גבעת הלבונה מח

שומעין לו לשנות ממנהגא אף במקום דאוסר רק לכתחילה מכ"ש חכמי דור ודור ומדוקדק דברי הש"ס הנ"ל

ומעתה לפ"ז יוקשה על הוכחת הש"ס לפמ"ש בשם הפרמ"ג דבמקום שאין אופן אחר לכתחלה שפיר בזה יוצאין בה"ג כמ"ש המג"א בה' סוכה. וא"כ כ"ז דאין שומעין לשנות ממנהגא רק במקום שהי' ביכולתם לקיים המצוה כתיקונה לכתחילה והוא עושה המצוה באופן שכשר רק בדיעבד שפיר שייך לומר כדברי התוס' בסוכה הנ"ל דבה"ג אף ידי מצוה של תורה לא יצא. אמנם בס"ת ותפילין שבלו דבזה נכתבו בהכשר גמור כיון דס"ת מצותה לכתחילה בסתומה וא"כ כעת שבלו וא"א להשתמש בה לס"ת בה"ג אם נאמר דרק לכתחילה בעינין פתוחות ובדיעבד כשר וא"כ הרי בה"ג אין דיעבד גדול מזה ואין שום צד סברא לאסור לעשות מהם מזוזה כיון דזה הוי דיעבד גמור דבשעת הכתיבה נכתב כמצותה וכעת עדיף יותר להכשירה למזוזה מלגרום גניזה לס"ת. וא"כ מה ראי' לרנב"י מהך דאין מורידין דמצוה בסתומות והרי יש לומר דרשב"א דוקא פתוחות קאמר ואולם רק לכתחילה וא"כ אי לאו הטעם דאין מורידין הי' עושין ומשו"ה הוצרך לומר הטעם דאין מור מורידין והאיך הביא הש"ס ראי' מכאן דרשב"א אף פתוחות קאמר. אכן בדרכו של מר אחי הגאון הנ"ל מיושב הקושי' בטוב דשפיר הוכיח הש"ס מזה דאם נאמר דרק לכתחילה וא"כ עכ"פ בעת שהי' ראוי עוד לס"ת דאז בודאי אסור הי' לעשות ממנה מזוזה משום דפרשיותי' סתומות ומזוזה צריכה לכתחילה להיות פתוחה וא"כ בשעת הכתיבה אז בודאי לא הי' ראוי רק לס"ת וגם בדיעבד היתה פסולה אז למזוזה כיון דראוי' לס"ת וא"כ עובר לכתחילה על מצות פתוחות לכתחילה וגם בדיעבד פסול וכנ"ל בשם התוס', ונהי דכעת שבלה ואינו ראוי לס"ת שפיר יש לומר דכשרה למזוזה דהוה דיעבד וכמ"ש התוס' בפסחים דף למ"ד דכלי חרס שצריכים שבירה הוה דיעבד וה"ה בנ"ד אם נצטרך גניזה הוה דיעבד. אמנם כיון שבעת הכתיבה הי' ראוי לס"ת ופסול למזוזה וא"כ שוב גם אח"כ פסול משום דל"ה לשמה וכמ"ש בשם השאג"א ובע"כ דגם בעת שראוי' עדיין לס"ת כשרה למזוזה דגם מזוזה מצותה בסתומה ושפיר אם הי' מורידין הי' עושין ושפיר הביא הש"ס ראי'

ואולם כ"ז יתכן רק עפ"י דרכו של אחי הגאון בדברי השאג"א. אכן לקושטא דמילתא במחכ"ת הגדולה לא זהו הדרך בהבנת דברי השאג"א. דהוא הבין בדברי השאג"א דמשו"ה חלה הקדושה הקלה כיון דיש בכלל מאתים מנה ומותר לשנותו לקדושה קלה לפי הס"ד דמורידין. משא"כ בקרבן אם שחטו לשם קדושה חמורה אסור לעשותה קדושה קלה. ועפ"ז חידש הוא דאם גם בספר יש איזה דבר המעכבו לעשות ממנו הקדושה הקלה שוב גם אח"כ כשעיכוב הזה חלף ועבר עכ"ז שוב פסול מחמת של"ש. ולענ"ד כונת השאג"א הוא כך, דבשלמא בס"ת עכ"פ בעת שכותב לשם הקדושה החמורה אין שום דבר העומד בפני הקדושה החמורה לחול וכיון שחלה הקדושה הזו החמורה שוב ממילא בכלל מאתים מנה וגם הקדושה הקלה בכללה דכיון דקדוש לס"ת מכ"ש דקדוש ג"כ לתפילין ומזוזה, ואכן בקרבן דקיי"ל לשם גבוה ממנו ג"כ פסול הוא מטעם דכיון דקרבן הזה נקדש לשם קדושת שלמים ואף אם בשעת שחיטה אמר לשם קדושת עולה או חטאת אין מקום לקדושה זו לחול כלל כיון דקרבן הזה הוקדש לשם שלמים וממילא אין הקדושה החמורה חלה כלל ועיקר. וא"כ גם קדושה הקלה אינה חלה כיון דלא כיון לשם קדושה הקלה ורק אם קדושה החמורה חלה שוב א"צ כונה לשם קדושה הקלה דבכלל מאתים מנה ומשו"ה בס"ת וכן בעור כיון דנקדש בקדושה חמורה גם קדושה קלה עלי'. אכן בקרבן שאין קדושה החמורה חלה כלל א"כ גם קדושה קלה אין לה מקום לחול כיון דלא שחט לשם שלמים והמעיין בדברי השאג"א שם ימצא מפורש כדברים האלו. ותמה אני על רוחב לבו של אחי ורבי הגאון איך עלה בדעתו לשפוט אחרת בדעת השאג"א. ומעתה כיון שכן שוב אף אם בעת שכותב אסור לעשות ממנו מזוזה מחמת איזה עיכוב מ"מ נקדש הוא ג"כ בקדושת מזוזה דבכלל מאתים מנה כיון דעכ"פ קדושה החמורה מצאה לה מקום לחול וכנ"ל בדברינו. וא"כ שוב יוקשה קושית ב"א הגאון הנ"ל לשיטת הטו"ז דהרי אינה ראוי עוד לקדושה החמורה וכמו כן יוקשה קושיתי הנ"ל דהאיך הביא הש"ס ראי' מזה לרנב"י והרי יש לומר דבאמת לכתחילה במזוזה בעינין פתוחות ורק דכעת שכבר בלו וא"כ אם יאסרו למזוזה יצטרכו גניזה והוה דיעבד כמו בכ"ח בתוס' פסחים הנ"ל וה"ה בס"ת שבלה ומה קאמר הש"ס

ג') ומה שנראה לענ"ד בישוב הקושיות האלו בפשוט. דהרי באמת כמות שהיא עכשיו גם למזוזה אינה ראוי' וצריכה או לדבקה עוד בעור ולכתוב עלי' יתר הפרשיות כפירש"י בהך דלהשלים או כמו שכתבו התוס' דיוכל לכתוב על הגליון וכנ"ל באות א' ועכ"פ גם אם נרצה לעשות ממנה מזוזה עודנה צריכה תיקון סופרים וא"כ הרי בה"ג גם לס"ת ראוי' אם נדבקה ליריעה של ס"ת ותהי' כשרה לצרף פרשיות אלו לשאר ס"ת ול"ש בזה לומר דאינה ראוי' לקדושה החמורה דכמו שהיא ראוי' למזוזה כמו כן ממש ראוי' היא לס"ת כפירש"י ע"י דיבוק ולפירוש התוס' יוכל לכתוב גם על הגליון ויהי' כשר לצרפו לשאר הדפים ואף דכעת שאינו עסוק בכתיבת ס"ת ואין לו צורך כעת בפרשה זו לס"ת מ"מ כיון שעכ"פ ראוי הוא לס"ת כמו למזוזה וא"כ ממילא אסור לעשות ממנו מזוזה ואין לדמותו למ"ש הטו"ז באו"ח שם לענין ארון דבשעה שאין הס"ת בתוכו יוכל להשתמש בו בשאר ספרים אף דגם שם ראוי' לקדושה החמורה, הנה בשם כונת הט"ז דעכ"פ בזו העת שאין בתך הארון ס"ת אינה ראוי' לקדושה החמורה וממילא בזמן הזה מותר להשתמש בו קדושה הקלה וכשיחזור הס"ת לתוך הארון אחר הקריאה שובי יחזור הארון לקדושה החמורה. אמנם בנ"ד אם עשה מזוזה מזה שוב בשום פעם לא ישנותם לקדושת ס"ת וזה אסור דהוה הורדה כיון שראוי עוד לקדושה של ס"ת אף שכעת אינו כותב ס"ת מ"מ כיון שאם יכתוב ראוי' היא שוב שייך אין מורידין ואף אם נאמר דבס"ת צריך שיהי' ג' יריעות שוות וא"כ א"א לצרופי פרשה זו לס"ת. אמנה כבר כתב הטו"ז בסי' ר"פ שם דזה רק לכתחילה ובדיעבד כשר ובנ"ד הוה שפיר דיעבד שיצטרך לגנוז הפרשיות האלו. ואף אם נרצה לספוקי בזה אם בה"ג כשר לכתחילה באופן כזה מ"מ עכ"פ כיון דבדיעבד כשר שוב קדושת ס"ת עלי' כמ"ש התוס' בפסחים ד"ה ע"א לענין זמן הקרבת הפסח דכיון דאם הקדימו לתמיד כשר מקרי תיכף בחצות זמן הקרבת הפסח וכמו כן בנ"ד כיון שבדיעבד אפשר לתקן מפרשה זו ס"ת שוב מקרי ראוי' לס"ת ואסור לשנותה לקדושה קלה ומיושב הקושי' הנ"ל על הטו"ז. ומעתה גם קושיתי הנ"ל מיושבת בד"ז דאם נרצה לומר דזה הוה דיעבד כיון שכבר נכתב בקדושה כדין ורק שאירע בה פסול א"כ שוב ראוי' היא לס"ת באופן הנ"ל וממילא ל"ה ככלי חרס דצריך שבירה ושוב לענין קדושת מזוזה שלא נכתבה למזוזה ולא היתה מזוזה אין זה נחשב דיעבד. כיון דבדיעבד יש עצה לשם לצרפה לס"ת שהיתה כבר ולא להחליף קדושת ס"ת שיש עלי' בקדושת מזוזה ומדוע אם מורידין עושין ובע"כ דמצוה בסתומה לכתחילה ושפיר הביא הש"ס סייעתא להך דרנב"י ומיושבים הקושיות הנ"ל בפשוט ולענ"ד הדברים קרובים למרכז

ד) אמנם כן אף שתירצנו דברי הטו"ז וכמו כן אפי'