גבעת הלבונה ע

שגירר הדיו הגט פסול משום דהדיו העליונה היא של"ש וכמ"ש בסי' הקדום מ"מ אם גורר הדיו כשר וא"א לומר דסובר דזה רק מגלה הכיסוי כמו בשעוה דא"כ הי' כשר גם בנתפשט סביבו כמו בשעוה ובע"כ דזה מטעם דבאמת אף שנעשה ההכשר בהסרה הזו מ"מ הרי נעשה המעשה בגוף האות ולא סביבו אף שהמעשה נעשה ג"כ ע"י שהסיר הדיו העליונה גם זה נקרא מעשה בגוף האות וכשר דזה הוה חק יריכות וז"ב. וא"כ אם בב"א הסיר הדיו מעל הכתב וסביבותיו כגון שנפלה הדיו על כל שטח האות סביבותיו וגופו וברגע אחת הסיר הדיו מעליו וסביבותיו שפיר כשר בה"ג כיון שנעשה מעשה בגוף האות ג"כ ברגע האחרונה הוה שפיר וכתב וכנ"ל וא"כ לפי המבואר בהשאלה שהסופר נבהל ולחך בפיו כל הדיו וא"כ הסיר בב"א הדיו מעל האות וסביבותיו שפיר כשר בה"ג ול"ה ח"ת וכנ"ל כיון שנעשה ג"כ מעשה בגוף האות ודו"ק

ו) ונראה להביא ראי' לדברינו דהנה כבר הביא הטור באו"ח סי' ל"ב מחלוקת הקדמונים דעת הסמ"ק דאחר שכבר נעשה האות בכשרות שוב אין בו פסול משום ח"ת ועוד קדמונים ס"ל כן אכן סה"ת והרא"ש פליגי וס"ל דאף בה"ג פסול משום ח"ת. והנה המרדכי בה' קטנות בפ' הקומץ סי' תתקנ"ג הביא דברי המ"ס שהובא ג"כ. בב"י יו"ד סי' רע"ו וז"ל אמר ר"ש לכך נאמר ואבדתם שמם מן המקום ההיא ל"ת כן לה' אבל הדיו שנשפך ע"ג הכתב מותר למוחקו שכן לא הי' שם כוונתו אלא לתקן ה"נ כוונתו לתקן ושרי וסיים המרדכי שם אחרי שהביא דברי המ"ס הנ"ל וקצת נראה סיוע למ"ש לעיל דלא מיקרי ח"ת עכ"ל. והגאון מו"ה מרדכי בנעט זצ"ל בביאורו שם ביאור הכוונה דס"ל להמרדכי דא"א לפרש שם דמותר למוחקו היינו לגרר האות ולכתוב השם מחדש חדא דהרי ר"ת ס"ל דאין כותבין השם על הגרר ועוד דס"ל למרדכי דבה"ג שאין התיקון בא תיכף אסור למוחקו ע"מ לתקנו ובע"כ דנפל הדיו סביבות האות והוא מוחק הדיו שנפלה סביב האות ונשאר השם כבתחילה וא"כ הרי הוה ח"ת ובע"כ מוכח ממ"ס דבה"ג שכבר הי' השם קדוש וכתוב כתיקונו ל"ה ח"ת יעו"ש. ומעתה באמת הקושי' גדולה לשיטת הסוברים דבה"ג ג"כ פסול משום ח"ת מה יענו להך דמס' סופרים הנ"ל כקושית המרדכי. והנה לכאורה רציתי לומר דכונת המ"ס היינו שנשפך הדיו רק על האות ממש ולא סביבותיו כלל והפוסקים יסברו כשיטת מהר"ם בסג"ר הנ"ל דבנפל דיו על האות ג"כ פסול וצריך תיקון ומותר למחוק הדיו העליונה לבד ולזה קאמר למוחקו דזה הוא בעודו לח וכמ"ש רש"י במנחות ל' ע"ב ובה"ג שפיר מותר למוחקו ואין קושי' על הפוסקים הנ"ל וראי' מכאן לשיטת מהר"ם הנ"ל. אבל דוחק הוא לומר דאם נשפך דיו על הכתב שיהי' רק על הכתב בצמצום ולא יצא מגבול האותיות, אכן נראה מזה ראי' לדברינו הנ"ל ובאמת מיירי שהשם כבר הי' יבש ואח"כ נשפך דיו ואם מוחק בב"א הדיו שעל הכתב וסביבותי' שפיר כשר אף לסה"ת והרא"ש הנ"ל ושפיר מיתר למוחקו וזה ישוב נכון. וא"כ בנ"ד ממ"נ מותר דכל עיקר החשש הוא רק לשיטת הסוברים דאף בה"ג שנעשה אחרי שכבר נגמר השם הוה ח"ת. והרי אליבייהו מוכרחין לומר דבה"ג כשר דאל"כ יוקשה ממ"ס הנ"ל וממ"נ צריכים לומר דבנ"ד השם בקדושתו כמו שהי'. ואף שיש לומר דאולי בעת שלחך בפיו הדיו לא נעשה הדבר בב"א ואולי הסיר הדיו שעל הכתב קודם ואח"כ סביבותיו. מ"מ עכ"פ מידי ספיקא לא נפקא וא"כ כבר כתב זקנינו הגאון במנחת יהודא חאו"ח סי' ח' שם דדעת הסמ"ק מצטרפת לס"ס וכ"כ הג"פ בסי' קכ"ה והובא בפת"ש שם דיש לצרף דעת הסמ"ק לס"ס. ובפרט בנ"ד דכבר הביאו האחרונים מדברי הרשב"א בשבת ק"ד שכתב דאינו אלא כדיו שנפל על האות ומעבירו וא"כ מבואר דהרשב"א מכשיר בזה בפשיטות יעו"ש. וא"כ שפיר הוה ס"ס שמא הלכה דכשר בה"ג וכשיטת הסמ"ק והרשב"א ואף אם הלכה כשיטת הפוסקים מ"מ שמא הסיר כל הדיו בב"א וכשר וא"כ צדקו דברי כבוד אחי בזה דאין לפסול בנ"ד משום ח"ת

