גבעת הלבונה מה

דתלמוד גדול א"כ לכאורה אין צורך כלל בבנין המשכן דעיקרו עבור הקרבת הקרבנות ובזה הרי יוכלו לעסוק בתורת עולה וכו' ויהי' כאילו הקריבו כל הקרבנות ותלמוד הרי גדול ממעשה. ואולם אם נאמר דמעשה גדול א"כ שפיר בירך גדול בבנין משכן ומקדש דמעשה גדול. והנה גוף הדבר אי מעשה גדול או תלמיד גדול נראה דיש ללמוד מהא שהקדימו ישראל נעשה לנשמע והראו בזה דאצלם המעשה גדול וקודם לתלמוד דהוא בכלל ונשמע. ומעתה זהו הכונה. באותו פרק שהקדימו ישראל נעשה לנשמע והורו בזה דאצלם מעשה גדול א"כ יש צורך בהקרבת קרבנות אמר הקב"ה למשה ויקחו לי תרומה והיינו דהואיל וכן צריכין לבנות משכן שיוכלו לקיים מצות הקרבנות במעשה ומבואר המדרש הנ"ל. ומתה נבוא לדברי הש"ס הנ"ל. דהנה שמעתי מאברך אחד ששמע מאחינו הגאון הצדיק בעל אהל יהושע זצ"ל שאמר לבאר הקרא בתהלים ע"ג ואחשבה לדעת זאת עמל היא בעיני עד אבא אל מקדשי א' אבינה לאחריתם עפ"מ דהקשה בש"ס כתיב זאת התורה לעולה ולמנחה ודרשינן כל העוסק בתורת עולה כאילו הקריב עולה וכתיב היא העולה דמשמע דאינו יוצא בתורה ומשני כאן בזמן שביהמ"ק קיים אז בעינין דוקא היא העולה ובזמן שאין ביהמ"ק קיים אז כל העוסק בתורה כאילו הקריב עולה. וזה הוא הכונה ואחשבה לדעת זאת היינו הקרא דזאת התורה דמוכח ממנו דעוסק בתורה כאילו הקריב עמל "היא" בעיני קשה לו על כקרא דהיא העולה עד אבא אל מקדשי א' אבינה לאחריתם דהחילוק הוא בין זמן שביהמ"ק קיים או לא עכ"ד הנחמדים ודפח"ח וכעין זה שמשתי זה כבר לפרש מאת ה' היתה זאת נפלאת היא בעינינו. היינו דהשי"ת אמר בתורתו זאת התורה לעולה ועי"ז נפלאת היא היינו הקרא דהיא העולה עכ"ד. והנה לפ"ז נמצא דבזמן שאין ביהמ"ק קיים אם עוסקים בתורה הוה כהקריב הקרבנות וא"כ לכאורה אם נאמר דתלמוד גדול ממעשה אין כאן שום ריעותא בחורבן ביהמ"ק דבזמן ביהמ"ק מקריבין במעשה ובזמן החורבן יוצאין ידי חובתם בתלמוד שגדול ממעשה. ואולם נראה דהנה ישראל הקדימו נעשה לנשמע והכונה כמש"ל להורות שאצלם המעשה גדולה מלימוד והורו בזה שמעשה גדול אצלם ואין רצונם להסתפק בלימוד גרידא ורק רוצים לקיים המצוה בפועל. ומעתה לפ"ז יתפרש דברי הש"ס הנ"ל באמרו בשעה שאמר הקב"ה הסר המצנפת והרם העטרה והיינו שתחרב המקדש ולא יהי' לנו קרבנות ואולם נצטרך לצאת בלימוד תורת העולה כמבואר בקרא דזאת תורת העולה. אמרו מלה"ש לפני הקב"ה "זאת" להם לישראל היינו שישראל יצטרכו להסתפק בזאת תורת העולה וכדי שלא יאמר הקב"ה דמאי איכפת להו בזה הרי אדרבה יש לומר דתלמוד גדול. לזה אמרו שהקדימו נעשה לנשמע והורו בזה שמעשה המצוה חביב להם יותר וכעת יצטרכו להסתפק בתלמוד. וע"ז השיב להם הקב"ה לא זאת להן לישראל שהשפילו את הגבוה והגביהו את השפלה, והיינו דבאמת מעשה גדול ורק הואיל והמה הגביהו את השפלה והשפילו את הגבוה מגיע גם להם מדה כנגד מדה להחריב המקדש בכדי שיצטרכו לבא לתלמוד שזה קטן ממעשה ויגביהו השפלה ומבואר הש"ס הנ"ל והבן. והשי"ת ישיב שופטנו כבראשונה ונזכה לקיים המצות בפועל כאשר אמרנו נעשה ונשמע

