גבעת הלבונה ס

מר זקיני הגאון ז"ל בספרו אפיקי מים אשר עודנו תח"י בכתובים בסי' מ"ט דירושת היורשים חלה בגמר מיתה ומתנת שכ"מ חלה לאחר מיתה וא"כ שפיר א"צ קרא דיוכל לומר אני אומר שהוא בני בכורי ואף אם לא תאמינו לי משום דהוה ממונא מ"מ הרי לענין איסורא אני נאמן וא"כ אני נותן לו החלק הזה במתנת שכ"מ דאף לדידכו שאינני נאמן לענין ממון מ"מ הרי לענין איסורא אני נאמן וא"כ אני נותן לו החלק במתנת שכ"מ ואף לדידכו שאיני באמן מ"מ המתנה חלה ורק שאסור לי ליתנו במתנה משום דהדרתיו מ"מ הרי גבי איסורין אני נאמן וא"כ בודאי דהוא בני וזוכה מחמת ירושה עוד קודם חלות המתנת שכ"מ ואין שום איסור בידי כיון דגבי איסורא נאמן הוא וא"כ איני עובר כלל ושפיר א"צ קרא דהוא נאמן לענין איסור ושפיר פריך הש"ס. ודע דלכאורה הי' מקום לומר דאם מזכה לו מידו לידו אין המתנה חלה כיון שבזה יעבור הזוכה לדעת הר"ן בנדרים דט"ו או המזכה לדעת הרמב"ם וא"כ לפמ"ש הסמ"ע והש"ך בחו"מ סי' ר"ח דמשו"ה מקח שנעשה באיסור חל המקח ול"א אעל"מ משום דאפשר בהיתר או דהזמן גורם יעו"ש. וא"כ בזה שא"א בהיתר וא"כ שפיר מהראוי לומר אעל"מ. ואולם גם זה אינו דהרי אפשר לזכות ע"י אחר ואין כאן איסורא לשום אדם. ועוד לפמ"ש הפמ"א דהיכא דרק אחר עובר ל"ש אעל"מ א"כ בכאן ממ"נ רק אחד עובר או המדיר או המודר ול"ש בזה אעל"מ ומהני המתנה וז"ב ואקצר. עתה ידידי השבתי על כל דבריו ובטובו יעיין בדברי וימצא נועם לנפשו

ועש"ק בשלח עטר"ת לפ"ק

והנני ידידו הדוש"ת באה"ר

נפתלי הירץ באמבאך החופ"ק דעברעצין יצ"ו

בשולי המכתב

ובעומדי בהא דנדרים מ"ז שם ראיתי להגרעק"א בגליון הש"ס שם שתמה פליאה עצומה על הר"ן ז"ל שם בסוף העמוד שכתב ומיירי בהדירה בעודה ארוסה ומסתברא אפי' אחר שנשאה דמשועבד לה והכי מוכח בכתובות פרק המדיר וע"ז תמה דהרי אדרבה שם בש"ס מסקינין דבנשאת סברה וקיבלה והניח בצ"ע, ולענ"ד בראה בישוב הקושי' הנה לכאורה יש להקשות בהא דפריך הש"ס בכתובות שם בהא דמוקי למתני' בהדירה כשהיא ארוסה ונשאת הרי סברה וקיבלה ומשני דאמרה כסבורה אני שאני יבולה לקבל ופריך אימר דאמרינן הכי גבי מומין לענין מזוני מי אמרינן הכי ופירש"י יודעת היא שא"א לה בלא מזונות. והרי במשנה מבואר עצה דיעמיד פרנס וא"כ שפיר יכולה לומר כסבורה אני שאוכל לקבל מזונות ע"י הפרנס, אולם נראה ליישב דהרי הש"ס רוצה לאוקמי מתני' דיעמיד פרנס בכה"ג בהדירה ארוסה ונשאת וא"כ שפיר הקשה על גוף התקנה דמתני' דיעמיד פרנס מדוע הרי סברה וקיבלה ול"ש לומר כסבורה הייתי שאוכל לקבל ע"י הפרנס דזה שייך רק בתר תקנתא דמתניתין דיעמיד פרנס אבל עדיין קשה על עיקר התקנה למה תיקנו שיעמיד פרנס הרי סברה וקיבלה וקודם שנתקנה תקנתא דמתניתין דהעמדת פרנס האשה לא ידעה עדיין מעצה זו וא"כ הברה וקיבלה ומדוע תיקנה המשנה התקנה דיעמיד פרנס ושפיר פריך הש"ס. ומעתה כ"ז שייך רק אם נאמר דדין המשנה דבריך להעמיד פרנס לא יצויר רק כשהדירה כשהיא ארוסה ונשאת שפיר שייך לומר דסברה וקיבלה קודם התקנה, אולם לבתר דמשני הש"ס בכתובות שם המשנה באופן אחר ויצויר המשנה באופנים אחרים שהנדר יחול וא"כ בע"כ הוצרכו חז"ל לעצה זו דיעמיד פרנס וכיון שכבר נתנו חז"ל עצה זו שוב האשה יודעת מזה וא"כ גם כשנשאת אח"כ יכולה לומר כסבורה אני ול"ש לומר דיודעת שא"א לה בלא מזונות דתוכל לומר כסבורה הייתי שאוכל לקבל ע"י פרנס ושפיר קאמר הר"ן כדמוכח בכתובות פרק המדיר והיינו כיון דאסיק הש"ס שם אלא מחוורתא כדשנינין מעיקרא ונתיישבה המשנה באופן אחר והוצרכו חז"ל לתקנה זו א"כ שוב גם בנשאת אח"כ הדין בן ומיושב קושית הגרעק"א הנ"ל ודוק היטב בזה

