גבעת הלבונה נ

ויתרות שפיר קדושת ס"ת עליו וכנראה מלשונו בסוף תשובתו שם שכתב שפשטן של דברי הרמב"ם ז"ל בפ"י מוכיחים שהס"ת שלא נגמרה אין בה רק קדושת חומשין שקורין בה תינוקת יעו"ש. אמנם אף לפ"ז דבריו תמוהים דהאיך נאמר דכונת הרמב"ם ז"ל דכל העשרים פסולים שוים דינם שאם נמצא אחד אין על הספר קדושת ס"ת. והרי כבר כתב הטו"ז ביו"ד סי' רפ"א דהני פסולים שמנה הרמב"ם דינם חלוקים זמ"ז והרמב"ם כלל אותם יחד רק שבכולם אסור לקרות בצבור אבל לענין קדושה אין דינם שוה וחלוקים בדינייהו. ותדע דהרי הרמב"ם מנה במשך הפסולים שנפסדה צורת אות אחת עד שלא תקרא כל עיקר כו' בין בעיקר הכתיבה בין בקרע בין בטשטוש והרי בזה בודאי אפילו כשכבר הי' ס"ת הדין כן. ובזה בודאי ל"ש לומר דבזה ל"א אין מורידין דהרי מפורש בש"ס ס"ת שבלה אין עושין ממנה מזוזה דאין מורידין ומבואר דאף שבלה ונחסר בודאי הרבה ונטשטשו הרבה תיבות מרוב עתים וימים אעפ"כ קדושת ס"ת עלי' לכל מילי ורק לענין קריאה בצבור אין עלי' קדושת ס"ת וא"כ ממילא דאף בלא נגמר הדין כן ומנ"ל לחלק בין הנושאים ובשלומא אם הי' באפשרי לפרש דכל הפסולים שמנה הרמב"ם אין בהם קדושת ס"ת שפיר ראייתו ראי'. אבל הרי כיון דפסול נחסר ונמחק אות אחת בע"כ דלכל הדברים קדוש הוא בקדושת ס"ת וכמו שהאריך בעצמו במהדו"ק שהבאתי באות הקדום וא"כ בע"כ דמה שכלל אותם הרמב"ם הוא רק לענין קריאה בצבור וא"כ גם בלא נגמר אין הוכחה מדברי הרמב"ם ונפלאו דבריו בעיני

ז') ודרך אגב ראיתי בנוב"י שם האריך בענין אי קדושת ס"ת חמורה מתפילין ולא מצא הדבר מפורש, והביא קצת ראי' להיפוך וכבר כתב כן ג"כ השאג"א בתשובה סי' מ"ח ושני הנביאים מתנבאים בזה בסגנון אחד רק שהשאג"א סיים בסוף דבריו דבאמת קדושת ס"ת חמורה והנוב"י כנראה דעתו ששקולים המה והרבה יש לי לפלפל בדבריהם ואולם יען שאין זה מענינינו לא רציתי כעת לתקוע עצמי בדבר הזה. אולם אחת אעורר שמהפלא בעיני שנעלמו מעיניהם הבדולחים לשונו של הרמב"ם ז"ל בתשובתו לחכמי לוניל שהעתיק דבריו הכ"מ בפ"ג מה' תפילין הלכה ה' שכתב בסוף תשובתו הדבר ידוע שס"ת מקודש יותר מן התפילין והתפילין מקודשים יותר מן המזוזה וכך הוא הלל"מ שיהא עור כל אחד מהם חזק ובריא כדי לעמוד ולהתקיים כפי קדושתו וביאר בזה הא דהלל"מ דס"ת נכתבת על גויל ותפילין על הקלף ומזוזות על הדוכסוסטוס יעו"ש. ומעתה כל הקולות יחדלון ומזה גופא מוכח דס"ת חמירא קדושתו ממזוזה עפ"י טעמו דהרמב"ם ז"ל ותמהני מאוד על הגאונים הנ"ל שחתרו אחר מוצא הדבר ולא ראו דברי גדול הקדמונים הרמב"ם ז"ל המפורשים והוציא הדבר מהלל"מ ודברי הב"י באו"ח ממקום קדוש יהלכו ואקצר

סי' ו'

