גבעת הלבונה סז

בקולמס לשמה פסול וכשרה לכהונה משום דל"ה כתב בנ"ד כשר דכתב עליון ל"ח כתב ולשיטת הסוברים דכתב השני מכשירו בנ"ד פסול יעו"ש. וא"כ לפי דבריו שפיר יש לחוש כדברי אחי נ"י. אכן ראיתי להגאון בעל חסד לאברהם מהדו"ק חיו"ד סי' פ"ו האריך בספיקו של הפרמ"ג הנ"ל והוכיח דאין בזה שום ספק כלל דבה"ג דכתב השני הוא של"ש לכ"ע בטל הכתב השני גבי כתב הראשון וכשר לכ"ע ורק אם כתב הראשון של"ש והעביר קולמס לשמה פליגי ולא בהיפוך וא"כ לפי דבריו אין כאן בית מיחוש בנ"ד. אכן לענ"ד מלבד דראיותיו בכל התשובה קלושות מאוד מלבד זה במחכתה"ג נעלמו מאתו דברי הב"ש באה"ע סי' קכ"ה סקי"א שהביא בשם סדר הגט של מהר"ם דמפרש דברי הלבוש דאם נפל טיפת דיו על האות ולא נתפשט כלל אז אם כבר נתייבש האות דומה לעפרות זהב דקיי"ל דיכול לגרר הזהב יעו"ש וכן הוא באמת בסדר ג"ר של מהר"ם באות פ"ז יעו"ש. הרי מבואר דבה"ג צריך לגרר הדיו השני' משום דהוה של"ש וא"כ מבואר מדברי הלבוש ומהר"ם וב"ש גדולי האחרונים אשר מפיהם אנו חיין בהיפוך מדבריו דלדבריו בה"ג א"צ שום תיקון דשפיר בטל כתב השני גבי הראשון והמעיין בחסד לאברהם שם יראה דראיותיו אינם חזקות כ"כ לדחות מפניהם דברי הלבוש ומהר"ם וב"ש המפורשים להיפוך מדבריו. אולם כבר ישב על מדוכה זו אחינו מו"ר הגאון מאור הגולה זצ"ל ששאלה כזו נשאלה לפניו והאריך בזה בספרו הנחמד אהל יהושע בסי' כ"ז ומתחלה רצה לומר ג"כ כמ"ש החסל"א הנ"ל. ואולם באותיות ה' ו' שם האריך להכשיר הס"ת מטעם דהדיו נתפסת בקדושה כדין נטפל יעו"ש בנועם שיח אמריו כי הראה נפלאות בכל התשובה שם וטעם הזה אין בו כדי השג יד מדברי מהר"מ וב"ש הנ"ל דרק בס"ת שייך לומר כדבריו ולא בגט ובזה שפיר פסול משום של"ש אכן בס"ת וחו"מ שפיר נוכל להכשיר מטעם זה. וא"כ אזלה לה החשש שחשש כבוד אחי דבאמת גם בה"ג כשר

ב) אכן בגוף דברי אחינו הגאון ז"ל במחכתה"ג גם דבריו תמוהים דמה שהאריך מתחילת הסימן עד אות ה' לדון מטעם דאינו כתב ורק התחתון כתב ודרך בדרכו של החסל"א ורק העמיק וביאר הדבר יותר כבר כתבתי שהדבר נסתר מדברי מהר"ם וב"ש הנ"ל והאמנם בספרו שם בסוף אות ג' במוסגר רצה לדון דבגט פסול משום דחשיב כמבטל כתב הראשון. הנה זה יתכן רק בהעביר בקולמס אכן בנשפך הדיו ל"ש לומר כן והרי המהר"ם וב"ש כתבו בפירוש (בנפל טפת דיו ומבואר שלא כדבריו אכן גם מה שהעלה בסוף התשובה שם משום דנתקדש מאליו מטעם אויר מזבח וכ"ש מקדשין שלא מדעת והאריך בזה לענ"ד דימה ענינים נפרדים דהכי יסתפק שום אדם לומר שאין קדושה על הדיו הרי הפר"ח רוצה לומר בשם שנכתב שלא בקדושה אסור למוחקו אף לצורך תיקון ואף הש"ך ביו"ד סי' רע"ו דמתיר הוא רק לצורך תיקון ולא בענין אחר ועכ"פ מבואר דאף שם שנכתב שלא בקדושה יש בו קדושה ורק דמ"מ פסול משום דנהי שקדוש אבל הרי לא נכתב לשמו. ותדע דהרי מבואר במשנה בזבחים מ"ו לשם ששה דברים הזבח נזבח והש"ס בריש זבחים האריך להביא ראי' דבקדשים סתמא כשר ולמ"ל כ"ז הרי נתקדש בשחיטה ע"י הסכין דל"מ לשיטת התוס' בזבחים מ"ז דבעינן סכין כ"ש לשחיטה בודאי נתקדש רק אף לשיטת הר"א בתוס' שם בריש חולין דל"ב כ"ש מ"מ הרי קאמר הש"ס במנחות ע"ח סכין מקדשה ככלי שרת ומ"מ בעינן לשמה קודם שהתנו בי"ד דלא לימא ואף אחר שהתנו קאמר הש"ס רק דמשו"ה תיקנו דלא לימא לשמה הואיל וסתמא כשר אבל אם סתמא פסול ל"מ קדושת כ"ש וסכין וא"כ בס"ת דסתמא פסול מה מועיל מה שהדיו נתקדש בקדושת השם סוף סוף נכתב שלא לשם השם אם נאמר דכתב השני כתב ובזה נדחין כל דבריו שם בתשובה מה שפלפל שם דנתפס בקדושת השם דהן אמת דהדיו שנפלה נתפסת בקדושת השם עכ"ז ל"ה לשמה ובשמות הקדושים בעינן לשמה ואם לא אמר בפירוש שכותב לשמה פסול כמבואר ביו"ד רע"ו שם ומה מועיל זה שנתפס בקדושה ותמה אני על רוחב שכלו של אחינו ז"ל וא"כ דברי הפרמ"ג נכונים להלכה ושוב יש לחוש מחשש דשלא לשמה וכנ"ל

