גבעת הלבונה סב

שפיר יש לומר דכשר במשרטט אח"כ וכן במזוזה אפשר לשיטת רמב"ח דאמר, סתם הלל"מ שפיר יש לומר דג"כ כשרה במשרטט אח"כ. אבל לרב בודאי פסול ושפיר מקשה הש"ס לרב ומיושב קושיית הגרע"א הנ"ל בדרך קרוב למרכז ודוק

ד) ואדרבה נראה להביא קצת ראיה מסוגיא דמנחות שם לשיטת התוס' בסוטה הנ"ל דשם קאמר ר"י משום רבינו תפילין ומזוזות אינן צריכות שירטוט והנה כבר כתבו התוס' בחולין ד"ג ע"א בד"ה אין השומר דלשון א"צ משמע אף שיש עצה ואופן אחר שנעשה הדבר לתקן מ"מ אינו צריך כגון בגט ליטלנה הימנה יעו"ש. וא"כ לכאורה מה יענו להך דהכא דקאמר ר"י משום רבינו א"צ איזה עצה יש לו בכאן. אכן לדברי התוס' בסוטה הנ"ל דבמגלת סוטה דצריך ג"כ, שירטוט סני אם משרטט אח"כ א"כ שפיר הו"א דצריך לשרטט אח"כ עכ"פ לזה קאמר בלשון א"צ דאף אח"כ אינו צריך לשרטט ונשמע מזה דאף לכתחילה לא בעי שירטוט ואין מצוותן כלל בשירטוט. וכ"ז אם יצויר לפעמים דבעי עכ"פ שירטוט אח"כ כמו במג"ס אכן אם נאמר דבכ"מ דבעי שירטוט הוא רק קודם הכתיבה ובדיעבד אין עצה מהו הלשון א"צ ומוכח מזה כד' התוס'. האמנם ראי' גמורה אין מכאן ויש לדחות הראי' עכ"ז קצת ראי' יש ודו"ק

ה) אכן בגוף הדבר שהעליתי דהש"ס שהקשה והרי בעי שירטוט הי' סובר דרב ורמב"ח פליגי בהך דינא דשירטוט. עדיין אין הדבר ברור ויש לפלפל בזה. דהנה המעיין שם בש"ס בעינא פקיחא יראה דדברי הש"ס במנחות שם תמוה מאד. דהש"ס פריך שם והרי בל"ז בעי שירטוט ומשני תנאי הוא דאמר ר"י משום רבינו תו"מ א"צ שירטוט יעו"ש בש"ס. ובלומדי מאוד תמהתי דהנה בע"כ א"א לומר דהש"ס הקשה מרמב"ח על הברייתא דהרי הוא אמורא ורק דאדרבה הש"ס הקשה מהברייתא על הא דרמב"ח דס"ל דצריך לשרטט ומברייתא מוכח דא"צ וא"כ מה הועיל הש"ס בתירוצו דמתרץ תנאי הוא דכ"ז הי' ניחא אם היה מביא ברייתא דסוברת דצריך שירטוט שפיר מצי רמב"ח לומר אנא סבר כהך ברייתא. אבל כיון דאדרבה גם בזו הברייתא מבואר דא"צ שירטוט א"כ אדרבה עוד הגדיל מדורת הקושי' על רמב"ח ויוקשה עליו ג"כ מברייתא זו המפורשת ומאד תמוהים דברי הש"ס. ורציתי לומר במושכל הראשון דהא דמבואר בברייתא שם אחרי דברי ר"י משום רבינו והלכתא תפילין ל"ב שירטוט ומזוזה בעי שירטוט אין זה מלשון מסדר הש"ס רק סיום הברייתא היא וזה מדברי רבי ירמי' או לשון תנא דברייתא הוא. וקצת מוכח כן דגם במגילה י"ח הביא הש"ס הך ברייתא וג"כ סיים בה כדברים האלו ומשמע קצת דזה מדברי הברייתא. וא"כ שפיר הביא כתנאי דפליגי בזה רבינו ור"י או רבינו ותנא דברייתא שמסיים והלכתא מזוזה בעי שירטוט. אכן זה רב הדוחק. ובאמת מלשון הש"ס משמע דזה הוא דברי מסדר הש"ס ולא לשון הברייתא. ובהיות כן שוב יוקשה תירוץ הש"ס כתנאי דאדרבה קשה יותר וכנ"ל. ולכן נראה לבאר דברי הש"ס. דהנה לכאורה בגוף קושיית הש"ס והא בעי שירטוט יש להקשות ונקדים מה שאמרתי לבאר דברי הש"ס בפסחים ד"ל בההיא תנורא דטחו ביה אסרה רבה בר אהילאי כו' מיתביה אין לשין כו' תיובתא דרבה ב"א תיובתא והדר קאמר הש"ס וכי מאחר דאיתותב רבה ב"א אמאי אמר רב קדרות בפסח ישברו. והנה דברי הש"ס תמוהים מאוד דאיזה שייכות יש לקושיא זו על רב מהא דאיתותב רבה ב"א הרי גם בל"ז יוקשה לרב מהך ברייתא וכבר התעורר בזה בספר שם אהרן ספר נחמד ונמצא עליו הסכמת זקיני הגאון מוהר"ש מאמשטרדם זצ"ל ובאמת שתמוהים מאוד דברי הש"ס

