גבעת הלבונה סה

הא דסוכה לכאן דבשלומא בסוכה דמעיקר הדין בעינין גם בסוכה ג' דפנות ורק דהלל"מ דסגי בשלישית אפי' טפח ואמרינין דטפח זה חשוב כדופן שלם שפיר אמרינין מגו דהוה דופן לענין סוכה דבעינין ג"כ ג' דפנות ואעפ"כ אמרינין דטפח זה דינו כדופן שלם ה"ה דנחשב דופן לענין שבת. אמנם לענין תפילין דלדעת רבינו אלי' דצריך לעשות קשר בכל יום א"כ בזה ראינו דהתורה הקפידה דוקא בקשר הזה שיהי' קשר שאינו של קיימא דהרי לא יצויר כלל בתפילין קשר ש"ק כיון דבכל יום צריך לסותרו ולקשור מחדש וא"כ ראינו דתפילין ושבת המה בענין זה חלוקים בדינייהו ובתפילין הוא ממש בהיפוך מבשבת דבשבת חייב דוקא בקשר של קיימא ובתפילין מעיקר המצוה בעינין דוקא קשר שאינו ש"ק והאיך שייך לומר בזה מגו, והדבר דומה מ"ש בתוס' ביבמות ד' ע"א דמשו"ה לא נוכל ללמוד מיבום דדוחה לאו שיב"כ משום דמצותו בכך והמהרש"א שם ביאר דזה באמת פירוש דברי הש"ס הכא חד איסורא דמצותו בכך יעו"ש, וכמו כן בנ"ד בענין מגו דלדעתי זה ענין לימוד זמ"ז במקום שבאו ביחד דבה"ג למדין זה מזה דכעין זה כתבו התוס' בזבחים כ"ג ע"א דמתוך שמרצה בציבור מרצה נמי ביחיד הוא לימוד בבנין אב שנלמד זמ"ז יעו"ש וכמו"כ לדעתי ענין מגו היא למוד דכיון דהוה דופן לענין סוכה א"א לומר דלא ליהוי דופן לענין שבת היכא שבאו ביחד וא"כ בתפילין דמצותן דוקא בקשר שאינו ש"ק ל"ש לומר מגו דהוה קשר לענין תפילין הוה קשר לשבת אם הדין שונה מבשבת מהיפוך להיפוך ואין זה ענין לסוכה דף ז' הנ"ל ומיושב קושית הישויע"ק הנ"ל. ונראה להביא ראי' לזה דלשיטת רבינו אלי' ל"ש לומר בזה מגו. דהנה יש להקשות לשיטת רבינו אלי' דצריך לקשור בכל יום וא"כ למאן דסובר שבת זמן תפילין וגם המשנה בעירובין הנ"ל סוברת כן האיך יוכל להניח תפילין בכל שבת הרי אם שבת זמן תפילין צריך ג"כ לעשות הקשר בשבת לשיטת רבינו אלי' והאיך מותר לעשות הקשר בשבת וע"כ כיון דלשיטתו צריך לעשות הקשר בכל יום וא"כ הוה קשר שאינו ש"ק ומותר לעשותו בשבת וא"כ אם נאמר דלרבינו אלי' משו"ה חדשות אסורות משום דאסור לעשות הקשר משום מגו וא"כ איך אפשר שיהי' שבת זמן תפילין. וע"כ דלשיטתו ל"ש בזה מגו כלל כיון דהדין חלוק בזה משבת וכנ"ל. ומעתה לפ"ז כ"ז רק לשיטת רבינו אלי' דצריך לעשות הקשר בכל יום וא"כ בזה הקפידה תורה דוקא שיהי' קשר שאינו של קיימא ול"ש לומר מגו וכנ"ל. אמנם לשיטת רבינו תם דאינו צריך לעשות הקשר בכל יום וא"כ אף אם נאמר דגם בעושה הקשר בכל יום יוצא בזה. אמנם עכ"פ כיון שמעיקר הדין אינו צריך לעשות בכל יום הקשר וא"כ שוב הוה ממש כמו בסוכה וא"כ אף אם עושה קשר שאינו ש"ק שייך לומר בזה מגו דהוה קשר לענין תפילין הוה קשר גם לענין שבת ואסור גם קשר שאינו ש"ק ומיושב קושית האבני נזר הנ"ל דשפיר אין עצה בה"ג שיהי' בדעתו חזור ולהתירו אף אם נאמר דיוצאין בה"ג מצות תפילין מ"מ אסור לעשותו בשבת וכנ"ל