ג) אולם אעפ"כ נראה לענ"ד דמצד הזה אין כאן בית מיחוש. דהנה לכאורה יש מקום לחשוש עוד בנ"ד דאף שהוסר השחרות מ"מ הלא ניכר בין האותיות והתיבות שחרות מעט כמו גראה ובזה יש לחוש דאין השם ניכר ונקרא כתב כלל וכבר עלה ונסתפק בנדון כזה הנוב"י במהדו"ק אה"ע סי' פ"ה אם הקלף שחור רק האותיות ניכרים משום שהמה שחורים יותר מהדיו הנשארת על הקלף בצדי האותיות אם בה"ג הוה כתב. והאמנם העלה דהוה כתב ואולם הרואה יראה מדבריו שם דרק משום חשש עיגון גדול התיר הדבר. ולענ"ד נראה להוכיח מדעת הרד"ך בתשובה דבה"ג פסול. דהנה בדין המבואר באו"ח ל"ב בנפלה טפת דיו לתוך האות ואינה ניכרת אין תקנה לגרור הדיו דהוה חק תוכות הביא המג"א בסקכ"ג בשם הרד"ך וז"ל ואם היא מחסרה גופה של יוד או שנראה כאילו היא גופה של אות אע"פ שהאות ניכרת להדיא פסול יעו"ש. והפר"ח באה"ע קכ"ה ס"ח שם הביא דברי הרד"ך באורך וכתב עליו ואיני רואה טעם להוראה זו דאי בנתעבה הגג או הורק מטפת דיו שנפל בגוף האות מה בכך הרי יכול לחזור ולתקנו ולעשותו דק בקולמס ואין כאן ח"ת שהרי אם מניחו כך בלא גרירה כשר וסיים שדברי הרב המה רחוקים מהדעת יעו"ש. אכן לענ"ד נראה בכונת הרד"ך שנפלה הדיו על האות וניכרת הדיו ורק שהדיו מהאות משחיר יותר והאות ניכר לתינוק דל"ח ול"ט אעפ"כ פסול משום דסובר כצד שכתב הנוב"י דבה"ג לא הוה כתב וממילא ליכא תקנה לתקן לגרר משום דכיון דבלא התיקון פסול שוב הוה חק תוכות ובחנם תמה עליו הפר"ח בזה. וא"כ לפ"ז בנ"ד יש לחוש דל"ה כתב כיון שניכר סביבות האות שחרות מדיו השני'. אולם נראה דאין כאן בית מיחוש דספק הזה הי' שייך רק אם סביבות האות נשאר שחרות של דיו ושם דיו עליו רק שכתב של האות משחיר ביותר שפיר יש מקום לומר דל"ה כתב כיון שעכ"פ סביבותיו שחור ע"י הדיו. אכן בנ"ד שהשחרות אזלה לה בליחוכו של הסופר ונשאר רק רושם שחרות כעין גראה א"כ זה בודאי ל"ה כתב כלל בדיו כזו דהרי כתב המג"א בסי' ל"ב ס"ק ל"ח דאם בתחלת הכתיבה לא הי' הדיו שחור רק דומה ללבן שהוכהה מראיתו וצריך להעביר בקולמס הוה שלא כסדרן יעו"ש. הרי דאין זה כתב כלל בדיו כזה וא"כ הרי הדבר ברור דאין השחרות של גראה יותר מלבן שהוכהה מראיתו והרי כתב הפרמ"ג ביו"ד סי' ל"ח במ"ז סק"א: דמראה גראה ל"ה מראה שחור כלל יעו"ש. וא"כ כיון שאין מראה זו רק כעין לבן שהוכהה מראיתו דאינו דיו כלל כמ"ש המג"א הנ"ל וא"כ שפיר האותיות שהמה שחורים ע"ג לבן נקראים כתב ואין בית מיחוש כלל מצד זה וא"כ אין כאן שום חשש כלל שמא נשאר על האות דהרי אנו רואים דבסביבות האות לא נשאר שום שחרות רק כל השחרות עבר בליחוכו של הסופר וא"כ בודאי גם מגוף הכתב עבר הכל והר"ז דומה למ"ש הש"ך בנקוה"כ ביו"ד סי' ל"ג דכיון דחזינן דנתרפא הפנימי כמו כן אמרינן שנתרפא החיצון ובסעיף ד' הסברא דאם איתא דנתרפא החיצון גם הפנימי הו"ל להתרפא יעו"ש. וכמו כן בנ"ד כיון שעבר הדיו סביבות האות בודאי דגם הדיו שעל האות עבר וז"ב לענ"ד: