מופת הדור מו"ה מאיר אראק שליט"א [זצ"ל] האבד"ק טארנא וזה אשר השיב לי

כבוד ידידי הרב הג' החריף העצום ובקי בכל חדרי תורה ידיו רב לו בפלפול וסברא מו"ה נפתלי הירץ נ"י אבד"ק מאגרוב

מכתבו הגיעני וע"ד השאלה בס"ת שנשפך דיו על אותיות השם ולא ניכר כלל השם וליחך בלשונו הדיו הלחה וניכר היטב השם רק יש שחרות מעט בין אות לאות אשר כת"ר האריך בזה מאוד דלא הוה חק תוכות כיון שעושה מעשה בגוף השם. בעניותי לא כן עמדי והדבר פשוט דזה הוה ח"ת ממש דעושה מעשה בגוף השם היינו החקיקה או הכתיבה או החקיקה של האות אבל מעשה הלחיכה אף שהוא על גוף האות ל"מ מידי וכן מבואר בספר ג"פ סי' קנ"ה סקל"ז דלחיכה בלשון הוה ח"ת וכן הורה גבר הגאון בשו"ת בית שלמה יו"ד ח"ב סי' קל"ו ולית דין צריך בושש כלל אך מ"ש כת"ר דלדעת הסמ"ק דכל שנכתב מתחלה כהוגן ל"ה ח"ת זה ודאי נכון אבל אנן לא קיי"ל כהסמ"ק. ומ"ש כת"ר עצה להעביר דיו על השם דהוה ספק אם מהני ומצטרף לספק הנ"ל דילמא הלכה כסמ"ק דלא הוה ח"ת כלל וכבר ראו עיניו דברי המג"א סי' ל"ב סקכ"ז בשם סמ"ג וסה"ת דבזה לכ"ע לא מהני העברת דיו רק שהביא מהג"פ שכתב דגם זה הוה ספק לשיטת התוס' גיטין ד"כ. ולענ"ד אין לצרף זה לספק דהרי עכ"פ לשיטת שאר הפוסקים הוה ספק ולשיטת סמ"ג וסה"ת הוה ודאי דל"מ ובתשובת בית שלמה או"ח סי' ז' האריך להשיג על הג"פ דלכ"ע ל"מ בזה העברת דיו יעוש"ה. ובפרט לעשות לכתחילה הס"ס בידים. ומ"ש כת"ר דהכא כדי שלא להביא היריעה לידי גניזה הוה כדיעבד הנה גדולה מזה מצינו בתוס' זבחים ע"א דלא עבדינן תקנתא ברעי' כיון דגם אחר רעי' לא משתרי אלא מטעם כל דפריש יעו"ש. ומכ"ש כאן דאחר התקנה דהעברת דיו מותר רק מטעם ס"ס. וגם בגוף הס"ס יש לדון דלסה"ת וסמ"ג לא הוה ספק כלל ובתשובת בי"ש כתב דכ"ע ס"ל הכי. וגם לצרף דברי הסמ"ק אינו ברור כ"כ אף דבג"פ מצרפו לספק אבל בתשובות רעק"א ז"ל במה"ת סי' ל"ו כתב דאין לצרפו לס"ס ועיין בחיבורי טל תורה ב"ב פ"א שהבאתי ראי' מש"ס שם דאף לקיום מצוה אין עושין סד"ר לכתחלה וה"ה ס"ס

ומ"ש כת"ר להשיג ע"ד אחיו הגאון זצ"ל בספרו אהל