גבעת הלבונה נו

כמו שנאמרה דרק בכתיבה אמרינן דצריך כתיבה כמו שנכתבו כסדר אמנם באמירה דאין לה שום שייכות להכתיבה רק לכמו שנאמרו וא"כ א"א לומר דבעי כסדרן גם באמירה דבזה שוב יוקשה מה שהקשיתי דאין מוקדם ומאוחר בתורה וע"כ דלענין האמירה הקפידה תורה רק באותה פרשה גופה ולא מפרשה לפרשה דאין אנו יודעין בזה הסדר שנאמרו וא"כ מובן שפיר החילוק שבין תו"מ לק"ש ומיושב הערת האחרונים הנ"ל ודוק היטב בזה כי הוא ענין חדש בעזה"י

ט) והנה מעכת"ה העלה בישוב הדבר עפמ"ש התוס' בסוטה י"ז לתרץ הקושיא דשם ילפינן מאלה דפסול למפרע וגבי ק"ש ילפינן מוהי' ולמה לא ילפי' ג"כ מתיבת האלה דפרשת ק"ש. משום דשמא אתי הך האלה לדרשא אחרינא ובאמת דרשו ביבמות הך האלה לענין כונה יעו"ש. הרי דיש תרי מיעוטי בפרשת ק"ש וכבר כ' הפ"י הנ"ל דפרשה זו מדברת בשני המצות ק"ש ותו"מ ועל שניהם קאי הני תרי מיעוטי ולפ"ז א"ש דגבי ק"ש כבר דרשו שניהם חדא לענין למפרע ואידך לענין כונה אכן בתו"מ למה לנו תרוייהו וע"כ דחדא לענין שתהא הכתיבה כסדרן היינו שלא יהי' ממש למפרע מסיפא לרישא ואידך שגם: הכתיבה תהי' בסדר הכתוב בתורה שלא יכתוב המאוחר קודם למוקדם עכת"ד בקצרה. אולם לענ"ד לא הועיל בזה ליישב הקושיא. דהנה בגוף דברי הפ"י בברכות שם דמקרא דוהי' נלמד לתרוייהו. הנה כל דבריו שם המה מכח הקושיא שהקשה דבברכות דרש מהך קרא לענין ק"ש למפרע ובמגילה נדרש הך קרא לתו"מ שלא יכתבום רק אשורית לזה העלה לתרץ דבאמת הקרא מיירי בתרוייהו יעו"ש. אמנם לענ"ד אילולא דמסתפינא הייתי אומר דבאמת מבואר בפרשיות אלו ב' פעמים והי' אחד גבי והי' הדברים האלה ומזה נלמד לענין מצות ק"ש דכתיב סמוך ונראה לק"ש דשמע ישראל והשני בקרא דוהי' לטוטפות וכן בפרשת והי' אם שמוע כתיב והי' לטוטפות ומזה נלמוד לענין מצות תו"מ דסמיך לי' וכתבתם וכל חדא נלמד מהך והי' שכ' בענינו. והגם דרש"י במגילה שם פירש והי' הדברים האלה יש לומר דלאו דוקא נקיט ומיושב קושית הפ"י בפשוט עד שאני תמה עליו שהאריך בקושיא זו. ואולם גם אם לו יהיבנא לי' להפ"י דתרוייהו נלמדים מחד קרא מ"מ לא אוכל להלום דברי מעכת"ה. חדא כיון דבק"ש דרשו חז"ל הך האלה לענין כונה א"כ מהראוי שגם בתו"מ נדרשהו לענין כונה וא"כ גם בתו"מ אין לנו ב' כתובים דהכי בתו"מ לא נוכל לדרוש הקרא לענין כונה כמו גבי ק"ש. ועוד יותר במחכ"ת אין הדבר דומה כלל לדברי הפ"י דגבי קרא דוהי' דדרשינן בהוייתו יהא שפיר כתב הפ"י כיון דהקרא מיירי בתרוייהו א"כ קרא נדרש בתרוייהו דבהוייתן יהא ורק כל חד כדינו. אבל עכ"פ דרשינן מהך והי' בשניהם דצריכים להיות כסדרן ורק בפרטות הפירוש דכסדרן בזה חלוקים המה וכל חד כדינו דבזה אמרינן כהוייתו לענין אשורית ובק"ש לענין למפרע דגם זה בכלל בהוייתן וכדברי הפ"י. אבל בנ"ד כיון שנדרש מקרא דהאלה לענין כונת ק"ש שוב אין לנו משמעות אחר והאיך נוכל לדרוש מהך קרא ב' משמעות שונות זו מזו ורק בקרא דוהי' דרשינן בהוייתן יהי' בין ק"ש ובין תו"מ כל חד כדינו אבל בקרא דהאלה איך נוכל לפרושי לענין ק"ש הפירוש כונה לענין תו"מ הפירוש כסדרן זה לא שמענו ועוד יותר כיון דעכ"פ צריך קרא דהאלה לענין כונת ק"ש וא"כ שוב אין הקרא מיותר ומנ"ל להוציא מריבויא דקרא גם כסדרן בכתיבה דהיינו אם כתב המאוחר קודם להקדום פסול הרי עכ"ז אין לנו מקרא מיותר שנוכל לומר דיתורא דקרא מורה ע"ז ומנ"ל זה ולא העלה ארוכה בזה לקושייתו דמנ"ל דבתו"מ גם בה"ג פסול וכנ"ל