המשך תשובה הנ"ל

א') הנה הארכנו בזה ועלה בידינו בעז"ה דהס"ת בקדושתו אף בנפסל או נחסר ומעתה החובה עלינו לתרץ קושית הרב מנאנאש הנ"ל דלדברי החת"ס מהראוי שאם כבר נתקדשה בקדושת מזוזה או תפילין מהראוי דשוב יהי' מותר לתקן ודחיית מעכ"ת חוזר ונראה וכנ"ל. והנה כבוד מעת"ה ערך ג"כ מערכה בקושיות עצומות על החת"ס דלדבריו נמצא דאם אירע איזה פסול בפרשיות הראשונות מדוע יהי' פסול לכתוב פרשה אחרת הרי כיון דכבר חלה על הפרשה האחרונה קדושה שוב יהא מותר לכתוב אחרת פרשה ראשונה ול"ש בזה שלא כהדרן דזה רק שאין הקדושה חלה על האחרונות אם לא נכתבו לפניהם הראשונות ובנ"ד הרי בעת הכתיבה כבר הי' כתוב לפניהם וחלה קדושה גם על האחרונות א"כ יוכשר ע"י שיכתוב מחדש פרשיות הראשונות ולהיפך מצינו בתשובות גדולי האחרונים הובא דבריהם בבאה"ט ושע"ת באו"ח סי' ל"ב דבה"ג פסול ואין לו תקנה. ועוד יותר תמה מדברי החת"ס בעצמו בחידושים למס' שבת דף ע"ט כתב לפרש הא דנקט פרשה קטנה שמע דהוצרך לפרושי שמע משום דד' פרשיות מעכבות זא"ז לא משכחת שיצטרך לפרשה אחת אלא כשנפסלה לו אחת מן הפרשיות והואיל דבעינין כסדרן א"כ כשנפסלה פרשת שמע מוכרת לכתוב שמע והי' אם שמוע משא"כ כשנפסלה לו והי' א"ש האחרונה א"צ לכתוב אלא והי' לחודי' והו"א שזה הוא הפרשה הקטנה לזה קמ"ל דפרשה קטנה היא שמע כו' עכ"ד הנחמדים. מבואר דעת החת"ס בעצמו דאם נפסל גם אחר שכבר חלה עליו הקדושה ג"כ פסול מחמת שלכ"ס. ועוד תמה מתשובותיו בחו"מ סי' קפ"ט דנראה שם מבואר דאף בה"ג שכבר נכתב בכשרות שייך החשש דשלכ"ס והאריך מעכ"ת בביאור הקושיות וסיים דדברי רבינו החת"ס סתראי נינהו. וסיים מעכ"ת וז"ל עפ"ד אלו נתברר לנו דלהלכה אין מקום לדברי החת"ס אלו. ואין רצוני להעתיק כל דברי מעכ"ת כי הדברים גלויים לפניו

ולענ"ד בזה שדעת כת"ה שדברי החת"ס המה דחויין קורא אני על רבינו החת"ס משה אמת ותורתו אחת. והאמנם דלענין דינא אינני מחולק עם מעכת"ה והדין עמו דאף בכבר נכתב בכשרות פסול אח"כ וגם החת"ס יודה בזה כאשר כתב בעצמו במקומות שהובאו למעלה. ואולם במחכת"ה של מעכת"ה ודעימי' הרה"ג מנאנאש לא ירדתם לעומק דבריו של החת"ס וטעיתם בפירוש דבריו ועי"ז הרביתם להקשות עליו ובאמת משנתו ברורה אין בה נפתל ועקש ח"ו כאשר אבאר. ותחילה אומר מה שיש להעיר ע"ד החת"ס גם בלא דבריכם ורק לפי הבנתכם דעיקר הכונה כיון שכבר נכתב פעם אחת בהכשר וחל עליו קדושה שוב אינו נפסל. דהנה לכאורה בגוף דברי הטו"ז שהוכיח מדברי התוס' אלו דפסול שלא כסדרן הוא רק בכל פרשה ופרשה ולא דהפרשיות צריכין להיות כסדרן דא"כ שוב יוקשה כיון דעכ"פ כל פרשה בפ"ע צריכה להיות נכתבת כסדרן בתפילין ומזוזות ובס"ת אף בה"ג כשר וא"כ הרי פסול שלכ"ס הוא מה"ת ואף ספק שלכ"ס פסול כאשר הביא מעכ"ת ג"כ מדברי הפוסקים. וא"כ הרי יש לחוש שמא בעת הכתיבה נכתבה שלא כסדרן דהרי ס"ת שבלה מיירי שבלה מרוב ימים וא"כ מי זוכר האיך נכתבה ואולי נכתבה הפרשה שלא כסדרן. ול"ש לומר בזה אחזוקי ריעותא לא מחזקינין דהרי כתב הטו"ז ביו"ד צ"ט דרק במקום שאסור עי"ז מדינא שייך לא מחזקינין ריעותא יעו"ש מ"ש בפירוש דברי הטור וא"כ מכ"ש בנ"ד שבאמת נכתבה לס"ת והס"ת כשר גם בה"ג ואין זה ריעותא כלל ומדוע הוצרך לטעם דאין מורידין הרי בל"ז פסול משום ספק שלכ"ס. והגם דיש לומר דזהו חששא רחוקה לחוש שכתב הפרשה שלא כסדרן וכתב תיבות מוקדמות באחרונה וזה באמת חששה רחוקה מאוד ואין זה נכנס בגדר ספק כלל ולמילתא דל"ש ל"ח. ואולם הרי זה יוצדק רק לדעת הטו"ז דמפרשה לפרשה ל"ש שלכ"ס ושפיר אין חשש רק באותה פרשה עצמה שנכתבה שלא כסדרן זהו חששא רחוקה. אכן לדעת החת"ס דסובר דאף מפרשה לפרשה שייך שלא כסדרן ורק בס"ת הטעם כיון שכבר נגמר פ"א בקדושה שוב לא פקעה עי"ז שוב יוקשה הרי יש לחוש דלא נתפס הקדושה בשום פעם דאולי אירע איזה פסול ביריעה זו שנכתבה עלי' פרשת שמע אחרי שכבר היתה כתובה וגנז היריעה וכן יש לחוש שמא באמת הסופר כתב יריעות אלו שכתובים בה פרשת והי' אם שמוע קודם לפרשת שמע ומעולם לא נכתבה פרשה זו אחר פרשת שמע דהרבה