גבעת הלבונה נח

ומעתה עפ"ז יש להעיר לפמ"ש מהרי"ט ז"ל בראשונות סי' קכ"ז דאין יכול לעשות שליח להקדיש משום דמילי לא מימסרי לשליח. והאמנם דהמח"א בה' שליחות סי' ז' תמה עליו דבש"ס מבואר רק דשליח ראשון א"י לעשות שליח שני במילי ומנ"ל למהרי"ט דגם בשליח ראשון ל"מ במילי

אכן לענ"ד צדקו דברי מהרי"ט ז"ל דהרי בקדושין מ"ב ילפינן שליח ושליח עושה שליח מחד קרא ושלח ושלחה וא"כ מנ"ל לחלק בין שליח ראשון לשליח שני דאם שליח ראשון נעשה במילי מהראוי שיועיל גם בשליח שני דנלמדו תרוייהו מחד קרא ואיזה סברא יש לחלק בינם. וא"כ כיון דמבואר בש"ס דמילי לא מימסרו לשליח שני ממילא דה"ה לשליח ראשון דשליח ראשון יש לו דין משלח לכל מילי וז"ב ופשוט. והנה בהיות כן יש להעיר האיך מועיל בברכת הנהנין להוציא חבירו אף בלא יצא והרי הברכה רק מילי ומילי לא ממסרי לשליח. אכן נראה דהנה כבר תמה השעה"מ בפ"ו מאישות בסופו על המהרי"ט הנ"ל דהרי חזינין דמועיל תנאי בהקדש ואם אין מועיל בזה שליחות מהראוי שגם תנאי לא יועיל בזה דכ"מ דלא מצי עביד שליח ל"מ בזה תנאי. ולענ"ד נראה בישוב הקושי'. דהנה לכאורה יש להעיר בגוף דברי מהרי"ט דל"מ שליחות בהקדש משום דהוה מילי והרי מבואר בתמורה ד"ג לא תיתני מימר דבדיבורו עביד מעשה הרי דזה שמקדיש איזה דבר ונתפס בקדושה הוה מעשה א"כ שפיר מהראוי שיועיל בזה שליחות ול"ה מילי רק מעשה. אכן נראה בדעת מהרי"ט דסובר דרק במקום שהדבר בעצם מעשה אף אם נאמר דל"מ השליחות מ"מ זה רק דאין המעשה נקרא על שם המשלח או דאין מעשיו מועילים אבל מ"מ השליח עבד מעשה בזה שפיר מהני שליחות. אכן בדבר דבאמת השליחות בעצם ל"ה מעשה ורק אם נימא דמהני השליחות הוה מעשה אבל אם אין השליחות מועיל אז ל"ה מעשה כלל ורק מילי בעלמא א"כ בה"ג שפיר הוה מילי ולא מימסרי לשליח וממילא כיון דאין השליחות מועיל הוה רק מילי ובזה ל"מ שליח ואנן בעינין בשליחות שתהא חל על דבר שאף אם אין השליחות מהני הוה מעשה ולא בדבר דאם אין מועיל שליחות הוה מילי א"כ קודם שמהני השליחות ל"ה מעשה רק מילי ולא מהני בזה שליחות. וא"כ בהקדש דאם אין השליחות מועיל הוה רק מילי משו"ה ל"מ בזה שליחות וצדקו דברי מהרי"ט ואין קושי' עליו מהך דתמורה ד"ג

