גבעת הלבונה נד

ששנה זה לא שנה זה כאשר כתב מעכ"ת. דכ"ז יתכן רק על סתם בעלי תוס' א"א להקשות ממקום למקום דיש לומר דלא מרב ארד יצאו דהרבה בעלי תוס' הי'. אמנם בכאן א"א לומר כן דהמעיין במנחות שם בפנים בתוס' יראה דדברי תוס' אלו בדף ל"ב בד"ה להשלים שמהם הוציא הטו"ז דינו דבמזוזה ל"ב כסדרן בפרשיות ודברי התוס' בדף ל"ד בד"ה והקורא שהביא החת"ס שמפורש בדבריהם דבתפילין גם בכתיבת הפרשיות בעינין כסדרן אב אחד לשניהם ובשניהם מר חתום עליהם ושני דיבורי התוס' מפי מ"ר יצאו וא"כ אין זה דמיון לשאר דיבורי התוס' בכל הש"ס דבזה שניהם מפי אחד נאמרו ובע"כ דלאו סתראי נינהו ושפיר הקשה החת"ס ובחנם תמה עליו מעכ"ת. ולהסיר קצת חומר הקושי' מעל הטו"ז נראה לומר דבאמת התוס' לא כתבו בדף ל"ד כן רק בשיטת הר"ת דסובר הויות באמצע ויוקשה אליבי' הך מכילתא ואליבי' מוכרחין לתרץ דהכונה במכילתא כותבן כסדרן היינו לענין שהסופר צריך לכתוב כסדרן. אבל כיון שכתבו שם דאין הפירוש הזה נראה כלל וא"כ שפיר יש לפרש הכונה במכילתא כותבן כסדרן היינו לענין שהסופר צריך להניח בהבתים כסדרן שפיר יש לומר דבכתיבה ל"ב כסדרן ונמצא דהדבר יהי' תלוי במחלוקת רש"י ור"ת בענין הויות באמצע וא"כ בדף ל"ב שם דקאי התוס' על דברי רש"י שפיר כתבו ועוד יש לפרש והיינו דלשיטת רש"י יש לפרש בענין אחר ג"כ בכך דלהשלים כן מוכרחים לומר לשיטת הטו"ז אבל באמת גם דרך הזה הוא רק הדוחק ואדרבה הדבר נלמד במכ"ש דאם לשיטת ר"ת דהנחה היא שלא כסדרן הכתוב בתורה צריכה הכתובה להיות כסדרן מכ"ש לשיטת רש"י דהנחה היא כסדר הכתוב בתורה בודאי דצריך לכתוב כסדרן והתוס' שכתבו בדל"ד שם ואינו נראה הוא דלא נראה להם לפרושי דהך כסדרן לא קאי גם על הנחה אבל מ"מ זאת ברור הוא דהכתיבה בודאי צריך להיות כסדרן כלשון המכילתא כותבן כסדרן ומשמע על הכתובה וצדקו דברי החת"ס

ו') ובזה נראה לענ"ד לבאר טוב טעמו של הרמב"ם ז"ל שפוסק דבתפילין ומזוזות בעינן כסדרן גם בהפרשיות ותמהו עליו הפרמ"ג בסי' ס"ד וכן הביא מעכ"ת בשם הגאון מרכבת המשנה על המכילתא דהרי בק"ש בעינין ג"כ כסדרן ואעפ"כ קיי"ל דקראה למפרע יצא והיינו אם קרא פרשה שני' קודמת לראשונה, ורק אם קרא הפרשה בעצמה למפרע לא יצא ומדוע בתפילין ומזוזות לא יצא בכה"ג. ומעכ"ת האריך בזה בקונטרסו בדברים נכונים ראוים אליו. אכן בדרכינו הנ"ל יש לומר דהרמב"ם אהני לי' שיטתו דפוסק בתפילין דאם שינה וכתב פרשת והא"ש פתוחה פסולה והיינו מטעם כיון דפרשיות הראשונות צריכים להיות כמו שהמה כתובים בתורה גם הפרשיות השניות אף שלאו לכל מילי המה ככתובים בתורה מ"מ כל כמה דאפשר אם שינה פסול וא"כ גם לענין זה כיון דבתפילין ב' פרשיות הראשונות המה כסדרן הכתוב בתורה ובהו מעכב אם שינה אף בסדר כתיבת הפרשיות א"כ גם בפרשיות השניות אמרינן כן כמו בפתוחות וסתומות וכנ"ל. וא"כ כיון דע"כ הפירוש של והי' אינו רק שהפסוקים והתיבות יהי' כהוייתן וכסדרן ורק גם הפרשיות א"כ גם במזוזה הדין כן וכמ"ש החת"ס שם דא"א בזה לחלק בין תפילין למזוזה. ומשו"ה פוסק הרמב"ם ז"ל דבשניהם פסול אם שינה מכפי הסדר אף בכתיבות הפרשיות דלשיטתו אזיל ומבואר טוב טעמו של הרמב"ם ז"ל