ואמרתי לבאר דהנה בש"ס כתובות ד"ח ע"א קאמר רב חתנים מן המנין ואין אבלים מן המנין ופריך לי' הש"ס מהברייתא ומשני רב תנא הוא ופליג ובתר הכי קאמר שם רבי יוחנן ג"כ כרב ופריך לי' מברייתא ודחיק הש"ס לשנוי. וכתבו התוס' שם דמדלא קאמר ג"כ ר"י תנא הוא ופליג מוכח דרבי יוחנן אמורא הוא וכתבו עוד ואין להקשות אמאי לא קאמר רבי יוחנן אנא דאמרי כרב דתנא הוא. דר"י לא הי' מחזיק רב לתנא דפליג עליו בכל דוכתא, מבואר מדבריהם דכמו דרב יוכל לומר ולחלוק על הברייתא כמו כן יכול אמורא לחלוק על הברייתא במקום דרב קאי כותי' וחולק על הברייתא ויוכל לומר אנא דאמרי כרב דתנא הוא ופליג. ומעתה לפ"ז הנה לכאורה קשה בהא דפריך הש"ס על רב דס"ל קדרות בפסח ישברו מהברייתא והרי רב תנא הוא ופליג. אמנם יש לומר דשפיר הקשה הש"ס דהרי אם נאמר דרב חולק בזה על הברייתא א"כ מדוע מקשינין מברייתא זו על רבה ב"א ומסיק בתיובתא הרי יוכל לומר אנא דאמרי כרב דפליג על הברייתא ותנא הוא ומדחזינין דהש"ס פריך על רבה ב"א ומסיק בתיובתא בע"כ דגם רב סובר כהך ברייתא וא"כ יוקשה אמאי אמר רב קדרות בפסח ישברו. ומעתה זהו באמת הכונה בדברי הש"ס וכי מאחר דאיתותב רבה ב"א א"כ בע"כ דאין רב חולק על הברייתא אמאי אמר רב כו' ומבוארים דברי הש"ס בפסחים הנ"ל ובספר שם אהרן שם כתב לבאר בדרך פלפול רחב ולענ"ד נראה כמו"ש

ומעתה לפ"ז יוקשה בהא דפריך הש"ס והא בעיא שירטוט והביא הך דרב ורמב"ח על איזה מהן הקשה אם הקושי' על רב הרי רב תנא הוא ופליג. וכמו כן אין להקשות על הברייתא מרב דאין הברייתא מוכרחת לסבור כרב. ואם הקושי' על רמב"ח הרי הוא יוכל לומר אנא דאמרי כרב. וע"כ תרצה לומר כיון שהוא פליג על רב וא"כ אינו מחזיק את רב לתנא ומשו"ה לא יוכל לומר אנא דאמרי כרב וכמו"ש התוס' הנ"ל גבי רבי יוחנן. וא"כ האיך פליג על הברייתא. אמנם כן שוב יוקשה קושית הגאון רעק"א הנ"ל באות הקדום דמה פריך הש"ס הרי יש לומר דישרטט אח"כ דמשיטתי' בודאי אין הוכחה דבדיעבד פסול וכנ"ל באות ג' ובע"כ דסובר הש"ס דבודאי גם הוא אינו חולק על רב וס"ל כמו רב דפסול בדיעבד ורק שמפרש דברי רב דהלל"מ הוא ובודאי לא יחלוק על רב וא"כ שוב יוקשה ממ"נ מה הקשה הש"ס דהרי רב תנא הוא ורמב"ח סובר כרב וצריך ביאור לכאורה. ואשר ע"כ נראה בכונת דברי הש"ס. דהנה כבר כתב הרמב"ם ז"ל בהקדמתו לפירוש המשנה דדבר שהוא מהלל"מ לא תפול בו שכחה ואין מחלוקת בדברים שהמה מהלל"מ כיון שלא נשכחו הדברים ועיין מה שהאריך בזה החות יאיר בתשובה סי' קצ"ג באורך והראה בקיאות נפלא והביא כל המקומות שמשם נראה סתירת שיטת הרמב"ם בזה. ותמה אני שלא זכר שר דגם מסוגיין דמנחות מוכח דלא כהרמב"ם דהרי רמב"ח אמר שירטוט מזוזה מהלל"מ ובש"ס מסיק ע"ז כתנאי הרי דגם בדבר שהוא מהלל"מ פליגי תנאי ובפרטות דבזה אינה מחולקים בפרטי ההלכה רק בגוף הדבר אי הי' הלל"מ ע"ז או לא והסוברים דמזוזה א"צ שירטוט ס"ל בע"כ דלא נאמרה מעולם למשה הלכה זו בסיני. ולפלא על הגאון ז"ל שהביא שם הלכה זו ולא העיר שמכאן סתירה גדולה להרמב"ם ז"ל. ומעתה נאמר דבאמת המקשה הי' סובר כהרמב"ם דבדבר שהוא מהלל"מ לא תפול בו מחלוקת לזה הקשה הא מורידין עושין והא בעי שירטוט ומביא הך דרמב"ח דזה מהלל"מ וא"כ בודאי כ"ע ס"ל כן ויוקשה על הברייתא בטעמא דאין מורידין והרי בל"ז פסול מחמת שירטוט. וע"ז משני כתנאי דבע"כ גם בזה פליגי תנאי ואין הלל"מ מוסכמת ודלא כהרמב"ם והביא הך דר"י משום רבינו דא"צ שירטוט וא"כ בע"כ