ומאפס יותר הנני אחיו הדוש"ת באה"ר

נפתלי הירץ באמבאך ראבד"ק הנ"ל

בשולי המכתב

והנה במ"ש באות ו' בשם הגאון הצדיק מהר"ם מפילץ זצ"ל דהכנה חשובה יותר וראי' ממנורה דעיקר המצוה כשרה בזר וההכנה פסולה בזר. הנה בזה תמוהים לי דברי התוס' ביבמות דף ע"ג ע"א ד"ה לימוד שכתבו כיון דעיקר טהרה בהזאה וכשרה בטבו"י כ"ש בשאר עבודות. ולהנ"ל הרי באמת גם בפרה אנו רואים דההכשר עדיף מהמצוה דעיקר המצוה דהיא הזאה כשרה בזר ושאר העבודות דהמה רק הכנה פסולים בזר א"כ מוכח גם מזה דההכשר עדיף מעיקר המצוה א"כ גם בטבו"י הוא כך דההכשר פסול והמצוה העיקרית כשרה וצ"ע לע"ע דברי התוס'. ועכ"פ בדרכם של הגאונים הנ"ל יתיישבו דברי המדרש שהביא הטור באו"ח סי' תקפ"א במוצאי יוה"כ עוסקים במצות סוכה ולולב ואין עושים עוונות והטו"ז שם רוצה לפרש דבאמת אף שעושין אינם בכלל החשבון כיון שעוסקין במצות סוכה ולולב ואולם הקשה למה באמת יהי' עדיף הימים שבהם עושים הכנה למצוה מיום שמקיימין המצוה ולזה פירש שם באופן אחר. אכן המטה משה בה' סוכה הביא שם בזה"ל שאותן ד' ימים נתן הקב"ה מתנה לישראל שמוחל עונותיהן כל אותן ד' ימים ואין מתחיל למנות עונותיהם אלא מיום ראשון יעו"ש. ויוקשה באמת קושית הטו"ז דלמה יהי' עדיף ההכנה למצוה מהמצוה בעצמה. אכן לדברי הגאונים הנ"ל הדבר מובן דבאמת ההכנה חשובה יותר מהמצוה בעצמה ומיושב דברי המדרש. ועכ"פ הטו"ז נראה דפשיטא לי' בהיפוך ודוק

ובגוף הדבר תנה יש להביא ראי' לדברי הגאון הנ"ל ממצות תפילין דהכתיבה בעי לכ"ע לשמה והקשירה ל"ב לשמה למ"ד מצאצ"כ. וכמו כן יש להביא ראי' ממצות מצה דקיי"ל בלע מצה יצא דא"צ כונה ומ"מ מבואר בקרא ושמרתם את המצות ובעי שימור ומעשי האפי' צריכה להיות לשם מצה דמצוה וע"כ דההכנה חשובה יותר ויש לפרש בזה הקרא בתהלים קי"ט אתה ציות פקודיך לשמור מאוד אהלי יכונו דרכי לשמור חקיך. והיינו דמוכח ממצות מצה דאף דמצאצ"כ מ"מ ההכנה להמצוה צריכה כונה. וא"כ מזה שצוית פקודיך לשמור מאוד היינו ושמרתם את המצות מוכח דהדרכים וההכנות להמצוה צריכות כונה ולזה אחלי יכונו דרכי היינו הדרכים דהמצות יכונו לשמור חקיך שיהי' לשם מצוה והבן. אולם הראי' ממצה יש לדחות לפמ"ש הקדמונים בטעמא דהרמב"ם דבמצה אצ"כ משום דנהנה. א"כ בעת האפי' ליכא הנאה אולם הראי' תיצדק למ"ד בכה"ת מצאצ"כ ואעפ"כ באפיית המצה בעי כונה כמבואר בפסחים ל"ח ע"ב דאינו יוצא בחלות תודה מה"ט וע"כ כנ"ל. ועוד הרבה יש להאריך בכלל הזה ואקצר

סי' ה'

כבוד יד"נ הרב הגאון החריף ובקי בכל חדרי תורה, כש"ת מו"ה ישכר שלמה טייכטאל שליט"א ראבד"ק בוסערמין יצ"ו בארץ הגר, וכעת בק' פישטיאן טשעכין

אחדשתה"ט כמשפט. מכתבו היקר לנכון קבלתי והנני בזה לתשובתו

א') מעכ"ת הביא במכתבו אשר נשאל מהרה"ג אבד"ק נאנאש שליט"א על דברי רבינו החת"ס ז"ל בחיו"ד סי' רפ"ב שכתב שם ליישב קושית הטו"ז ביו"ד סי' ר"צ על הא שכתבו התוס' במנחות ל"ב בהא דאין מורידין דאם הי' מורידין יצויר שהי' כתוב בתורה פרשת והי' א"ש למעלה וכתב עלי' בגליון פרשת שמע. ותמה הטו"ז דהרי יופסל מחמת שלא כסדרן דפסול במזוזה. וכתב החת"ס דלק"מ דכל ענין פסול שלא כסדרן הוא דפרשה המאוחרת בתורה שכתבה קודם למוקדמת אינה נתפסת בקדושה ואם כתב אח"כ המוקדמת עי"ז לא יתקדש למפרע פרשה המאוחרת