ז') אולם יש לפקפק בהיתר הזה. דבגוף הדבר שכתבתי דזה הוה מעשה בגוף האות מה שמסור הדיו העליונה בזה יש לפקפק דבשלומא אם קודם הסרת הדיו העליונה הי' פסול משום דל"ה כתב וע"י ההסרה נעשה כתב שפיר נחשב מעשה בגוף האות. אבל בנ"ד באמת גם בלא הסרת הדיו מגוף האות אם מסיר רק מהתוכות באופן שעל האות ישאר ג"כ הדיו העליונה הי' נחשב כתב ועיקר הפסול הי' רק משום דכתב העליון הוה כתב ופסול משום של"ש וא"כ הסרת הדיו מעל האות אינו פועל כלום לעשותו כתב דזה הוה בל"ז רק להכשירו שיהי' לשמה א"כ מעשה זו המכשרת לא נקראה בשם כתיבה ואם לא הי' מסירה הי' ג"כ כתיבה וא"כ בשלומא אם לא נפל הדיו רק על האות לבד שפיר מועיל ההסרה דבזה ל"ב כתיבה שכבר כתוב ואף שקודם ההסרה פסול מ"מ כשמסיר כשר. אמנם בנפל דיו גם סביביו וא"כ עיקר הכתב נעשה ע"י ההסרה מתוכו וההסרה מעל האות עושה מעשה הכשר ולא מעשה כתב שפיר הוה ח"ת. ובפרט דאם נרצה לומר דזה הוה כתיבה מעשה הלחיכה מגוף האות א"כ כיון שעשה הלחיכה בפה א"כ לא גרע מכותב בפה דאין דרך כתיבה בכך וכמ"ש הרמ"ע בתשובה והובא ב ג"א סי' ל"ב שם. ורק דיש לומר ולחלק בין כותב לכתחילה בפה ובין נ"ד שכבר הי' כתוב כהוגן ורק שהסיר הדיו ואיכא חששא דח"ת בזה שפיר יש לומר דבה"ג כשר כיון דעשה מעשה גם ביריכות, ואולם א"כ שוב ממ"נ א"כ ל"ה כתב כלל כיון שבע"כ מוכרחין לומר דזה ל"ה כתיבה דאל"כ הוה כתיבה בפה וא"כ ממ"נ הוה אחת משתי אלה או דהוה ח"ת או דהוה כתיבה בפה. עכ"ז נראה להכשיר דהרי בל"ז כבר פסק זקנינו ז"ל במנח"י שם בשאלה כזו בס"ת שנדבק אות ותיקנוהו באופן דהוה ח"ת לשיטת החולקים על הסמ"ק. והכשיר מטעם ס"ס שמא הלכה כהרמב"ם דבס"ת אין לפסול משום חסרות ויתרות וכמו שפסקו ג"כ תוס' והר"ן. ושמא הלכה כסמ"ק דבה"ג ל"ה ח"ת יעו"ש. ובאמת בנדון דידי' וכן בנ"ד יש לומר דגם להחולקים על הרמב"ם כשר וכמ"ש מהרי"ק לענין כתיבה על המטלית דכל ספר שאין חסר בו ענין שלם לא פקע ממנו שם ספר ורק דאסור לקרות בו משום דהוה כקורא ע"פ וא"כ בכותב על המטלית דל"ה כקורא ע"פ שפיר כשר יעו"ש והובא דבריו בספר אהל יהושע בסוף סי' כ"ז וא"כ אם נצרף כ"ז שפיר יש להכשיר בנ"ד דהוה רק חשש חק תוכות ועכ"פ ל"ה כקורא ע"פ וא"כ שפיר נוכל לסמוך על זקנינו ז"ל דכשר בה"ג בלי שום תיקון

סי' י"ב

א') והנה הגם דהעליתי דיש מקום להכשיר בלי תיקון עכ"ז לרווחא דמילתא נראה לענ"ד דיעשה ג"כ עצה הזו דיעבור בקולמס על האותיות שנפלה עליהם הדיו ויהי' עוד סניף להכשיר הס"ח. דהגם דהמג"א באו"ח סי' ל"ב סקכ"ו הביא בשם סה"ת דעל פסול ח"ת ל"מ הע"ק אכן באמת אין הדבר ברור דכבר כתב הג"פ בסי' קכ"ה דלדעת התוס' מהני הע"ק והעלה דהדבר ספק יעו"ש. והבית מאיר באה"ע קכ"ה שם כתב דאדרבה אף לרבנן דל"מ הע"ק זה רק בשל"ש דעכ"פ כתב הוה אבל בח"ת דל"ה כתב כלל שפיר לכ"ע מהני הע"ק וכ"כ הגאון ישויע"ק