גבעת הלבונה עא

באה"ע שם כדברים האלו ופסק כן להלכה דמהני הע"ק לפסולא דח"ת. והגם דבאו"ח ל"ב שם פיקפק שוב בדבר אך דבריו שם אינם מובנים ועכ"פ דעת הרבה פוסקים דלפסול ח"ת מהני הע"ק וא"כ בנ"ד אם יעבור בקולמס על אותיות אלו בודאי דיהי' חזיא לאיצטרופי סברת הפוסקים הנ"ל לדעת הסמ"ק והרשב"א ויש הרבה צדדים להיתר ולהכשיר היריעה ואין לומר דזה הוה כעין עשיית ס"ס לכתחילה שכתבו הפוסקים דאין לעשות לכתחילה דז"א חדא דכבר כתב הח"מ בסי' קכ"ה סק"ח דלהצריך גניזה לדבר שבקדושה הוה כדיעבד ובפרט בנ"ד דלדעת הרבה פוסקים כשר ואף לשיטת סה"ת דבה"ג הוה ח"ת מ"מ כבר כתב הבית מאיר באה"ע שם דזה רק מדרבנן ומה"ת כשר בודאי יעו"ש. וא"כ לכ"ע אין לומר דזה הוה לכתחילה כיון דיצטרך גניזה. ובפרט לפמ"ש תוס' בפסחים ד"ל דכ"ח שאין תקנה בהגעלה הוה כדיעבד יעו"ש בודאי דזה הוה דיעבד וא"כ אחרי שיעבור בקולמס בודאי דהספר כשר ביריעה זו ויוכל לגמור כתיבת היריעה ולחברה להס"ת ויוצאין בה ידי חובת קריאה בצבור מכל הני טעמים המבוארים. והאמנם שיש לומר דכ"ז דמהני הע"ק בפסולא דח"ת הוא רק בגט או בס"ת באותיות שאינם מהשם הקדוש אמנם בשם הקדוש הרי בהע"ק יש חשש מוחק לדעת התשב"ץ שהובא בשע"ת באו"ח סי' ל"ב וא"כ תקנתו קלקלתו לכאורה דיש בזה חשש מחיקת השם הקדוש. אולם נראה דבנ"ד יצאנו גם מחשש הזה. דהנה כבר הבאתי דעת הלבוש דבנפל דיו על אותיות שנתיבשו מותר לגררם וכשר ול"ה חק תוכות דהוא רק כמסלק הכיסוי מעל הכתב. והטו"ז באה"ע שם כתב לדחות דבריו מבור דכפהו פטור דהבור נתבטל כאלו לא הי' ה"נ אמרינן ג"כ שנתבטל אותו הכתב שהי' קודם הכיסוי ועכשיו בגילוי הכתב נעשה הכתב והאות הראשון הלך לו יעו"ש בטו"ז דעיקר טעמו דע"י הכיסוי נסתלק מעשה הראשון לגמרי יעו"ש

ומעתה לפ"ז הנה בגוף דברי התשב"ץ כבר האריכו האחרונים דל"ה כמוחק דדיו ע"ג דיו ל"ה כמוחק ועיין בתשובות טוטו"ד קמא סי' רל"ו ועוד אחרונים ואחינו הגאון ז"ל בסי' כ"ו שם האריך בזה הרבה וביאר דאף התשב"ץ לא קאמר רק במקום שהשם פסול ורוצה כעת לתקנו ע"י הע"ק וגם בזה רק מצדד כך ובעצמו מסופק בדבר ובמקום שהשם כשר בודאי כ"ע מודים דאין זה מוחק וכמ"ש ג"כ הנובי"ק באה"ע סי' פ"ה דדיו ע"ג דיו אדרבה מיפה הכתב התחתון יעו"ש. וא"כ הרי כבר נודע דעת התשב"ץ בתשובה סי' ב' דשם שנכתב שלא בקדושה מופר למוחקו ועכ"פ לצורך תיקון בודאי מותר וכמ"ש הש"ך ביו"ד סי' רע"ו ואף להחולקים כבר כתב הטוטו"ד שם דהיכא שהתיקון והמחיקה באים כאחד בודאי דמותר מחיקה לצורך תיקון יעו"ש וכ"כ אחינו הגאון זצ"ל בספרו בסי' כ"ח שם ובפרט בזה דאיכא ממ"נ אם נאמר כשיטת הלבוש דהוא רק מגלה הכיסוי א"כ ודאי דהספר כשר בלי תיקון וממילא דאם כשר אין שום איסור מחיקה כאשר כבר האריך בזה אחינו הגאון ז"ל שם וכבר קדמו בכל דבריו בענין הזה אבינו מו"ר הגאון מו"ה יוסף זצ"ל בתשובה אחת להוכיח דאם השם כשר בודאי אין בזה משום מוחק דהוא דיו ע"ג דיו. וא"כ איכא לספוקי רק שמא הלכה כהטו"ז דאזיל לה הכתב הראשון וא"כ גם קדושתו אזלה והוה נכתב שלא בקדושה ומותר למוחקו לצורך תיקון ובפרט בזה דהכל נעשה בב"א והוה בעידנא ובודאי דאין בזה חשש הע"ק. ואף דיש לומר דאין להעביר בקולמס מחששא דאין השם מן המובחר ולדעת ראב"י בגיטין ד"כ שם עיקר טעמייהו דרבנן משום זא"ו ובזה אפשר אין לחלק בין פסול של"ש לפסול דח"ת ואף הבית מאיר והישויע"ק מודים בזה ואולם עכ"ז יש לומר דכ"ז שייך רק אם נכתב בתחילה בפסול ורוצה כעת להכשירו ע"י הע"ק שפיר שייך לומר דאין זה התנאה לפניו במצות. אמנם בנ"ד הרי אדרבה מתחילה נכתב בכשרות ואח"כ במקרה נולד בו דבר הפוסלו משום ח"ת א"כ בודאי דאדרבה זה כבודו. ועוד דהרי באמת התוס' בר"פ לולב הגזול ומהרש"א בגיטין ד"כ ס"ל דזא"ז הוא רק מדרבנן והמשנ"ח במצוה ג' האריך לחלוק על השאג"א דסובר דהוא מה"ת והוא הוכיח דהוא רק מדרבנן יעו"ש. וא"כ הרי כבר כתבתי דאם השם בכשרותו אין בזה שום חשש הע"ק וכמ"ש ג"כ אחינו הגאון ז"ל בסיף תשובתו שם דלא כדעת הגאון רעק"א ז"ל. וא"כ שוב הוה ספיקא דרבנן דשמא הלכה כהסמ"ק דל"ה ח"ת ומותר להעביר בקולמוס. ובאמת בזה גם החשש דמחיקת השם אזלה לה חוץ לזה שכתבתי דמותר מכח מש"נ. בל"ז הרי כבר האריך החת"ס בתשובותיו בחיו"ד בכמה תשובות להוכיח דמחיקה לצורך תיקון אף אם נאמר דאסור הוא רק מדרבנן וא"כ בה"ג שוב הוה סד"ר דשמא הלכה כסמ"ק ורשב"א דבה"ג ל"ה ח"ח וממילא ל"ה מחיקה כלל. ואין זה לכתחלה כנ"ל וכ"כ הטוטו"ד שם דהגניזה לא נקרא היתר ול"ה אפשר לקיים שניהם בהיתר וכמו כן בנ"ד ל"ש לומר בזה דאין עושין סד"ר לכתחלה דהרי אם לא נעשה כן יצטרך גניזה וזה ג"כ אסור אם יש עצה לתקן. ובפרט דהדבר כבר נעשה ואנו עושין עצה להכשיר אף דההיתר יהי' מכח סד"ר אין זה בכלל אין עושין סד"ר לכתחלה דזה רק בדבר האסור ואנו עושין בו לכתחלה דבר שיהי' מותר רק מטעם סד"ר וכמובן ובנ"ד אדרבה אין דיעבד גדול מזה וא"כ שפיר מותר להעביר בקולמס והוה דיעבד גמור וכמ"ש וז"ב בעזה"י לענ"ד