ועפ"ז נראה לחדש דיצויר גם בהקדש מעשה שיועיל בזה שליחות עפ"מ דמבואר בקידושין ד"ז דבהמה של שני שותפים הקדיש חצי' ל"א בזה פשטה קדושה בכולה משום דדעת אחרת מעכבת. ומעתה עפ"ז נראה דבה"ג בבהמה של שני שותפים ושותף אחד עשה שליח להשני שיקדיש כל הבהמה והשליח מסכים ומקדיש כל הבהמה היינו חלקו וחלק חבירו בזה שפיר מועיל השליחות כיון דעכ"פ חצי הבהמה שלו בעצמו קדושה חל עלי' וא"כ הוה מעשה ושפיר חל בזה שליחות גם על חלק המשלח. ואף דבזה בל"ז כיון שהוא עושהו שליח להקדיש גם חלקו וא"כ שוב אין דעת אחרת מעכבת ושוב בל"ז חלה קדושה משום פשטה קדושה בכולה דבזה ל"ש מה דקאמר בש"ס קידושי הכא דעת אחרת כיון שגם הוא מסכים והוה כאלו כל הבהמה של השליח ומקדיש חצי' דקדשה כולה. אכן יצוייר שפיר כגון שזה השליח השני אין לו בזו הבהמה רק אבר שאין הנשמה תלוי' בו דבזה ל"ש לומר פשטה קידושי בכולה כמפורש בקידושין שם וא"כ בה"ג צריכים לבא לשליחות ומ"מ מועיל ההקדש כיון דעכ"פ תפסה הקדש בחלקו וא"כ אף אם לא יועיל השליחות הוה מעשה וא"כ שפיר מהני בזה שליחות. וא"כ כיון דעכ"פ יצוייר הקדש ע"י שליח א"כ שוב שפיר גם באופן דלא הוה מעשה ולא מהני שליח מועיל תנאי כיון דעכ"פ יצוייר הקדש ע"י שליח ורק במקום דמעולם לא מהני שליח בענין זה ל"מ תנאי, אכן בהקדש דיצויר לפעמים ע"י שליח שפיר מהני תנאי. ויש להסביר הדבר דהרי בכתובות ע"ד פריך הש"ס דלא ליהני תנאי בקדושי ביאה הואיל וא"א ע"י שליח ומשני איתקיש הויות להדדי וכיון דבכסף ושטר מהני תנאי גם בביאה מהני ועדיין אינו מובן דא"כ עכ"פ יש ראי' מקידושי ביאה דמהני תנאי אף בדבר דליתא ע"י שליח ונילוף בכל התורה מביאה במה מצינו. ועכצ"ל דשם בקידושי ביאה עכ"פ ענין קידושין מהני ע"י שליח בכסף ושטר ורק אופן הקידושין בביאה אינם ע"י שליח וכיון שעכ"פ גוף הקידושין מועילים ע"י שליח שוב מהני תנאי גם בביאה ואעפ"כ אי לאו דאיתקשו הויות להדדי הו"א דבעינין שגם בזה האופן יועיל שליח. ואולם הרי איתקשו הויות להדדי. וא"כ עכ"פ אין ללמוד מזה לכל התורה דיועיל תנאי גם במידי דליתא ע"ו שליח דשם שאני משום דבגוף הקידושין יצויר שפיר ע"י שליח. ומעתה באמת במקום שגוף הדבר יצויר לפעמים ע"י שליח אף שכעת באופן הזה לא יצויר ע"י שליח מ"מ כיון שגוף הענין משכח"ל ע"י שליח שוב ילפינין מקידושי ביאה דמהני תנאי. וא"כ בהקדש כיון דעצם ההקדש משכח"ל לפעמים ע"י שליח כגון באם יש לו שותפות וא"כ שפיר גם במקום דל"מ שליח מועיל תנאי בזה וא"כ מיושבים דברי מהרי"ט מקושית השעה"מ דבאמת בהקדש לא מהני שליחות ורק זה רק אם אין להשליח חלק בזה הדבר שנעשה שליח להקדיש. אכן אם יש לו חלק בזה שפיר ל"ה מילי ומהני שליח. וכיון דיצויר בהקדש שליח ממילא מהני תנאי בהקדש בכל מקום ומיושב קושית השעה"מ ודוק בזה

ומעתה נשובה לנ"ד לענין ברכת הנהנין. הנה לכאורה מהראוי שגם בברכת הנהנין יוכל לעשות שליח הגם שהוא מילי דהרי עיקר מה דקאמר הש"ס במימר דבדיבור עביד מעשה הוא עפמ"ש התוס' בשבת נ"ח ע"א דמה שנאסר בהנאה נקרא מעשה ומשו"ה במימר שנעשה הקדש הוה מעשה. ומעתה הדבר ברור בזה דה"ה בדבר שמתיר דבר שהי' אסור נקרא מעשה וכמ"ש התוס' בגיטין ס"ז ע"א דכיון שע"י דיבורו נגמר הדבר שניתרת לשוק מעשה גמור חשיב לי' יעו"ש. וא"כ הרי קיי"ל כל הנהנה מעוה"ז בלא ברכה מעל בקדשי שמים וא"כ הברכה מתרת באכילה והוה מעשה גמור. ואולם כבר כתבתי בדעת מהרי"ט דהיכא שעיקר הדבר אי הוה מעשה תלוי בזה אי מועיל שליחות ואם אין השליחות מועיל ל"ה מעשה כלל בה"ג שוב הוה מילי ולא מימסרי לשליח וא"כ ה"ה הכא אם לא מועיל השליחות הוה רק דיבור בעלמא ומשו"ה הוה מילי ושוב מהראוי שלא תועיל בזה שליחות, ואולם כ"ז אם השליח יצא כבר אכן אם השליח לא יצא עדיין וא"כ אף אם נאמר דאין השליחות מועיל לגבי המשלח שיוציאו בברכתו מ"מ עכ"פ השליח בעצמו שגם הוא צריך לאותו דבר בודאי דיוצא בברכתו ומותר לאכול וא"כ עכ"פ הדבר הזה מעשה גבי השליח שמוציאו מידי מעילה ומתיר המאכל וא"כ הוה מעשה גמור גם בלא השליחות וכיון דסוף סוף דיבורו זה הוה מעשה שוב שפיר מהני בזה שליחות ויכול גם חבירו לצאת בברכתו מטעם שליחות אף דל"ש בזה ערבות מ"מ שייך בזה שליחות וכנ"ל. ומעתה כ"ז שייך רק בברכה בתחלה דבזה יש לומר דהוה מעשה שפיר אחד מברך לכולם ומוציאם מטעם שליחות. אכן בברכת המזון דבזה ל"ש הטעם הנ"ל דהוה מעשה כיון שאינו מתיר שום דבר וא"כ בזה שפיר הוה מילי ולא מהני בזה שליחות וגם ערבות ל"ש בזה וכנ"ל. ומשו"ה אין אחד מברך לכולם רק במקום דשייך זימון אבל במקום דל"ש זימון אין אחד מוציא חברו ומיושב קושיית התוס' הנ"ל. ואולי יש להעמיס זה בכוונת דברי התוס' בתירוצם שכתבו דהכא נהנה שמתירו באכילה עי"ז