ג) ועד השלשה אני בא בישוב קושית הגה"ק הנ"ל, דהנה בגוף קושית הר"ת על רבינו אלי' לכאורה נראה לתרץ דהרי קיי"ל באו"ח סי' שי"ז דגם בקשר שאינו ש"ק אם הוא מעשה אומן אסור בשבת מדרבנן עכ"פ וא"כ הרי קשר של תפילין הוה מעשה אומן כמבואר בחולין דף ט' דתפילין בי בר חבי משכח שכיחי וכתבו תוס' שם דהמה הסופרים העושים קשר ות"ח צריך לידע זה מבואר דאין זה מעשה הדיוט וא"כ גם באינו של קיימא אסור ומשו"ה חדשות אסורות ומיושב קושית התוס' על הר"א, וראיתי ג"כ בישויע"ק או"ח סי' שי"ז כתב לתרץ קושית התוס' עפ"מ דמבואר בב"י שם דאם אינו עומד להתירו באותו יום ורק למחר אף קשר הדיוט אסור מדרבנן וא"כ גם לרבינו אלי' כיון דאינו מתירו היום רק למחר אסור מדרבנן עכ"ד. אכן לענ"ד תירוץ זה וגם תירוצי אין בהם כדי להעלות ארוכה דהרי קיי"ל באו"ח סי' שי"ז שם דלצורך מצוה מותר לעשות בשבת קשר שאינו ש"ק אף מעשה אומן והוא מהמשנה דסוף שבת. וא"כ בזה דהיא צורך מצוה הצלת תפילין אין שום איסור ושפיר הקשו תוס' והפלא על הישויע"ק ז"ל שנעלם ממנו דבר זה בעידנא דעסיק בי' אכן עדיין יש להקשות להמבואר בפסחים דף י"א גבי בכור דאין מקיזין לו דם אפי' במקום שאין עושין בו מום מתוך שאדם בהול על ממונו אי שרית לי' במקום שאין עושין בו מום אתי למיעבד במקום שעושין בו מום יעו"ש. וא"כ גם בנ"ד יש לומר הואיל והוא מצא תפילין ובהול להצילם הן מחמת שיווי ערכם והן מחמת הצלת קודש אם נתיר לו בכונה להתירם ביום מחר ישכח ויקשרם גם בלא זו וגזרה זו שייכה ג"כ במקום מצוה כמו שם בהך דבכור וביום מחר בודאי ישכח להתירו. ואף דמבואר בפסחים שם משום חומרא דשבת מיבדל בדילי זה רק דהמעשה נשתנה כמו בהך דשמן שניחוש שיבא להסתפק משמן זה בזה שייך לומר מיבדל בדילי. אבל בנ"ד שזה המעשה בעצמה אם עושהו בכונה להתירו רו ביום מחר הוה קשר שאש"ק ובלא כונה זו הוה קשר ש"ק והוא בהול בזה בהצלת התפילין בודאי דשייך לומר דמתוך שהוא בהול ישכח לקשור בכונה זו ויבא לקשור בסתם ויעבור באיסור שבת דאורייתא, וא"כ מה הקשו תוס' על רבינו אלי' הרי שפיר יש לומר דמדרבנן אסור וכתירוץ הישויע"ק ובזה ל"ש התירוץ שכתבתי דלדבר מצוה שרי דזה רק אם אינו בהול אבל בכאן דהוא בהול שפיר אסור ול"ש לומר איבדל בדילי בזה שתלוי במחשבתו ובודאי ישכח ומה הקשו. אמנם נראה דשפיר הקשו דהרי לשיטת רבינו אלי' דבכל יום צריך לקשור מחדש א"כ בזה א"צ שיזכור דהרי כל קשר של תפילין עשוי רק ליום ומחר יתירנו וא"צ בזה דעתו כלל דסתמו כפירושו וגם מחר בודאי יתירנו וא"כ בכל אופן שיהי' לא יצויר בקשר של תפילין איסור תורה ורק איסור דרבנן וזה שרי במקום מצוה וכנ"ל ושפיר הקשו התוס'

והן עתה כ"ז רק לשיטת רבינו אלי' דצריך להתיר בכל יום שפיר אין איסור. אכן לשיטת הר"ת דא"צ קשירה בכל יום וא"כ אף אם יכוין שיהא קשר זה רק ליומו מ"מ בזה שוב גזרינין הואיל ובהול הוא ישכח לעשותו לכונה זו. וגם למחרת ישכח להתירו הואיל וסתם קשר של תפילין עשוי על כל הזמן וא"כ הואיל וסתם קשר של תפילין הוה של קיימא שפיר ל"מ עצה הנ"ל דגם בה"ג אסור עכ"פ מדרבנן שמא יבא לידי איסור תורה ומיושב קושית הגה"ק הנ"ל. ואף דבשבת קנ"ג הוא איבעיא בש"ס אי במציאה ג"כ שייך לומר אדם חס על ממונו כמו בכיסו או לא וללישנא קמא בש"ס בשם פשיטא לי' דבזה ל"ש אדם חס על ממונו ואינו בהול והכי קיי"ל באו"ח סי' רס"ו דרק בכיסו ולא במציאה וא"כ כאן בתפילין דמציאה היא ל"ש אדם חס, אמנה בנ"ד דהיא תפילין ויש בזה הצלת כתבי קודש מבזיון ויש בזה ג"כ חסרון כיס שפיר יש לומר דאדם בהול ואם לא נתיר לו יעשה באיסור גמור וכמו בכיסו ממש וז"ב. [וכה"ג כתב הרע"ב בפ"ד דר"ה מ"ח דמש"ה בתינוקות שמתעסקין עמהם אפי' בשבת משום דל"ש שמא יעבירנו אלא בזמן שהוא חייב משא"כ באינו חייב אינו טרוד ולא ישכח את השבת ועיי"ש] ועכ"פ קושית הגאון הנ"ל מיושבת שפיר ודוק

ד) ובדרך זה נראה לענ"ד לתרץ דקדוק עצום בש"ס דעירובין שם במשנה דקתני אבל בחדשות פטור, ודברי הש"ס תמוהים מאד דכיון דבחדשות הטעם משום דצריך לעשות קשר וזה אסור בשבת א"כ מדוע קתני פטור דמשמע אבל איסורא ליכא ובאמת הרי יש בזה איסור