גבעת הלבונה נה

בה"ג פסול עכ"ל. וע"ז האריך מעכ"ת לדחות דבריו. ולענ"ד בל"ז אין בו כדי ישוב כ"צ. דהכי יש לנו קרא מיוחד ע"ז הרי אדרבה גם הקרא דוהי' נדרש לק"ש וכבר נתקשה הפ"י בברכות ר"פ הי' קורא דאיך נדע מזה תרתי ותירץ כיון דהקרא מדבר מענין ק"ש ומענין תו"מ קאי הקרא דוהי' אכולהו וכל חד כדיני' וא"כ עכ"פ אין לנו מקרא מיוחד ע"ז ומנ"ל לומר באמת דגם בה"ג מעכב. ועוד יותר דאפי' אם נאמר דיש ע"ז קרא מיוחד מ"מ הרי הקרא נצרך לענין אשורית וכמבואר במגילה ד"ט שם ומנ"ל ללמוד מזה דצריך לכתוב בתו"מ כסדרן דוקא באופן הזה שיהי' חלוק מק"ש ומס"ת

ולכן נראה בזה עפ"מ שנראה לענ"ד לבאר מה שנחלקו רבנן ור"י ביבמות דף ד' אי דרשינן בכל התורה סמוכין וסובר ר"י דרק במשנה תורה ורבנן סברי דבכל התורה דרשינן סמוכין ואינו מובן במה פליגי. ונראה לבאר הנה בהגהות הגאון מוהר"ב רנשבורג זצ"ל ביבמות שם הביא בשם הראב"ן בסי' ל"ד בטעמא דר"י דדוקא במשנה תורה דריש ולא בכל התורה וטעמא משום דכל התורה מפי הגבורה נאמרה ואין מוקדם ומאוחר אבל משה שסידר משנה תורה פרשה אחר פרשה לא סידר אלא להדרש עכ"ל. והנה לפ"ז יוקשה בטעמא דרבנן דדרשי סמוכין. ונראה דהנה בגיטין ד"ס א"ר יוחנן משום רבי בנאה תורה מגילה מגילה ניתנה ור"ל אמר תורה חתומה ניתנה והנה פירוש מגילה מגילה פירש"י כשנאמרה פרשה למשה כתבה ואח"כ חיברה בגידין ותפרה ובפירוש חתומה ניתנה פירשו התוס' דנכתבה על הסדר דיש פרשיות שנאמרו תחילה ונכתבו אח"כ כסדר אחר הפרשה שנאמר אחריה וזהו הענין דאין מוקדם ומאוחר בתורה יעו"ש. ומעתה נראה דכ"ז דשייך לומר דמפי הגבורה נאמרה ואין מוקדם ומאוחר לענין סמוכין רק אם נאמר כר"י דמגילה מגילה ניתנה. אכן לר"ל דחתומה ניתנה ופרשיות שנאמרו מקודם כתבם משה אח"כ כסדר אחר הפרשה שנאמרה אח"כ א"כ בע"כ דזהו בכדי לדרוש והוה ממש כמו במשנה תורה ואדרבה עוד יותר כיון דחזינן שהמתין עד שנאמרה לו הפרשה אח"כ שיוכל לכתוב אותם כסדר א"כ בע"כ דנסדרה להדרש. ומעתה בזה פליגו רבנן סברי כר"ל ומשו"ה שפיר בכל התורה דרשינין סמוכין. ור"י סובר כר"י וא"כ אין מוקדם ומאוחר ואין לדרוש סמוכין. או דגם הוא סובר כר"ל ורק דהואיל דלא נכתב כמו שנאמר רק בסדר אחר משו"ה אין ללמוד מזה. ועכ"פ רבנן דדרשי סמוכין בודאי דסברי כר"ל משו"ה שפיר דרשי סמוכין וכנ"ל ואף דר"י ור"ל הלכה כר"י. וכאן נמצא לדברינו דסוברים כר"ל ובודאי הלכה כרבנן וא"כ יוקשה הלכתא אהילכתא דקיי"ל כר"י נגד ר"ל וקיי"ל כרבנן בהך דסמוכים. אולם באמת מבואר ברש"י יבמות ק"ו ע"ב ד"ה והלכתא שכתב דקיי"ל תורה חתומה ניתנה יעו"ש ומבואר דפוסק בזה כר"ל. וצריכינן לומר בשיטתי' דאע"ג דקיי"ל ר"י ור"ל הלכה כר"י מ"מ לפמ"ש התוס' ביבמות ל"ו ע"א דכלל זה הוא רק במה שנחלקו בעצמם אבל מה שאמר ר"ל בשם אחר יוכל היות דהלכה כמותו יעו"ש. וכמו כן יש לומר ג"כ בהיפוך דרק במקום שרבי יוחנן אמר משמי' דנפשי' בזה הלכה כמותו נגד ר"ל אכן במה שאמר משם אחר בזה לא נאמר הכלל דהלכה כר"י ושפיר יוכל להיות הלכה כר"ל. וא"כ בנ"ד דר"י אמר משמי' דרבי בנאה ולא מנפשו שפיר יש לומר דהלכה כר"ל

