גבעת הלבונה מד

שאמר רחיים בצוארו ויעסוק בתורה יש לומר דלשי' אזיל. דהנה גוף הדבר אי נושא אשה אף שמתבטל עי"ז מלימוד התורה יש לומר דתליא במחלוקת ר"ע ור"ט בקדושין מ"א וב"ק י"ז דר"ט סובר מעשה גדול ור"ע סובר דתלמוד גדול. ומעתה בכאן הנשואין הוא מעשה והתלמוד הוא לימוד ולשיטת ר"ע דתלמוד גדול מהראוי שילמוד תורה ואח"כ ישא אשה. ולר"ט דסובר מעשה גדול ישא אשה ואח"כ ילמוד תורה דמעשה גדול. ולפ"ז הנה בש"ס ב"ק י"ז קאמר בם ר' יוחנן קיים אמרינן לימד לא אמרינן ופירש"י דר"י סובר דלימוד גדול ממעשה וא"כ רבי יוחנן לשיטתו שפיר סובר רחיים בצוארו ויעסוק בתורה דלשיטתו לימוד יותר גדול ממעשה. אמנם לפ"ז יש לומר דבר חדש דזה רק מי שלומד בחבורה עם אחרים אמנם מי שלא הגיע לכלל זה ורק לומד בעצמו שפיר ישא אשה. דהרי בש"ס שם פריך אר"י דאמר לימד ל"א מהא דתלמוד גדול שמביא לידי אעשה ומוכח דמעשה גדול ומשני הא למיגמר הא לאגמורי ויעו"ש ברש"י דאם למד בעצמו שפיר מעשה גדול. אכן אם מלמד לאחרים זה גדול ממעשה. נמצא לפ"ז לשיטתי' דר"י הא דתלמוד גדול הוא כשלומד עם אחרים והא דמעשה גדול כשלומד בעצמו. וא"כ מי שלומד בעצמו שפיר צריך לישא אשה. ורק מי שמלמד לאחרים בזה אמר ר"י רחיים בצוארו ויעסוק בתורה. ומעתה זהו הפירוש בדברי הש"ס הא לן היינו אם אנו לומדים רק לעצמינו בזה צריך לישא אשה ואח"כ ילמוד תורה דמעשה עדיפא. והא להו היינו כמו שמראה באצבע על התלמידים ואמר להו אם לומד עמהם עם תלמידים דהוא לאגמורי שוב בזה לימוד גדול ובזה ילמוד תורה כשיטת רבי יוחנן דרחיים בצוארו ויעסוק בתורה וכשיטתי' בב"ק שם. ומבואר דברי הש"ס הנ"ל

ואולם בהיות כן נמצא דהמלמד תורה לאחרים לא ישא אשה דאימת יופטר מזה מלאגמורי וא"כ יחסר לו מצוה אחת. אכן נראה דהרי קיי"ל המלמד לבן חברו תורה כאילו ילדו וא"כ בזה שמלמד תורה לאחרים מקיים ג"כ מצות פ"ו דהוה כאילו ילדו. ובטעם הדבר נראה. דהנה החינוך כתב במצות פ"ו בטעם המצוה דהשי"ת רצה בקיום העולם כמו שנאמר לא תהו בראה לשבת יצרה ובסיבתה מתקיימין כל המצות שניתנו לבני אדם ולא למלאכי השרת יעו"ש. וא"כ הרי כתב רש"י בחומש דלא נברא העולם אלא בשביל התורה שנקראת ראשית וכמבואר ג"כ בשבת דף פ"ח יום הששי שבזכות זה נברא העולם. וא"כ כיון בכל תכלית בריאת העולם היא התורה א"כ מי שלומד עם אחרים תורה הוה כאילו ילדו דבזה נשלם רצון הבורא בכונת הבריאה

והנה עוד יש להעיר דהרי כתבו התוס' דמשו"ה נושא אשה ואח"כ לומד תורה בכדי שילמוד בלא הרהור וכמ"ש הש"ס במנחות ק"י ילמוד תורה בטהרה נושא אשה ואח"כ לומד תורה. וא"כ איך נוכל לפטור המלמד לאחרים מנשואי אשה הרי יהי' בהרהור, ואולם נראה דהנה כבר אמרו חז"ל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו ונמצא לפ"ז דמי שלומד עם אחרים ומזכה הרבים א"כ אין לו גם לפחוד מהרהור כי אין חטא בא על ידו וא"כ שפיר א"צ לישא אשה כיון דעי"ז שמלמד לאחרים נשלם כונת הבריאה במצות פ"ו. אכן לכאורה יש להעיר דהרי כיון שאינו מקיים מ"ע דפ"ו בפשטיותה ורק שאנו אומרים דעיקר המצוה היא רק סיבה להתכלית וכיון שמלמד לאחרים ונשלם על ידו התכלית שוב מקיים המצוה. הרי מנ"ל זה והיכן מצינו מצות כאלו שאינם מצוה בעצם דילמא היא בעצמה מצוה וממילא אינו מקיים המצוה בזה שמרביץ תורה. אכן מצינו כיוצא בזה במצות ציצית שהעידה תורה וראיתם אותו וזכרתם כו' הרי דיש לנו מצוה כזו שאינה תכליתיח בעצם ורק סיבה ומבוא לבא על ידה למצות אחרות ואם כן גם במצות פ"ו יש לומר כן, ומעתה יתפרש הקרא וראיתם אותו וזכרתם את כל כו' דמזה המצוה נשמע לנו דנוכל לקיים כל המצות וגם מצות פ"ו אף שלומד ואינו נושא אשה אם הוא מרביץ תורה זהו בעצמה מצות פ"ו. וגם ולא תתורו אחרי לבבכם כו' דיהי' בכלל מזכה הרבים דאין חטא בא על ידו. ומבואר הקרא הנ"ל גם עפ"י שיטתי' דר"י ודוק בזה ומצאתי באהבת ציון דרוש ט' בשם אביו הנוב"י כדברי דבזה שלומד לתלמידים מקיים פ"ו ופירש בזה הא דבן עזאי יעו"ש ושמחתי מאד

