גבעת הלבונה מט

לשיטת הבכור שור בחידושי מגילה שחילק על הטו"ז עכ"ז הדבר ברור דכ"ז רק אם הדבר הזה עודנו קדוש בקדושה החמורה שפיר אסור לשנותו לקדושה הקלה משום דאין מורידין. ורק דנחלקו דלהטו"ז רק במקום שראוי עודנו לקדושה החמורה. ולהתבו"ש אף אם אינו ראוי לקדושה החמורה מ"מ קדושה החמורה לא אזדא ממנו דקדושה לא פקעה בכדי ואין מורידין. אמנם אם עדיין לא נתקדש בקדושה החמורה, וכן אם נתקדש בקדושה החמורה ורק שנפקעה ממנו וצריך אתה מחדש או לקדשהו בקדושה החמורה או בקדושה הקלה בזה שפיר לכ"ע ל"ש בזה אין מורידין כיון דקדושה הראשונה כבר חלפה ועברה וכעת צריכים לקדשה מחדש. אז שוב זה הקדושה הראשונה שהי' עלי' כבר לא אלים כחה מהזמנה דל"ש בה אין מורידין. ותדע דהרי כתב הב"י באו"ח סי' ל"ב דעור המעובד לשם מזוזה אסור לכתוב עליו ס"ת משום דלא נתקדש בקדושת הס"ת. אכן עור המעובד לשם ס"ת מותר לכתוב עליו מזוזה אף דגם מזוזה צריכה עיבוד לשמה מ"מ עיבוד לשם קדושה חמורה מועיל ג"כ לקדושה קלה יעו"ש

ומעתה הרי מבואר בש"ס סנהדרין בהא דצריך עיבוד בעור לשמה הוא רק אם נאמר הזמנה מילתא וא"כ כשאנו צריכים עיבוד לשמה הוא משום דקיי"ל הזמנה מילתא וא"כ אמאי מותר לכתוב על עור הנעבד לשם ס"ת מזוזה הרי זה הוה הורדה מקדושה חמורה לקדושה קלה כיון דהזמנה מילתא ונתקדש בקדושה חמירה. ובע"כ כיון דזה רק הזמנה ועוד לא חלה עלי' קדושת הס"ת ואתה צריך לקדשה כעת בקדושה בזה לא איכפת לן ואיזה קדישה שתרצה תוכל לכתוב עלי' וכ"כ הלבוש באו"ח סי' מ"ב לענין עור הנעבד לשם ס"ת דאף דאסור להשתמש בו תשמיש חול משום דהזמנה בגוף הקדושה מילתא מ"מ ל"ש בזה אין מורידין בה"ג ומותר לכתוב עליו מזוזה. וא"כ ה"ה אם כבר נתקדש בקדושה החמורה ורק שע"י איזה סיבה הקדושה החמורה חלפה ועברה ג"כ הדין כך כיון שאתה צריך כעת לתקנה ולקדשה מחדש הוה ממש הדין כמו בעור וכנ"ל. ובפרטות אם כעת אינו צריך לעשות ממנה קדושה החמורה ויצטרך לגונזה עדיף טפי לעשות ממנה קדושה קלה משנצטרך גניזה וז"ב ושום בר דעת לא יחלוק ע"ז. וכן עתה אם נאמר דס"ת שנחסרה או נתקלקלה ונעשה בה פסול שצריכה תקין להכשירה לקרות בה אזדה קדושתה גם מיתר הפליטה שנשאר ורק ע"י התיקון חל קדושה למפרע על השאר שנשאר שלם. א"כ שוב קשה מדוע אין עושין מהן מזוזה לפי שאין מורידין והרי כיון שבלה א"כ בודאי חסרים הרבה פרשיות ותיבות ושמות הקדושים וא"כ כה"ג הרי קדושה הראשונה שהי' כבר חלפה ועברה גם מהנשאר וליכא רק הזמנה ובזה שפיר מורידין לקדושה קלה וכנ"ל. ובע"כ דכקדושה הראשונה נשארת על הפרשיות שנשארו ובקדושתן קאי וכמו כן כתיבות והאותיות שנשארו ורק שיש פסול חסר וכאשר מתקנם ומשלים החסר שוב אינו חסר. ומעתה ראי' גדולה לדברינו באות א' דבזה צדקו דברי הרב מנאנאש דלדברי החת"ס מהראוי שיהי' מועיל תיקון לפרשה מתפילין ומזוזות אחרי שכבר נכתבו כהוגן ונתקדש בקדושה ודחיית מעכ"ת חוזר ונראה וכדברינו הנ"ל

