גבעת הלבונה סו

תורה לשיטת ר"ת דצריך קשר של קיימא ומדוע קתני רק פטור דמשמע דאם רוצה יוכל להכניסם ובאמת הדבר איסור גמור ואין תח"י מפורשי ש"ס עירובין לראות אם העירו בזה והוא דקדוק עצום מאוד. ועוד יותר דבאמת בברייתא שהביא הש"ס בדף צ"ז מבואר רבי יהודא אוסר בחדשות וא"כ מדוע במשנה קתני פטור. אכן בדרכינו הנ"ל נראה לבאר הדבר דהרי כבר הבאתי קושית הגה"ק הנ"ל דהרי עכ"פ יכול לקשור לשם קשר שאינו ש"ק דאין בזה איסור ותירצתי דכיון דסתם קשר ש"ת הוא לקיום יש לחוש שמא הואיל והוא בהול ישכח ויעשנו בסתם ויעבור באיסור תורה. והנה יש לומר דהדבר תלוי במחלוקת רבי יהודא ורבנן בפסחים י"א שם בבכור שאחזו דם דחכמים מתירים להקיז ובלבד שלא יטיל בו מים ורבי יהודא אוסר וביאר הש"ס דפליגי דרבנן סוברים מתוך שאדם בהול על ממונו אי לא שרית לי' כלל אתי למיעבד במקום שעושה בו מום ור"י סובר דאדרבה הואיל ובהול אי שרית לי' אתי למיעבד במקום שעושה בו מום. הרי דר"י ורבנן פליגי בזה במקום שבהול אי מתירין לו או לא וא"כ בנ"ד לרבנן דסברי דהואיל ובהול מתירים לו בכדי שלא יבא לאיסור תורה גם בנ"ד יש להתיר לעשות קשר שאינו ש"ק כדי שלא יבא לעשות קשר ש"ק. וא"כ שפיר מותר באמת להכניסם בעצה הנ"ל ורק דאעפ"כ אין עליו חובה להכניסם הואיל ויש מקום לחוש שיבא לידי איסור תורה ולכן אם רוצה למנוע מזה אין עליו חובה ופטור הוא אכן בישנות דאין בזה שום בית מיחוש שפיר חייב ולכן המשנה שפיר נקטה בלשון פטור דלדידן דקיי"ל בהך דבכור שאחזו דם כרבנן באמת אין בזה איסור דיכול להכניסם בעצה הנ"ל ורק כיון דיש בזה חשש אין עליו חובה ורק פטור ומותר לעשות בעצה הנ"ל. וכ"ז המשנה דסוברת כשורת ההלכה כחכמים שם. אכן רבי יהודא לשיטתו דסובר שם דהואיל ובהול אי שרית לי' אתי למיעבד איסור תורה וא"כ אליבי' שפיר אסור בה"ג וא"כ משו"ה קאמר בלשון אסור דאליבי' גם בעצה הנ"ל אסור ולשיטתייהו אזלי בזה חכמי המשנה ורבי יהודא ומיושב הדקדוק הנ"ל ונכון. ועלה בידינו בעזהי"ת ליישב מנהג] של ישראל פורה ואדרבה כפי דרכנו בזה מבואר ראי' גדולה מלשון המשנה דקאמר פטור דיוצאין בה"ג דאל"כ מדוע לא קתני אסור וע"כ דבה"ג יוצאין ומשו"ה קתני פטור וכנ"ל ומבואר דמנהג ישראל תורה

ה) אכן בגוף קושית הישויע"ק הנ"ל באות ב' בישוב קושית התוס' דמשו"ה אסור מטעם מגו וכנ"ל לענ"ד נראה דשפיר הקשו התוס' דהרי מבואר בש"ס שם בדף צ"ז זאת אומרת עניבה פסולה בתפילין ומבואר דאם אינו יוצא המצוה אסור להצילו בשבת על גופו. וא"כ הרי במשנה מבואר בד"א בישנות אבל בחדשות פטור ופירש הש"ס דישנות היינו מקושרות. ומעתה קשה לדעת רבינו אלי' מה חילוק בין חדשות לישנות הרי גם בישנות בזה הקשר שהי' כבר אינו יוצא כיון דלשיטתו צריך לעשות בכל יום וא"כ אם אינו קושר מחדש אינו מקיים המצוה ואם אינו מקיים המצוה א"כ אסור ללובשם כמו בעניבה דפסולה בתפילין וע"כ דיצטרך מחדש לקושרם ורק דאין זה איסור כיון דהוה קשר שאש"ק וא"כ בחדשות אמאי פטור וממ"נ קשה מדוע בחדשות אסור הרי הוה קשר שאש"ק מה תאמר דאמרינן מגו א"כ מדוע בישנות מותר הרי גם באלו צריך לעשות הקשר מחדש וע"כ דכיון דהוה קשר שאש"ק מותר ול"א מגו וממ"נ מוכח כשיטת ר"ת והקשו תוס' בתורת ממ"נ ודו"ק