ח') ובזה מצאנו טוב טעם בדבר שמעולם לא הבנתי בהא דחז"ל קבעו במשנה בן י"ח לחופה מדוע מצוה זו נשתנית מכל מצות שבתורה דהחיוב מתחיל מבן י"ג. ואמנם המפורשים כתבו שם טעמים עפ"י המדרשים וכל זה אינו מובן דהאיך אפשר בשביל דרשות כאלו לפטור מחיוב מצוה עד י"ח ובודאי דחז"ל הי' להם טעם בדבר עפ"י הלכה וסמכו הדבר על דרשות האלו אבל אין זה עיקר הטעם. וראיתי להחלקת מחוקק באה"ע סי' א' כתב בטעם הדבר משום דמבואר ביו"ד רמ"ו להלכה לומד תורה ואח"כ נושא אשה וא"כ כיון שבשנת ט"ו התחיל גמרא משו"ה נושא בי"ח. ודבריו תמוהים עדיין דמדוע דוקא בי"ח ולא קודם או אח"כ ומדוע השיעור דוקא בי"ח. אכן בדרכנו הנ"ל נראה לבאר בדרכו של התמ"ח הנ"ל דהנה כבר כתבנו דהדבר תלוי בזה אי לימוד גדול או מעשה גדול דאם מעשה גדול א"כ ישא אשה ואח"כ ילמוד תורה ואם תלמוד גדול ילמוד תורה ואח"כ ישא אשה והנה הש"ס בב"ק שם קאמר הא למיגמר והא לאגמורי והביאו תוס' בקידושין דף מ' בשם יש מפורשים דאדם שלא למד עדיין ובא לשאול אם ילמוד או יעסוק במעשה אומרים לו למוד תחלה לפי שאין עם הארץ חסיד אבל מי שלמד כבר המעשה טוב יותר מלימוד יעו"ש. ומעתה לפ"ז הנה התוס' כ' בכתובות דף נ' ע"א בהא דבן עשר למשנה לא שירד עמו לחייו אלא לגלגל עמו ועיקר הלימוד אחר י"ב הוא דאז יורד לחייו כמפורש בכתובות שם. ומעתה כיון שעיקר הלימוד מתחיל משנת י"ג א"כ כבר אמרו חז"ל כל מי שאינו רואה סימן יפה במשנתו עד חמש שנים שוב אינו רואה. ומה"ט נתנו חז"ל זמן ה' שנים למקרא ולמשנה וגמרא וכמ"ש רש"י באבות פ"ה שם. וא"כ עד היותו בשנת י"ח עדיין לא ראה סימן יפה וא"כ קודם שלמד תורה צריך ללמוד תחלה ולא לעסוק במעשה המצוה אכן בהגיעו לשנת י"י א"כ ממ"נ אם ראה סימן יפה א"כ כבר למד ושוב המעשה טוב יותר ואם אינו רואה סימן יפה, א"כ שוב לא יראה עוד וא"כ מה יהי' אם יאחר עוד ולזה גבלו חז"ל הזמן בן י"ח לחופה דאז כבר למד ה' שנים וממ"נ אז מעשה טוב יותר ולכן ישא אשה ואצתמיד מכאן שיטת הרמב"ם ז"ל והה"מ בפט"ו מאישות שפירשו הא דבן י"ח לחופה היינו אחר י"ז ותחלת י"ח דאז נשלמו חמש שנים ללימוד עיין היטב בזה: י') ובעומדי בהך דב"ק י"ז אי מעשה גדול או תלמוד גדול אציגה פה מה שאמרתי לבאר בדרך אגדה דברי הש"ס בגיטין דף ז' ע"א מאי זאת לא זאת כו' בשעה שאמר הקב"ה לישראל הסר המצנפת והרם העטרה אמרו מלה"ש לפני הקב"ה זאת להם לישראל שהקדימו לפניך בסיני נעשה לנשמע אמר להן לא זאת להן לישראל שהשפילו את הגבוה והגביהו את השפל והעמידו צלם בהיכל עכ"ל הש"ס ואינו מובן וא"צ להאריך בדקדוקים ואמרתי לבאר דברי הש"ס עפ"מ שאמרתי לבאר דברי המדרש הביאו זקיני הגאון בבנין אריאל בפ' תרומה. באותו פרק שהקדימו נעשה לנשמע אמר הקב"ה למשה ויקחו לי תרומה יעו"ש ואינו מובן. והנראה בזה דהנה מבואר בש"ס כל העוסק בחורת עולה כאילו הקריב עולה. והנה לפ"ז לפ"מ דנחלקו בש"ם אי תלמוד גדול או מעשה גדול. וא"כ אם נאמר