סי' ח

כבוד תלמידי חביבי כבן יקיר לי הרב הה"ג החריף העצום ובקי נפלא בכל חדרי תורה מפורסם בתורתו ויראתו הקודמת לחכמתו וכו' כש"ת מוה' אברהם צבי רומלעט שלט"א ראב"ד ור"מ דק"ק וואדאוויטץ יצ"ו

עיינתי מעט בקושיתך והנני להשיבך בקצירת אומר ואי"ה עוד חזון למועד

א) הקשית ע"ד השאג"א בתשובה סי' מ"ז שהקשה בהא דתפילין שבלו אין עושין מהן מזוזה לפי שאין מורידין והרי בל"ז הוה שלא לשמה דנכתבו שלא לשם מזוזה ותירץ כיון דתפילין המה קדושה חמורה ממזוזה וא"כ בכלל מאתים מנה וגם קדושת מזוזה בכללה והוה שפיר לשמה ולהכי צריך טעמא דאין מורידין עכ"ד. וע"ז הקשית דהרי דין זה דתפילין שבלו אין עושין מהן מזוזה שהובא בש"ס מנחות ל"ב מקורו ממס' סופרים ובש"ס הביא רק הרישא אכן במס' סופרים גופה מסיים שם ומזוזה שבלתה עושין אותה תפילין לפי שמעלין בקודש ולא מורידין יעו"ש בפי"ד ה"כ ומעתה לדברי השאג"א הנ"ל בזה שוב יוקשה האיך נוכל לעשות ממזוזה שבלתה תפילין הרי שוב יוקשה דהוה של"ש כיון דתפילין קדושתן חמורה ממזוזה א"כ בקדושת מזוזה לא נכללה קדושת תפילין ול"ש בזה בכלל מאתים מנה וא"כ שוב הוה של"ש עכ"ק והקושיא עצומה מאוד. וכוונת בזה לדעתי שגם אנכי הקשיתי על דברי השאג"א הנ"ל מהירוש' שהביא הב"י באו"ח סי' ל"ח דקאמר תפילין שבלו עושין מהן מזוזה מזוזה שבלתה אין עושין מהן תפילין דס"ל להירוש' דמזוזה קדושתה חמורה מקדושת תפילין ומעלין בקודש ולא מורידין ומשו"ה עושין מתפילין מזוזה ולא בהיפוך יעו"ש בב"י. ולדברי השאג"א כיון דלדעת הירושלמי מזוזה חמירא קדושתה מתפילין האיך נוכל לעשות מתפילין מזוזה הרי ל"ה לשמה דקדוש קדושה קלה. כ"ז הקשיתי זה כבר ולא מצאתי מענה

אכן עתה בעיוני בזה עלה לענ"ד ליישב דברי השאג"א דהנה לכאורה בגוף קושיית השאג"א דלמ"ל טעמא דאין מורידין והרי אף אם מותר להוריד הוה של"ש לכאו' יש להעיר דהרי אם הי' הדין דמורידין ל"ש גם הפסול דשל"ש משום דיש עצה להעביר בקולמס לשם קדושת מזוזה וכתב ע"ג כתב הוה כתב והוה שפיר לשמה ובפרט לשיטת סה"ת שהובא בפוסקים דעיקר העברה בקולמס הוא רק לענין פסולא דשל"ש וא"כ שפיר יש עצה להעביר בקולמס ולזה הוצרכה הברייתא לומר הטעם דאין מורידין ומיושב לכאורה קושיית השאג"א הנ"ל. אולם נראה לפמ"ש התוס' בגיטין י"ט לחלק דבמקום שכתב העליון מתקן כתב הראשון שפיר נחשב כתב אכן במקום שכתב הראשון כשר בלא השני ואין כתב השני מתקן כלל כתב הראשון בה"ג לכ"ע כתב ע"ג כתב ל"ה כתב וכנ"ל. וא"כ בנ"ד כיון שיש על הפרשיות קדושת ס"ת החמורה מקדושת תפילין ומזוזות או קדושת תפילין החמורה מקדושת מזוזה א"כ בודאי דא"א לומר דכתב השני מתקן כתב הראשון דהרי אדרבה כתב הראשון