ו) וחוץ לזה בגוף הדבר שרצה הישויע"ק לדון בכאן מתורת מגו אם שכדבריו כתב גם במרדכי וכנ"ל. לענ"ד הדבר תמוה מאוד דבשלמא שם בדופן דמה דבשבת לא חשיב דופן הוא משום דמקצת דופן לא הוה ככולה דופן וא"כ בשבת שבחג הסוכות דאמרינן לענין מצות סוכה דשלישית אפי' טפח הוה דופן שפיר אמרינן מגו דהוה דופן לענין סוכה אף שהיא רק טפח הוה דוכן גם לענין שבת. ואמנם בקשר הכי קשר שאינו של קיימא להנך דעות דתלוי בזה אי דעתו להיות קשר לעולם או לא הכי עשיית הקשרים שונים זמ"ז הרי עשיית שניהם בשוה ואינו ניכר שום חילוק ביניהם ורק דזה מחשבתו לקיום וזה אין מחשבתו לקיום וחסרה המחשבה ובשבת דבעינן מלאכת מחשבת אינו חייב בה"ג ובתפילין ל"ב מלאכת מחשבת רק מעשה הקשר והיה קשר והאיך שייך לומר בזה מגו הכי בתפילין בעינן המחשבה ובשלמא בדופן דגם בסוכה בעינן מעשה עשיית הדופן וכיון דלענין סוכה הוה דופן גם לענין שבת הוה דופן. אמנם בקשר דהפטור בשבת לאו משום דאין זה קשר דבאמת הוה זה שפיר קשר ורק שהתורה פטרה משום דלא הוה מלאכת מחשבת והאיך שייך לומר בזה מגו דהוה קשר לתפילין הוה קשר גם לענין שבת והכי בשבת אנו אומרים דאין זה קשר הרי גם בשבת הוה קשר ורק דחסרה המחשבה ומשו"ה פטרה תורה ול"ש בזה מגו וז"ב ואמת וצדקו דברי התוס'

סימן י'

ב"ה יום ג' תולדות תרפ"ג פה"ק מאגרוב יצ"ו

כבוד אחי חביבי הרב הגדול החריף ובקי בחדרי תורה לפניו נגלו ספרי אורה כש"ת מו"ה יהודא צבי באמבאך שליט"א [זצ"ל] מק' ראווא יצ"ו

מכתב שאלתך קבלתי וענותך תרביני לשאול מאתי דבר ה' זו הלכה, והנני למלא מבוקשך והגם שכבר פלפלו בזה רבותינו האחרונים עכ"ז אלקט בין האמרים פניני דבריהם ומעט אשר אחזה לשית עליהם נוספות וזה החלי

א) בדבר השאלה בסופר שכתב ס"ת ונזדמן לו שם בתחלת היריעה וכתב השם וכמה שורות מהס"ת ואח"כ נשפכה פתאום הדיו על כל אותיות השם ולא ניכר כלל השם והסופר בראותו זאת נבהל ובחפזון ליחך בפיו כל הדיו משם הקדוש וניכר השם היטב אך בין אות לאות ניכר מעט רושם שחרות כמו צבע גראה והאותיות ניכרים היטב וכעת בא הסופר בשאלה מהו משפט היריעה הזאת ונתווכחת עם הרב המורה שליט"א מקהלתכם

תשובה. הנה בסוף דבריך כתבת לחשוש אולי בעת שנשפכה הדיו על השם הקדוש נתערבה אז הדיו שנשפכה עם הדיו מהשם ואח"כ אף אחר הלחיכה אולי נשאר דבוק מעט על השם מהדיו שנשפכה כי א"א לצמצם שלא נשאר כלל על האותיות מדיו שנשפכה והדיו החדשה פסולה משום שלא לשמה וכשנתערבה באותיות השם יש בשם הזה מעט מדיו שלא נתקדשה לשמה והוה של"ש ולשמו ואפשר הי' מועיל לזה הע"ק על השם לשמו עכ"ל. הנה מה שרצית לומר דמועיל הע"ק לחששא דשל"ש תמהני הרי זהו מחלוקת ר"י ורבנן בגיטין ד"כ ובכ"ד ורבנן ס"ל דאינו מועיל הע"ק דאין השם מן המובחר והלכה כרבנן וכמ"ש הרא"ש בגיטין שם רק בגט נחלקו באה"ע סי' קל"א אי גם בגט ל"מ הע"ק לפסולא דשל"ש אי הלכה כר"ח או כראב"י אבל בס"ת כ"ע מודים דהלכה כרבנן וא"כ אין ספק דלחשש הזה ל"מ הע"ק. אולם בעיקר החשש הנה כבר נסתפק הפרמ"ג באו"ח סי' ל"ב במ"ז סקט"ו בתפילין שנפל עליהם דיו או שהעביר בקולמס של"ש אי כשרים וכתב דהדבר תלוי במחלוקת הפוסקים באה"ע קל"א הנ"ל דלדעת הרמב"ם דגט שנכתב של"ש והעביר