ז') אכן מה שהקשו עליו מג"ש דקיי"ל דרק הפסוקים למפרע לא יצא אבל בפרשיות יצא אם הקדים והרי גם זה נלמד מוהי' ומדוע בחו"מ פסול בה"ג הרי נלמד מחד קרא. לענ"ד במחכתה"ג של הגאונים הנ"ל עפר אני תחת כפות רגלם ועכ"ז בכאן לא אדע מה דקאמרו רבנן. ולענ"ד אין התחלה לקושי' זו כלל. דהנה הקרא דוהי' קמ"ל דכהוייתן יהי' והיינו דכל מה שצריך להיות או בפה או בכתיבה יהי' כהוייתן בתורה בלי קדימה ואיחור ומעתה בתפילין ומזוזות שהמצוה בתפילין בד' פרשיות ומזוזה בב' צריכים הפרשיות להיות נכתב כדרך כתיבתן והוייתן בתורה ואם הקדים המאוחר שיב אין זה כדרך הוייתן בתורה. אמנם בק"ש שבזה לכ"ע רק פרשה הראשונה מה"ת וא"כ בע"כ א"א לפרושי לענין ק"ש הך קרא דוהי' רק שלא יקדים פסוק לחבירו או שיהפוך לגמרי למפרע. אבל אין לומר דהכונה שלא נקדים פרשת והא"ש לשמע דהרי א"צ כלל לקרות פרשת והא"ש רק פרשת שמע וא"כ כל מה שצריך ומחויב לומר צריך לומר כסדרן בלי קדומה ואיחור וכמו כן בתפילין ומזוזות כל מה שנכלל בכלל מצותן וצריכים להיות כתובים בהו ע"ז קאי והי' שלא יקדים ויאמר רק כהוייתן וא"כ הוה ממש בתפילין ומזוזות כמו בק"ש דכמו דבק"ש דרשינן הקרא דוהי' דכל מה שנכלל במצות ק"ש צריך לומר כהוייתן בתורה בלי שום קדומה ואיחור ממש כמו כן דרשינן בתו"מ רק שבק"ש דהמצוה פרשה אחת צריך לו לומר כסדרן ובתו"מ דהמצוה בהרבה פרשיות ג"כ הדין כן דצריכים להיות כסדרן. ובשלומא אם גם בק"ש הי' המצוה בקריאה ג' פרשיות מן התורה ואעפ"כ לענין כסדרן סידור הפרשיות אינו מעכב שפיר שייך לומר בזה כמו בתו"מ. אכן כיון דבק"ש לכ"ע סגי בפרשה ראשונה וכמו שהאריך בזה השאג"א ז"ל בתשובה וא"כ שפיר גם בק"ש הדין כמו בתו"מ דכל מה שנכלל בכלל קרא דוהי' בעינין כסדרן ואף דחז"ל תיקנו בק"ש שיקרא גם פרשת והא"ש. אמנם המה תיקנו רק שפרשה זו יהי' דינה כפרשת שמע וגם פרשה הזו אם קראה למפרע לא יצא אבל לא הי' ביכולתם לתקן שיהי' נכלל עם שמע בכלל פרשה אחת כמו בתו"מ למנין אם הקדים פרשה אחת לחברתה ורק דהמה אמרו דגם פרשת והא"ש מחויב לקרות ותיקנו שדינה כפרשת שמע שהיא מה"ת ופסול למפרע. ובפרט דרצו לתקן ויאמר אח"כ אף שקדומה בתורה לטעם דאמר בש"ס וא"כ שוב לא רצו לתקן דסדר הפרשיות מעכב ותיקנו רק דכל הפרשיות דינם שוה דפוסל בהו מוקדם בפסוקים ותיבות. אמנם בתו"מ שכל הפרשיות המה מה"ת א"כ בזה כל הפרשיות המה פרשה אחת ואם הקדים פרשה לחבירתה הדין כמו בפרשת שמע אם הקדים פסוק לחבירו. דכל הפרשיות המה כמו פרשה אחת וכנ"ל ואין זה דומה לפרשיות שבק"ש רק לפסוקים ובחנם נתעצמו הגאונים הנ"ל בקושי' זו וזה ברור לענ"ד

ח') אכן אף אם נאמר דגם בק"ש כל הפרשיות מה"ת וכאשר צידד הפר"ח באו"ח מ"מ ג"כ נראה לענ"ד בישוב הקושי' הנ"ל ולבאר החילוק שבין ק"ש לתפילין. דהנה עוד האריך מעכ"ת בקונטרסו להעיר בהא דקיי"ל בתו"מ דהכתיבה צריכה להיות כסדרן והיינו אף אם אח"כ אין ניכר שום שינוי רק בעת הכתיבה כתב מסיפא לרישא והיינו דכתב מקודם בסוף הקלף הפרשה האחרונה, ואח"כ המוקדמת שבזה אחר שנגמר אין ניכר שום שינוי ורק בשעת הכתיבה כתב שלא כסדרן פסול ג"כ. ומדוע זה ואנה נלמד זה דהרי גם גבי ק"ש קיי"ל דאם קרא למפרע לא יצא ונלמד מהך קרא דוהי' ושם הפירוש אם קרא הפסוקים למפרע מאחור לפנים וכמו כן נאמר בתו"מ שלא יהי' כתובים למפרע מאחור לפנים וכן צריכים להיות בהנחתם כמו שהמה כתובים בספר תורה אבל שיהי' קפידא איזה יכתוב קודם מנ"ל זה והאריך בזה והביא בשם ספר בית יצחק על מס' מגילה בחידושים לד"ט שהרגיש בזה וכתב בזה"ל דא"כ קשיא טובא דהרי בה"ג גם בס"ת פסול וא"כ מאי אולמא דתו"מ דכתוב בהן והי' לשאר ספרים אע"כ דבתו"מ אפי'