גבעת הלבונה סח

ד) אולם עדיין אל תעזוב נפשי לשאול דיש לחוש נהי דסביבות האות נמחק הדיו ונגרר לגמרי בליחוכו של הסופר הוא רק משום שהמקום לבן וצריך שחרות ביותר אבל בגוף האותיות שהמה שחורים בל"ז גם זה הדיו שנמחקה מצא את מינו וניעור וגם מדיו זו יש מראה שחרות ותדע דהרי חזינן שמראה גראה אין רשומו ניכר על האותיות ורק סביבם וע"כ משום שהמה שחורים לא ניכר בהם המראה וא"כ אולי נהפכו לשחרות ע"י הדיו שהי' על האותיות ושוב הוה כתב ע"ג כתב וזה נכתב של"ש ושוב באנו לספיקו של הפרמ"ג הנ"ל. אכן נראה דבנ"ד לכ"ע אין בזה חשש שיפסול משום כתב ע"ג כתב דזה ברור דאף אם נאמר כהך צד של הפרמ"ג דכתב העליון כתב זהו רק אם הכתב העליון מצד עצמו הוא כתב אף אם יהי' על נייר חלוק בה"ג שפיר אמרינן אף אם הוא על כתב ג"כ נחשב כתב. אמנם במקום שאם הי' נכתב על נייר לבן בפ"ע לא הי' נחשב כתב כלל רק הואיל ונכתב על הכתב הראשון חוששין אולי מצא מין את מינו וניעור א"כ עיקר הכתב נעשה ע"י כתב הראשון א"כ לכ"ע אין בזה חשש משום כתב ע"ג כתב והדבר נלמד במכ"ש מזוז"ג דקיי"ל דאם אין באיסור לחוד כדי להחמיץ שרי מכ"ש בנ"ד דהעליון כשהוא בפ"ע אין רשומו ניכר ול"ה כתב כלל ורק אנו חוששין שמא בצירוף התחתון נעשה כתב בזה בודאי העיקר הוא הכתב התחתון ולא העליון ואין בזה בית מיחוש וז"ב. וראי' גדולה לזה מדברי המהר"ם בסדר ג"ר הנ"ל המובא בב"ש בסי' קכ"ה שם דאם נפל דיו אחר שכבר נתייבש האות יכול לגרר הטפה וישאר כתב הראשון כמו שהי'. הרי דלא חש שמא נשאר מעט מדיו הראשונה ובע"כ כנ"ל. ונראה עוד לומר בטעמא דל"ח לזה דהרי אף לדברי הפרמ"ג הדבר בספק ותליא במחלוקת הפוסקים בסי' קל"א ולשיטת ברמב"ם כשר יעו"ש. וא"כ בזה יש ס"ס שמא הלכה כהרמב"ם וכמו שפסק המחבר באה"ע שם שהביא דברי הרמב"ם בסתם ודברי החולקים בשם י"א ואף אם נאמר דהלכה כהחולקים שמא לא נשאר מהדיו העליונה כלום אחר הלחיכה בלשון וא"כ כשר בלי שום חשש ובס"ס מתירים בכל מקום ואף בס"ת מהני ס"ס להכשירה ולברך עלי' וכמו שפסק זקנינו הגאון ז"ל במנחת יהודא חאו"ח סי' ח' וא"כ אין כאן חששא מחמת כתב העליון וז"ב בעזה"י

סי' יא

א) והנה עד כה דברנו מהחשש הראשון. ועתה נבא לבאר אודות החשש שהביא אחי בשם הרב המורה בקהלתכם שליט"א שחש על יריעה זו מטעם דהוה חק תוכות. וכבוד אחי שליט"א כתב דחק תוכות הוה רק אם נפל טפת דיו לתוך האות ובנטילת הטפה תשאר האות זה הוה חק תוכות אמנם אם הדיו מכסה כל האות הוה רק כמו נטף שעוה על האות דיכול ליטול השעוה והאות כשר דהוה כמו כיסוי על האות כמבואר במג"א סי' ל"ב ס"ק כ"ג והכא נמי הדיו מכסה האות והוה כמו שעוה וכשנוטל הדיו כשר. והביא ג"כ מהדין המבואר בסי' ל"ב בזרק זהב על האותיות דהלל"מ שיהי' נכתבים בדיו יכול להעביר הזהב והאותיות כשרים ואין זה חק תוכות דנוטל הכיסוי וה"ה בנ"ד עכ"ד אחי שליט"א. והנראה בזה. הנה לכאורה צדקו דברי הרב המורה דהוה ח"ת ומה שהקשה כבוד אחי מדברי המג"א בשעוה נראה ליישב ומקודם נביא ראי' דבה"ג הוה ח"ת מדברי המהר"ם וב"ש בסי' קכ"ה הנ"ל שכתבו לפרש דברי הלבוש דאם נפלה טפת דיו על האות ולא נתפשט כלל אז אם האות נתייבש הדין כמו בעפרות זהב הרי שדקדקו רק ולא נתפשט כלל מבואר בפירוש דאם נתפשט מחוץ לאות ג"כ אף שהוא גם על האות מ"מ פסול גם להלבוש משום ח"ת וכ"כ הפר"ח באה"ע שם להדיא שהביא דברי הלבוש דנתייבש ונפל הדיו מעל האות כשר וחלק עליו דגם בה"ג פסול ובב"ח באה"ע שם מפורש יותר שכתב על הלבוש דסברא שכתב להכשיר משום דלא גילה רק הכיסוי ולא עשה יותר אינו אלא לדעת הסמ"ק יעו"ש וכ"כ הטו"ז באה"ע שם בשם הלבוש דבה"ג כשר דלא עשה אלא גילה הכיסוי וחלק עליו יעו"ש הרי דדעת הלבוש באמת כדעת אחי שליט"א. אולם הבאים אחריו הטו"ז והב"ח והפר"ח חלקו עליו דאף בה"ג פסול משום ח"ת כדברי הרב המורה. וממוצא דברי הב"ש מבואר ג"כ שאין זה דומה להך דזרק זהב דשם מיירי דהזהב הוא רק על האותיות ולא סביבם ובה"ג שפיר אם גרר ל"ה ח"ת כדברי מהר"ם בפירושו לדברי הלבוש. אכן בנ"ד שהדיו הי' גם סביב האותיות שפיר היה גם בה"ג ח"ת כדברי הרב המורה

אכן מה שהקשה כבוד אחי משעוה הנה עינינו הרואות בפר"ח שם באה"ע בסוף דבריו שדחה דברי הלבוש והעלה דבה"ג פסול סיים זולת בשעוה שיש להקל יעו"ש. הרי אף דפוסל בדיו מכשיר בשעוה ובטעם הדבר נראה דאין הענינים דומין דהנה בדיו אם נפלה סביב ממש אצל האות פסול משום דבעינן מוקף גויל ולא דיו וגם שאין האות ניכר. אמנם בשעוה אם נדבק שעוה סביב ממש להאות בלי שום פירוד בין האות והשעוה כשר כיון שהאות ניכר וג"כ מוקף גויל תחת השעוה והסברא לחלק עפ"מ דמבואר בריש זבחים בר מיני' מחריב בי' שלא בר מיני' איני מחריב בי' כמו כן בנ"ד אם נדבקה דיו סמוך ממש למקום האות פוסל את האות לדידן דקיי"ל דלא כהרשב"א שפוסק בזה כל הראוי לבילה אין בילה מעכב בו ואף להרשב"א היא רק משום דיכול לגררו יעו"ש בב"י או"ח סי' ל"ב שהביאו אבל אם הי' אסור לגררו שפיר הי' פסול. אכן שעוה דהוא אינו מינו איני פוסל אם נדבק סביב האות אם רק ניכר האות וז"ב בלי ספק. וא"כ בזה עיקר הדבר דצריך הסרה היא רק השעוה שעל גוף האות שמעכב שלא לראות האות וא"כ כיון שרק המקום שעל האות צריך הסרה שפיר הוה חק יריכות כיון דהפוכות א"צ שום תיקון ויכול להיות עם השעוה כמו שהי' והוה ממש כמו בזהב. אכן בדיו שצריך ג"כ לגרר הדיו סביבות האות שפיר הוה ח"ת ונכונים דברי הפר"ח וממילא צדקו דברי הרב המורה

ב) ובזה מיושב לנכון מה שהקשה המחצה"ש באו"ח סי' ל"ב סקכ"ג שם על הדין שכתב המג"א דאם נפלה שעוה וסילקה מותר דהרי כתב הב"ח באו"ח סי' ש"מ דאם נטף שעוה על ב' אותיות מהספר ומחקו בשבת חייב וע"כ הטעם משום דהוה כותב דכ"ז שהי' השעוה עליהם הי' כמחוקים ובתשובות מעג"צ חילק על הב"ח וס"ל דאינו ככותב במחיקת השעוה ואינו אלא כמגלה כתב חתום. והנה לפ"ז אם נימא כדברי המעג"צ שפיר יתכן דינא דמג"א דבה"ג ל"ה ח"ת. אמנם הרי המג"א בעצמו בסי' ש"מ הביא דברי הב"ח להלכה וא"כ בע"כ דסובר דהאותיות הי' מחוקים וע"י הסרת השעוה נכתבו והוה ח"ת יעו"ש והניח הדבר בצע"ג. אכן בדברינו מיושב דבאמת הוה כנמחק ורק מ"י הסרת השעוה מהאות בזה כותבים ולא בהסרת השעוה שסביבות האות דזה אינו לא מעלה ולא מוריד וא"כ לענין שבת חייב ולענין סת"ם וגט ל"ה חק תוכות ומיושב קושית המחצה"ש בטוב. ועכ"פ כיון שכן אין קושי' מהך דשעוה שהקשה כבוד אחי. אכן גם לדברי המחצה"ש שם אין קושי' מהך דשעוה דהרי הוא ביאר שם החילוק בין שעוה לדיו דבשעוה גם קודם סילוק השעוה לא נתבטלו האותיות שתחת השעוה רק הי' מכוסים אבל בדיו הי' מחוקים ולא הי' הכתב בפ"ע רק תעורבת עם הדיו העליונה וע"י המחיקה הוה כאילו נכתב כעת יעו"ש במחצה"ש וא"כ אין קושי' מהך דשעוה וז"ב: