גבעת הלבונה סא

קדוש בקדושה חמורה וכתב השני כותב לשם קדושה קלה וא"כ כתב הראשון מתוקן יותר מכתב השני וא"א להעביר בקולמס ושפיר הקשה השאג"א בזה. ולפ"ז ממילא שפיר תירץ ג"כ השאג"א דבכלל מאתים מנה וא"כ בכלל קדושה החמורה יש ג"כ קדושה הקלה. ומעתה כ"ז רק אם אנו באין לעשות מקדושה חמורה קדושה קלה דבזה אין כאן תיקון ול"מ העברת קולמס שפיר צריכין לתירוצו של השאג"א אכן מקדושה קלה לקדושה חמורה דבזה שפיר כתב השני מתקן יותר דנתקדש בקדושה חמורה ומוסיף קדושה בכתב הזה ושפיר חשוב כתב וא"כ שפיר יוכל להעביר בקולמס וא"כ יש לומר דהכונה במס' סופרים ובירושלמי דיכולים לעשות ע"י הע"ק דבל"ז בבלה בודאי דאין האותיות כהלכתן בלי הע"ק וא"כ שפיר יוכל לעשות מהן קדושה חמורה ע"י הע"ק ומיושב קושייתך וגם קושייתי הנ"ל

ב) ויש להמתיק הדבר עוד יותר. דהנה כבר כתבתי דיש לתרץ קושיית השאג"א לשיטת הסוברים דכתב ע"ג כתב חשוב כתב א"כ יכול להעביר בקולמס וא"צ לת' דבכלל מאתים מנה. אכן נראה דהנה כבר הקשה הגרע"א בתשובה סי' נ' בהא שנסתפקו התוס' בסוטה י"ז במגלת סוטה דבעי שירטוט אי סגי במה שמשרטט אחר הכתיבה והרי א"כ מה הקשה הש"ס במנחות ל"ב הא מורידין עושין והרי מזוזה בעי שירטוט. ולדברי התוס' הרי יכול לשרטט אח"כ והקושיא עצומה ומר אחי הגאון ז"ל בספרו אהל יהושע בסי' כ"ו אות ד' כתב ליישב עפי"ד השאג"א הנ"ל. אכן כבר כתבתי בתשובה אחת שאין הכונה בדברי השאג"א כאשר שפט אחי מו"ר ז"ל בדעתו ובזה ממילא נסתר תי' שם. אכן ראיתי בש"ס ווילנא בהגהות הגרי"ב כתב שם דבר נכון בישוב הקושיא דהנה הדבר ברור אף אם מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה מ"מ עכ"פ זה רק במקום שלא יופסל מקדושה חמורה ובכל עת שירצה יוכל לחזור ולהשתמש בו לקדושה חמורה אכן לפוסלו לגמרי מקדושה החמורה זה בודאי אין לו רשות לעשות וא"כ הרי בסוטה שם כתבו התוס' דבתפילין פוסל שירטוט וא"כ אם ישרטטנו בכדי שיהי' כשרה למזוזה וא"כ יהי' פסול שוב לתפילין וזה בודאי אין לעשות אף אם מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה ושפיר נסתפקו התוס' ודבריו צודקים מאד. ומעתה כמו כן אומר אני בנ"ד דהנה כבר נודע שיטת הלבוש שהובא בג"פ וישויע"ק אה"ע סי' קכ"ה דבכל הע"ק עכ"פ כתב התחתון נחשב כמחוק כבר ואינו כשר ע"י הכתב התחתון יעו"ש. וא"כ בזה אם נאמר דקדוש קדושה חמורה אינו קדוש בקדושה קלה ורק משום דיעבור בקולמוס א"כ הרי כשיעבור בקולמס לשם מזוזה שוב אזדא לה קדושת תפילין החמורה כיון דכתב העליון מכסה כתב התחתון וכשר רק רק למזוזה ע"י הכתב השני ובה"ג אף אם מורידין אין עושין וא"כ למה הוצרך הש"ס לטעמא דאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה הרי בל"ז פסול משום לשמה ואי דיעבור בקולמס הרי בזה יהי' הורדה לגמרי מקדושה החמורה וכנ"ל. ובע"כ דבכלל מאתים מנה ושפיר קדוש בקדושת מזוזה בלא הע"ק ולזה צריך לטעמא דאין מורידין. ומעתה כ"ז רק מקדושה חמורה לקדושה קלה. אכן מקדושה קלה לקדושה חמורה לפי האמת דבכלל מאתים מנה אם מעביר בקולמס לשם הקדושה החמורה יהי' קדוש בקדושה חמורה וגם בקדושה קלה א"כ שפיר קאמר במס' סופרים ובירוש' דעושין והיינו בעצה הנ"ל שיעבור בקולמס ומיושב קושייתי וגם קושייתך הנ"ל ודו"ק

ג) ובגוף קושיית הגרע"א הנ"ל האמנם הרבה יש לי לפלפל בזה ואולם אכתוב רק מה שנראה לענ"ד בישוב הקושיא בפשוט. דהנה חזינן דהתוס' בסוטה שם נסתפקו בזה רק במגלת סוטה ולא במזוזה משום דבאמת בכל מקום דבעינן שירטוט בעי דוקא כדרך כתיבתן שישרטט קודם הכתיבה ולא נסתפקו כלל במזוזה רק בסוטה משום דרש"י כתב שם בסוטה דמשו"ה מגלת סוטה בעי שירטוט משום דכתיב בספר וספרים צריכים שירטוט ופירש בזה דברי הש"ס בספר אמר רחמנא יעו"ש. וא"כ הרי בקרא כתיב וכתב את האלות האלה הכהן בספר ומחה וא"כ כתיב בקרא בתר הך וכתב כו' וסמך בספר אצל ומחה ומשמע דסגי אף אם אחר הכתיבה נעשה ספר ובפרט דתיבת כהן מפסיק בין וכתב לבספר וכעין זה מצינו הרבה בש"ס דתיבה אחרת מפסיק בענין וא"כ דרשינן בספר ומחה דהעיקר דבשעת מחיקה יהי' ספר ולא בעת הכתיבה ומשו"ה נסתפקו התוס' בסוטה דוקא דסגי שישרטט אח"כ וכעין זה כתבתי בתשובה לענין שלא כסדרן דחלוק דין סוטה ממזוזה דאף דבסוטה ג"כ בעינן כסדרן מ"מ סגי אם הוא אח"כ בשעת המחיקה כסדרן יעו"ש בדברינו וה"ה בנ"ד. אמנם במזוזה אין כאן שום ספק דבעי שישרטט קודם כדרך כתיבתו

ונראה עוד להוסיף אומץ בזה דבע"כ במזוזה פסול במשרטט אח"כ דהרי בש"ס מנחות שם קאמר רחב"ג משמי' דרב כל מזוזה שאינה משורטטת פסולה ורב מניומי בר חמא דידי' אמר כל מזוזה שאינה משורטטת כו' שירטוט של מזוזה הלל"מ. והנה צריך להבין במה נחלקו רב ור"מ ב"ח. והנראה דהנה א"א לומר דרב סובר דמה"ת בעי שירטוט דא"כ מדוע לא אמר הלימוד שלו מקרא דמזוזה בעי שירטוט ובפרט דאם הי' הדבר מקרא א"כ גם בתפילין הי' צריך שירטוט דכל דנלמד מקרא דוכתבתם מקשי' אהדדי תפילין ומזוזה ובע"כ דרב סובר דרק מדרבנן ורמב"ח סובר דהוא מהלמ"מ. או דפליגי בזה דרב סובר דגם בדיעבד פסול ורמב"ח סובר דשירטוט של מזוזה הלל"מ והיינו דהלל"מ שצריכה שירטוט וסגי אף אם משרטט אחר הכתיבה דהרי בע"כ נשמע מש"ס דרב ורמב"ח פליגי באיזה דבר בהך שירטוט דמזוזה וכיון דזה א"א לומר דרב סובר דמה"ת הוא וכנ"ל א"כ בע"כ דהמה פליגי בחדא מהני תרתי או דלרב רק מדרבנן ולרמב"ח מהלל"מ או דפליגי לענין דיעבד וכנ"ל וא"כ שפיר מקשה הש"ס במנחות שם הא מורידין עושין והא בעי שירטוט והביא הפלוגתא דרמב"ח ורב וא"כ ממ"נ יוקשה אם נאמר דפליגי לענין דיעבד ולרב אף בדיעבד פסול וא"כ יוקשה לרב ואם נאמר דפליגי אי דרבנן ולרב רק מדרבנן וא"כ ג"כ יוקשה לרב דהרי קאמר הש"ס בריש עירובין ובריש סוכה מבוי דרבנן תני תקנתא סוכה דאורייתא תני פסולה. וא"כ אם נאמר דלרב יכול להכשיר ע"י שישרטט אח"כ א"כ הול"ל מזוזה שאינה משורטטת ישרטט כיון שהוא מדרבנן ויש תקנה תני תקנתא ובע"כ דרב סובר דאף בדיעבד פסולה ושפיר פריך הש"ס והא בעי שירטוט ויוקשה לרב. ועוד יותר דנראה ברור דאף אם נאמר דגם רב סובר דשירטט מזוזה מהלמ"מ מ"ע מוכח בע"כ מדברי רב דאין עצה במזוזה לשרטט אח"כ. דהנה כבר נחלקו בהלל"מ אי דין תורה יש לו או לא. וא"כ ל"מ אם נאמר דהלל"מ בזה רק דרבנן הוא. וא"כ כיון דבע"כ א"א לומר בדעת רב דמה"ת היא ורק או מהלל"מ או מדרבנן א"כ הול"ל תקנתא כיון דגם הלל"מ רק דרבנן. רק אף אם נאמר דהלל"מ בזה ד"ת יש לו מ"מ בע"כ נשמע משיטתי' דרב דפסול ואין לו תקנה דהרי כבר כתבו התוס' בריש סוכה שם דמשו"ה בדאורי' תני פסולה דאי הוה תני תקנתא הו"א דרק מדרבנן ולכתחילה ואתי לידי איסורא יעו"ש. וא"כ בנ"ד אדרבה אם הדין דכשר ע"י שירטוט אח"כ מדוע קאמר רב פסולה דמשמע דאין לה תקנה ואתי להורידה מקדושתה כדין כל פסולי סת"ם ובאמת כשרה היא ורק דצריך לשרטט כעת וא"כ לא הול"ל סתם פסולה דאתי לגונזם בחנם שלא כדין והול"ל פסולה עד שישרטט ובע"כ דסובר רב דבמזוזה אין מועיל שירטוט אח"כ ושפיר מקשה לרב עכ"פ. אכן במגלת סוטה