ונראה להמתיק עוד יותר דברינו דרבנן ור"י בהך דסמוכים אזלי לשיטתייהו בזה דהנה לכאורה דברי רש"י ביבמות שם תמוהים מאוד שכתב דמשו"ה אין כותבין מגילה להתלמד משום דקיי"ל תורה חתומה ניתנה. דהרי בגיטין נ"ט שם בהא דבעי הש"ס אי כותבין מגלה להתלמד קאמר תיבעי למ"ד תורה מגילה מגילה ניתנה תבעי' למ"ד תורה חתומה ניתנה כו' יעו"ש בש"ס מבואר דאיבעיא זו אינה תליא בהך דחתומה ניתנה או מגלה ניתנה. וא"כ איך כתב רש"י דאין כותבין משום דקיי"ל חתומה ניתנה וזה הערה עצומה ע"ד רש"י ולא ראיתי מי שיעיר בזה. אכן נראה בדעת רש"י דהנה הרא"ש בגיטין שם תמה על הרי"ף שכתב הילכתא כותבין מגלה לתינוק להתלמד בה והרי רבה השיב לאביי דאין כותבין וליכא מאן דפליג עלי' וגם דראוי לפסוק כת"ק דר"י דאין כותבין. וכתב ליישב דהרי"ף סובר דהלכה כרבי יוחנן דמגילה מגילה ניתנה ולא חייש להא דאמר כיון דאידבק כו' ויעו"ש בק"נ דסובר הרי"ף דבאמת זה תלוי בזה ורבה דאמר אין כותבין משום דסובר כר"ל והרי"ף פוסק כר"י דר"י ור"ל הלכה כר"י יעו"ש ולענ"ד נראה ג"כ להמתיק הדברים כיון דהש"ס קאמר בתר הכי כתנאי ותלי לה במחלוקת ת"ק ורב יהודא דת"ק סובר דאין כותבין ורבי יהודא סובר דכותבין וא"כ סובר הרי"ף דאין סברא לומר דהמה פליגי במילי דסברא ויותר טוב לומר דפליגי בזה דפ"ק דאוסר סובר חתומה ניתנה ורבי יהודא דמתיר סובר מגילה ניתנה וא"כ כיון דפליגי בזה סובר דהלכה כר"י גבי ר"ל ומשו"ה פוסק דכותבין ומעתה נראה דבאמת גם רש"י סובר דת"ק ורבי יהודא פליגי בזה ורק דסובר כיון דת"ק סובר דאין כותבין וכן השיב רבה בגיטין שם. הלכה כותי' וכמ"ש הרא"ש הנ"ל ולהכי פוסק כר"ל בזה ואין זה בכלל הלכה כר"י כיון שרבי יוחנן אמר משמי' דר' בנאה וכנ"ל ובאמת דברי הרי"ף תמוהים דהרי סתמא דש"ס ביבמות ק"ו שם קאמר ג"כ והא לא ניתן לכתוב מבואר דהלכה דאין כותבין. אכן נראה בדעת הרי"ף כיון דהש"ס ביבמות שם סיים על קושי' זו והלכתא כמר זוטרא דכתב לכולה פרשה ולא חש ג"כ להשיב על הקושי' דלא ניתן לכתוב בע"כ דהש"ס סובר דאדרבה הלכה דכותבין ומשו"ה אין קושי' כלל וכיון דהש"ס פוסק כמר זוטרא בע"כ דהלכה כמ"ד כותבין וזה לענ"ד האמת בדעת הרי"ף אכן רש"י סובר דהש"ס לא חש להשיב משום דאין דמיון מהא דמגילה להתלמד להך דפרשת חליצה כמ"ש רש"י שם ומבוארים היטב שיטת רי"ף ורש"י בהך ענינא ודוק

ומעתה לפ"ז העולה משיטת הרי"ף ורש"י דרבנן ורבי יהודא בגיטין נ"ט שם דפליגי אי כותבין מגילה להתלמד או לא פליגי בזה אי תורה חתומה ניתנה או מגילה ניתנה דרבנן סוברים חתומה ניתנה ומשו"ה אין כותבין ורבי יהודא סובר מגילה ניתנה ומשו"ה כותבין. וא"כ רבי יהודא ורבנן דפליגי אי דרשינן סמוכין אזלי לשיטתייהו בהך דכותבין מגילה להתלמד ודוק היטב בזה. ועכ"פ יצא לנו מדברינו לפי שיטת רש"י והרא"ש וכ"כ הר"ן בגיטין שם דהלכה כרבה דאין כותבין נמצא דהלכה כר"ל דתורה חתומה ניתנה. ומעתה יבואר הכל לנכון בעזהי"ת. דהנה לכאורה קשה בהא דבתו"מ פסול למפרע אף בפרשיות והרי אין מוקדם ומאוחר בתורה והאיך שייך בזה למפרע הרי אין אתנו יודע איזה ראשון ואיזה אחרון. אמנם הדבר נכון דהרי קיי"ל תורה חתומה ניתנה וכתבו התוס' דבכתיבה כתב משה כסדר וא"כ כיון דבכתיבה נכתבו כסדר וא"כ שפיר שייך בזה למפרע ומעתה מיושב הערת מעכ"ת דמנ"ל דבה"ג פסול למפרע וכנ"ל. ולהנ"ל הדבר מבואר כיון דכתיב והי' בהוייתן וא"כ מדחזינן דמשה הקפיד על הסדר והמתין בכתיבת פרשה שנאמרה בראשונה וכתבה רק אחר הפרשה האחרונה שנאמרה אחרי' והרי הי' יכול לכתוב בשעה שנאמרה לו ואח"כ בשעת הגמר שדיבק היריעות לסדר אותם אז כמו שפירש"י למ"ד מגילה ניתנה ובע"כ דגם בסדר הכתיבה יש קפידא. ומעתה כ"ז בכתיבה אמנם באמירת פרשת ק"ש דבזה בע"כ הפירוש של והי'