ב) וע"ד הפלפול נראה להמתיק הדבר בהיתר מחיקה בנ"ד ולבאר דאין בזה בהע"ק איסור משום מוחק. דהנה כבר נודע קושית המשנת חכמים בהא דגיטין נ"ד דקאמר כמאן דלא כר"י ומאי קושיא א והרי י"ל דבכתב ע"ג כתב הוה מוחק הכתב הראשון ורק בהא דר"י דכתב בפירוש של"ש הוה פסול גמור ורשאי למוחקן אבל בהך דאזכרות לא כתבתי לשמן היינו שכתב סתמא דהוה כתב גמור אף דפסול לס"ת מ"מ אסיר למוחקו ולהכי אסור גם להעביר בקולמס משום מוחק השם והקושיא נפלאה ולענ"ד נראה בישוב הקושיא דהנה כבר הקשה בטוטו"ד שם לשיטת הפוסקים דאסור למחוק לצורך תיקון מדוע לא יהא מותר למחוק מטעם עשה דוחה ל"ת דל"ת כן ותירץ דל"ה בעידנא. אכן לענ"ד עדיין יוקשה דכ"ז רק לתרץ הקושי' דעשה של כתיבת ס"ת ידחה הל"ת וכנראה מטוטו"ד שם דקושייתו הוא רק מעשה של ועתה כתבו לכם בזה שפיר ל"ה בעידנא. אכן לענ"ד עדיין קשה דהעשה של קריאת התורה בצבור ידחה הל"ת ואף דאין זה עשה של תורה רק תקנת משה ועזרא מ"מ פרשת זכור לכ"ע מה"ת וגם פרשת פרה לקצת שיטות ושוב מהראוי שיהי' מותר למחוק דעשה זו של קריאת פרשת זכור תדחה הלאו דל"ת כן ואף דהפסול אירע בס"ת בשאר מקומות מ"מ הרי א"א ס"ת חסר אות אחת וא"כ בלא תיקון זה אסור לקרות בו ושוב ידחה הל"ת ובזה ל"ש לומר דל"ה בעידנא דהרי כבר כתב המג"א באו"ח סי' תמ"ו בשם הכלבו דעשה דרבים דוחה אע"ג דל"ה בעידנא וא"כ עשה דקריאת פ' זכור בצבור דוחה אע"ג דל"ה בעידנא ושוב יוקשה הקושי' הנ"ל ועוד לפמ"ש תוס' בפסחים הנ"ל דעשה החמור דוחה לעשה הקל אף דל"ה בעידנא וא"כ לפמ"ש הר"ן ביומא פרק יוה"כ דנבילה מיקרי חמור לגבי שבת משום דבנבילה עובר על כל כזית וכזית יעו"ש. וא"כ מכ"ש בנ"ד דהעשה יקיים בכל שנה ושנה והלאו עובר רק ברגע זו של, העברה בקולמס שפיר ראוי שידחה בה"ג אף דל"ה בעידנא. ובאמת לפ"ז קשה ג"כ הקושי' דעשה דכתיבת