י) ומה שנראה לענ"ד עוד בישוב קושייתו מלבד מ"ש לעיל דהנה הדבר ברור לענ"ד בלי שום פקפוק דבתו"מ גם בעת הכתיבה מקיים המצוה. ל"מ במזוזה דכ' בפירוש וכתבתם בודאי דגם הכתיבה מצוה רק אף בתפילין דכתיב וקשרתם מ"מ הרי מקשינן קשירה לכתיבה בכל דבר וקאי הך וכתבתם גם על תפילין וא"כ בודאי דגם בכתיבה מקיים המצוה של תפילין ומזוזה ואף שאין מקיים בזה כל המצוה ועיקר המצוה בתפילין בעת הקשירה ובמזוזה בעת הקביעה בפתחו אבל עכ"פ הכתיבה חלק מהמצוה. ותדע דהרי במנחות מ"ב מבואר דמשו"ה א"צ לברך בתו"מ בעת עשייתן משום דאין עשייתן גמר מצותן והמצוה נגמרת בעת הקשירה אבל עכ"פ ברור הדבר דהכתיבה חלק מחלקי המצוה היא ורק שאין המצוה נגמרת בזה אבל אם נאמר דאין בזה שום חלק מהמצוה למה לנו לטעמא דאין עשייתן גמר מצותן הרי אין זה מצוה כלל. ועוד יותר דהרי באמת התוס' כ' שם בשם הירושלמי דצריך לברך בשעת עשייתן בתפילין ומזוזות וא"כ הרי דלשיטת הירושלמי בודאי דהיא מצוה ונהי דהש"ס דילן חולק ע"ז וס"ל דא"צ לברך היא רק משום דאין עשייתו גמר מצותו אבל בזה בודאי לא פליג הש"ס דגם הכתיבה היא חלק מחלקי המצוה וכדמוכח מלשון הש"ס דאין עשייתן גמר מצותן והיינו דאין המצוה נגמרת בהכתיבה. ומעתה לפ"ז הנה בק"ש המצוה היא הקריאה ובתפילין ומזוזות המצוה היא הכתיבה וההנחה לתוך הבתים והקשירה בגופו או הקביעה בדלת וא"כ כיון דבקרא כתיב והיה שמצוותן להיות כסדרן א"כ כמו בק"ש דהקריאה המצוה צריכה הקריאה להיות כסדרן כמו"כ הכתיבה בתפילין ומזוזות דגם זה מהמצוה צריכה להיות כסדרן כמו הקריאה בק"ש והקשירה ביד ובראש והנחה להבתים והקביעה בדלת דהקרא דוהי' קאי על כל המצות שבפרשה זו על הקריאה דק"ש ועל כתיבת והנחת תו"מ דכל זה צריך להיות כסדר הוייתן הכתוב בתורה ולא למפרע ואם שינה וכתב למפרע אף שאח"כ אין ניכר שום שינוי מ"מ כיון שבשעת הכתיבה לא כתב כסדרן ולא קיים מצות וכתבתם הוה ממש כאלו כתבם שלא לשמה דפסולים משום דלא הוה וכתבתם ה"ה בזה כיון דוהי' קאי גם על הכתיבה וא"כ לא הוה וכתבתם רק אם כתב כסדרן. וא"כ לפ"ז באמת תו"מ אין דינם חלוק מק"ש דדין א' להם ובכולהו בעי' כסדרן וכל אחד כדינו ומיושב הקושיא הנ"ל וזה לענ"ד קרוב לאמת בעזה"י

ובאמת לפ"ז יש לפלפל בדברי החת"ס הנ"ל בדברינו בסי' הקדום בתירץ קושית הטו"ז וכפי מה שביארתי דבריו באות א' דלפי הס"ד דמורידין שפיר כשר כיון דע"כ קדושת ס"ת עליו ושפיר בכלל מאתים מנה ואף אם נכתב שלא כסדרן כשר וכנ"ל בדברינו. אכן לפי הנ"ל נראה לומר דשפיר הקשה הטו"ז דאם נאמר דבעי וכתבתם א"כ בע"כ דזה חלק מחלקי המצוה דבעי שיהיה כתובים כסדרן אף הפרשיות וא"כ מה בכך שקדושת ס"ת עליו מ"מ למזוזה מהראוי שתהי' פסולה דלא קיים וכתבתם דגם ע"ז קאי המיעוט דוהי' ונהי דכשר לס"ת משום דבס"ת לא בעינן כסדרן אכן בתו"מ אם נאמר דגם הפרשיות צריכין להיות כסדרן ע"כ הטעם משום דוהי' קאי גם על וכתבתם והוה ממש כמו קרא ק"ש למפרע וכמו בהניחם לתוך הבתים שלא כסדרן שבזה ודאי פסול אף אם הניח הפרשיות מס"ת שבלה עכ"ז פסול כיון שמונחים בהבתים שלא כסדרן א"כ גם בכתיבה פסול אם נכתב שלא כסדרן ואין שום חילוק ין הכתיבה להנחה ובע"כ דהפרשיות א"צ להיות כסדרן וקאי והי' רק על כתיבת כל פרשה ופרשה בפ"ע כיון דאינם סמוכים בתורה ואיצתמיד ראיות הטו"ז מהתוס' דא"א לומר כתירוצו של החת"ס הנ"ל ודוק בזה היטב כי דברינו יש להם פנים יפות בהלכה בעזה"י

יא) אולם מעכת"ה הוסיף להקשות בזה דהאיך אפשר דבתו"מ פסול אף אם רק בעת הכתיבה היה שלא כסדרן דהרי במגלת סוטה מבואר בסוטה י"ז כתבה