ה') האומנם לא אכחד תחת לשוני דראי' זאת תוצדק רק לשיטת הלבוש הנ"ל דאף דהזמנה בגוף הקדושה מילתא מ"מ זהו רק לענין להשתמש בו תשמיש חול. אבל מותר להורידן לקדושה קלה וכנ"ל. אכן לשיטת הגאון בעבודת הגרשוני בתשובה שחולק עליו אף בה"ג והאריך לפלפל בדבריהם בן הגאון טוב גיטין בתשובתו הנדפסת בטי"ג והגאון טוב גיטין בתשובתו הנדפסת בסוף ספר ים התלמוד ואין הספרים כעת תח"י רק ראיתי בהם זה כמה. ולשיטתו נסתרה ראייתי הנ"ל, ועוד דאף לשיטת הלבוש יש לחלק דרק בעור שאמנם ל"ה קדוש מעולם ורק הוזמן לגוף הקדושה שפיר יש לומר נהי דהזמנה בגוף הקדושה מילתא מ"מ מותר להורידו לקדושה קלה דאין זה הורדה שלא הי' עליו מעולם קדושה החמורה. אכן בנ"ד דכבר הי' ס"ת והי' בו גוף הקדושה ורק שנפסל אף אם נאמר דהקדושה כבר חלפה ועברה מ"מ בכה"ג כיון שכבר נשתמש בו בקדושה החמורה שוב אין להורידו ויש מקום לכאן ולכאן. אולם עכ"ז נראה דראייתי הנ"ל יש לה פנים בהלכה. דהרי כבר הבאתי קושית ב"א הגאון לשיטת הטו"ז באו"ח קנ"ד דאם אינו ראוי שיב לקדושה החמורה מותר להורידו א"כ בכאן שבלה ואינו ראוי' לס"ת שוב מהראוי להתירה לקדושה קלה. אולם גוף הקושי' כבר אישתמע בבי מדרשא דהגאונים בדורות שלפני פנינו וכבר העיר בזה הנוב"י במהדו"ת חיו"ד סי' קע"ד והביא ראי' מדברי הש"ס להיפך מדעת הטו"ז הנ"ל. ומצאתי בספר יד שאול על ה' נדרים להגאון מוהרי"ש נ"ז זצ"ל בח"ב שם בסי' ר"צ הביא שם ג"כ קושי' זו והביא ג"כ בשם אביו הגאון ז"ל שתירץ בזה דדברי הטו"ז המה רק בארון ומטפחת דבזה מיירי הטו"ז שם דהמה רק תשמישי קדושה בזה שפיר אמרינן כיון דשוב אינו ראוי למצוותן פקעה קדושתייהו ונהי דתשמיש חיל אסור להשתמש בהו אבל עכ"פ מותר להורידן לקדושה קלה. אמנם בס"ת דהוה קדושת הגוף בזה אמרינן קדושת הגוף לא פקעה בכדי ואסור להורידו דעדיין בקדושתו יעו"ש ודפח"ח וגם מר אחי הגאון בספרו שם במאמר המוסגר כתב דיש ליישב כן. ומעתה כ"ז רק אם נאמר דע"י שנפסל ובלה עדיין הנשאר קדוש בקדושת ס"ת שפיר שייך לומר כנ"ל אכן אם נאמר דע"י שנפסל אזדא קדושתו א"כ שוב ראוי להתיר דבזה ל"ש לא פקעה בכדי כיון שנפסל ע"י שנחסרו הרבה יריעות ובע"כ דקדושת ס"ת עדיין נשאר וז"ב בעיני

ושמח לבי שאחרי החיפוש מצאתי לי רב גדול שאהבה נפשי הנוב"י מהדו"ק בחיו"ד סי' ע"א שהאריך שם להוכיח דס"ת שנפסל ע"י שנחסר ממנו או נפסלו תיבות וכדומה עכ"ז הספר עדיין בקדושתו ורק דצריך לתקן החסר והנפסל ויעו"ש שכתב כדברינו דא"א לומר דבעת שמתקנים חלה קדושה גם על הנשארים דזה דבר שא"א לומר. דבשעת הכתיבה צריך שיהי' נכתב הכל בקדושה ואם נאמר דכשאירע איזה פסול הי' מסתלקת הקדושה גם מיתר הספר שוב לא הי' תקנה לס"ת הזו וע"כ דכל יתר דברי הס"ת בקדושתו ולא נגרע מקדושתו ע"י שנחסר בו איזה תיבה או הרבה תיבות וכדומה ורק דזה שנחסר ונפסל צריך לתקן וכל הספר הנשאר קדושתו עליו והביא ראי' לזה דכל שנשאר בכל הספר ללקט פ"ה אותיות עודנו קדוש בקדושת ס"ת, וא"כ עינינו הרואות דדעתו הגדולה מכרעת דכל הספר בקדושתו. ובהיות כן שוב יוקשה קושית הרב מנאנאש הנ"ל דלדברי החת"ס מדוע בתפילין ומזוזה כשנחסר איזה תיבה או אות אחרי שכבר נתקדש בקדושה מהראוי שיהי' מותר לתקנו וכנ"ל

ו) ומן האמור אני תמה על הנוב"י מהדו"ת סי' קפ"ד שכתב שם שנשאל אי מיתר לעשות מיריעה שכבר התחיל לכתוב עלי' ס"ת ונפסלה אי מותר לכתוב על המותר תפילין ומזוזות והשואל רצה לומר דכל שלא נגמרה אין בה עדיין קדושת ס"ת ורצה להביא ראי' מדברי הרמב"ם בפ"י מה' ס"ת והוא דחה ראייתי. ואולם כתב וז"ל ואולם בלא ראי' מפשטן של דברי רבינו הגדול הרמב"ם ז"ל בפי' שכתב בעשרים דברים הפוסלים שאם נעשה בו אחד הרי הוא כחומש מן החומשים שקורין בהם תינוקת ואין בו קדושת ס"ת כו' משמע לשום דבר אין בו קדושת ס"ש וא"כ מכ"ש לומר שמוריד מקדושה חמורה לקדושה קלה עכ"ל, ואמנם מדבריו נראה דרק כל עוד שלא נגמר אין בו קדושח ס"ת אכן כשכבר נגמר ואח"כ נפסל בחסרות